הראו לי אדם שלא נתקל במהלך חייו במדינה בבית המשפט. העומס בבתי המשפט של מדינת ישראל החל מבית המשפט לשלום וכלה בבית המשפט לתעבורה קטסטרופאלי
עינוי דין של שנים הפך כאן לנורמה והשופטים אינם עומדים בעומס.אך לא בנושא זה עסקינן כאן. השאלה הגדולה כאן האם יש באמת משפט צדק בישראל,והאם החלטות שופטים מכל בתי המשפט אינם נגועים בשיקולים זרים .מספרים שמערכת המשפט בישראל הוגנת ואין אצלה איפה ואיפה ,ואני אומר שמערכת המשפט שלנו נגועה בשיקולים זרים ומשפט צדק הוא לא יותר משלט עם תמונה של מאזני צדק המקדם את כל הבאים בשערי היכלות "הצדק".שיש להם לא מעט השפעה על השופטים ובתי המשפט,האפליה זועקת לשמים. מישהו בעמדה בכירה מאוד כנראה מאס במרגול והתרגיל שעשו לדודו טופז בערוב ימיו חוזר על עצמו כמו דה ז'ה וו ושמו קץ לקריירה מפוארת . עדיין לא יודעים על מה מתבסס כתב האישום שהוגש במהירות ע"י הפרקליטות ונראה שהמשטרה היא הכוכב הנולד במקרה זה .אינני נמנה עם חסידיה או מעריציה של מרגול ,אולם על פניו נראה שמישהו כאן מיהר לעצור אותה,ולהכפיש את שמה. האם מרגלית צנעני זכתה למשפט צודק ימים יגידו . כי את העונש האמיתי כבר קיבלה צנעני בעצם פירסום הפרשה ,כשכל איטם שני מוזכרת הפרשה בתקשורת צמאת הדם. ציטוט:המשטרה תופרת תיקים,בית המשפט הוא סכנה לדמוקרטיה ,והשופטים חלקם לא מכיר את המילה "זיכוי" סוף ציטוט.
לפי כתב האישום שהוגש בזריזות מדהימה נגד הזמרת מרגלית צנעני עושה רושם שכשיש רצון במערכת המשפטית מגישים כתב אישום תוך ימים ספורים . יעיל, מהיר, נקי, ונחוש פרקליטות במיטבה.
לפני כשנתיים חיילת בשם ענת קם ששירתה בלשכה של אחד מאלופי הפיקוד והייתה לה גישה למסמכים מסווגים,העתיקה את המסמכים מהמחשב הצה"לי וצרבה אותם,ואחר מכן העבירה אותם לעיתונאי "הארץ" אורי בלאו.אותה חיילת לא ישבה בבית הסוהר אפילו יום אחד על מעשיה החמורים. היא הושמה במעצר בית, והשופטים לא חשבו שאותה בוגדת הייתה יכולה לשבש הליכי משפט מביתה . גלט-ברקוביץ' הדליפה אף היא את פרשת סיריל קרן לעיתונאי "הארץ קיבלה
מאסר על תנאי ,והושעתה לשלוש שנים מחברותה בלשכת עורכי הדין .האם בימ"ש נרדם בשמירה על אושיות הדמוקרטיה ומערכת המשפט במקרים דנן ? במשטרה הבהירו שמרגלית צנעני התנהגה "כפושעת לכל דבר ועניין" לעומת זאת ענת קם שאפשר היה להפעיל נגדה את סעיף 97 לחוק העונשין , לא זכתה לאותו יחס מהמשטרה והסיקור התקשורתי בעיניינה היה אפסי כמעט ,מאחר והיא שייכת לצד "הנכון" והצודק מהצד השמאלי, אג'נדה שבה מחזיקים רוב אנשי התקשורת
את האמירה החמורה הזאת אומר לא אחר מאשר השופט שלי טימן שהיה עד לחודש יוני השנה אחד משופטי בית משפט השלום בתל-אביב ,ולא היה יכול להמשיך ולשאת את העיוות המשפטי לה "זוכים" הנזקקים למשפט צדק אמיתי והוגן ,ועזב את ביהמ"ש בטריקת דלת. את המסקנות תסיקו בעצמכם
עמוס דאי
