בשנות השבעים שרו העופרים שיר על מרקיז שמתקשר למשרתת ושואל לשלומה של המרקיזה.
בסדר, היא עונה וכאן מתחילה להשתלשל סאגה, שמתגלגלת מצרה לצרה, עד להשלמת הטרגדיה הכי אבסולוטית שיש, של המרקיז והמרקיזה.
והשיר הולך כך:
הלו! הלו! ז'קלין החמודונת
כאן אדונך, מרקיז דה פנטלון
כמו בכל יום עני לי טלפונית
נו מה חדש שם בארמון?
אין שום חדש מרקיז, הכל בסדר!
כן, באמת, אין שום חדש
חוץ מדבר מה קטן, חסר כל ערך
כן משהו פעוט ממש!
סוסך הטוב והיקר
פשט רגלים ונפטר...
אך חוץ מזה, מרקיז, הכל בסדר!
כן, חוץ מזה אין כל חדש.
הלו! הלו! ז'קלין החמודונת
אני נדהם מצער באמת:
אולם הסבירי לי בטלפון: איך
גווע סוסי הטוב ומת?
אל תתרגש, מרקיז הכל בסדר!
כי, באמת, אין שום חדש
חוץ מדבר מה קטן, חסר כל ערך
כן משהו פעוט ממש!
סוסך הטוב היום גווע
כשנחרבה כל האורווה..
אך חוץ מזה מרקיז, הכל בסדר!
כן, חוץ מזה אין כל חדש.
הלו! הלו! ז'קלין החמודונת
אני עודי המום כל כך
אורווה יפה כמו זו שבארמון איך
הפכה להיות "עורבא פרח"?
אל תתרגש, מרקיז, הכל בסדר!
כי, באמת, אין שום חדש
חוץ מדבר מה קטן, חסר כל ערך
כן משהו פעוט ממש!
כי האורווה פרחה ביעף
כשהארמון כולו נשרף...
אך חוץ מזה, מרקיז, הכל בסדר!
כן, חוץ מזה אין כל חדש!
הלו! הלו! ז'קלין החמודונת
בשם האל עני לי חיש, עני:
מה?
האומנם נשרף כל הארמון? איך
נשרף פתאום כל ארמוני?
שאשתך שמעה פתאום
שהתרוששת כך פתאום
ושבתך זו היפה
אתמול עם ערב נחטפה
היא התאבדה ללא מילה
וגם הפילה בנופלה
את הנרות על המרבד...
הארמון מיד נשרף.
קיר האורווה אז התמוטט
וכך סוסך נפל ומת...
אך חוץ מזה, מרקיז, הכל בסדר!
כן, חוץ מזה אין כל חדש.
***
אז בואו נעשה קצת קוסמטיקה, נניח המרקיז הוא ראש ממשלה, הסוס הוא עמו חסר הבינה והארמון, הוא כמובן המדינה.
והנה חברים, ספטמבר הגיע.
בבית ראש הממשלה משחקים תופסת בגרסה אסייתית קמעה,
לשכתו מעבירה את האירוע בשידור ישיר במשך יממה,
בדרום, 10 מזוקנים חביבים, משחקים מחבואים עם הצבא,
נשיא אחד סנילי אורז מזוודה,
העם מתכונן למימונה בעוד חצי שנה,
השמאל נאסף כדי להאזין למוזיקה,
הימין רוכש מכונות הנבחה,
("כלבים יגנו על המתנחלים בגדה")
אני, אישית משנן את הברית החדשה.
אולם בעת שאתבקש להגיש את הלחי השנייה, תהייה זו הלחי דה למטה, זה שבינה לבין תאומתה יוצא החרא.
כראוי לבן של עם מחורבן וחרא מדינה.
כותב, מבקר ומייחל.
