להיות שייך משמע להיות קיים : "ויקהל משה, את-כל-עדת בני ישראל" (ספר שמות, פרק ל"ה).
בתקופת המקרא, אנו נפגשים עם השבטיות, שהיה אחד הסממנים המובהקים ביותר, המבדלים בין השבטים ובין העמים, בתחומי חיים מובהקים. הצורך בהבדלה שבטית התבטא במערכת חוקים והלכות שתכליתם למנוע ערבוב בין קבוצות שבטיות או מעבר של אדם מן הקבוצה שהוא נמנה עמה לקבוצה אחרת וכן, רצון כל קהילה מקורית לשמר את אורחותיה. מלידתנו, אנו משויכים למשפחה, לקבוצת אנשים ולקהילה שבה אנו חיים. שם אנו גדלים ומתפתחים. תינוק שנולד במשפחה, מגיע מעמדת נחיתות ותלות מוחלטת בהוריו, כיוון שהוא זקוק לשמירה על קיומו הפיזי והרגשי. כדי לשרוד, עליו לקבל ממטפליו הגנה, אוכל, טיפול, חום ואהבה. כך מתפתחת תחושת השייכות הראשונית והבסיסית של הילד, להוריו. בבגרותנו, אנו משתייכים לקהילה רחבה יותר, אשר שדרכה מתאפשר לנו לממש את הפוטנציאל האנושי שבנו : למידה, עבודה, הקמת משפחה. הצורך הראשוני שלנו בהשתייכות לקהילת מצביע על העובדה כי אנו יצורים חברתיים. טבע האדם מחייב אותנו לחיות ולקחת חלק בחיי חברה, בין אנשים ולחוות היזון חוזר : החברה וצרכיה משפיעים עלינו ומאפשרים לנו לחוש הרגשת שייכות בעזרת אמפתיה, התעניינות, אהדה, פרגון, תמיכה, תקשורת, כבוד הדדי, הקשבה, תחושת שווה ערך ותחושה של היותנו רצויים. להיות שייך משמע להיות קיים. שייכות היא הכוח המניע של החיים. לכן, כבני אדם אנו כל הזמן חותרים בתנועה למציאת השתייכות. גם לנו ישנה השפעה על החברה שבה אנו נמצאים. אנו תורמים ונותנים את חלקנו בחיבור שלנו דרך סוגים שונים של קשרים עם אנשים איתם אנו באים במגע. אומנם, אדם יכול לשרוד גם לבדו בטבע כמו שאר החיות, אבל הוא לא יוכל להתפתח מבחינה תרבותית ומחשבתית.
חיוך - סגנונות תקשורתיים : סוגי התקשורת הם כלים להצלחה בחיים. באמצעותם אנשים מתנהלים בעולם ומביעים את עצמם. כולנו מודעים למילים שאנו בוחרים להשתמש. אנחנו יכולים לשלוט ולסדר אותם בכל דרך שאנחנו רוצים כדי להציג את המחשבות שלנו, את הרגשות שלנו, בכל רגע נתון. לעומתה, שפת הגוף כוללת הבעות פנים, תנועות ותנוחות גופניות, הנעשות בדרך כלל באופן בלתי-מודע ובלתי-רצוני, ומשקפות תחושות ורגשות של העושה אותן. כדי שנגיע להבנות גבוהות של אינטראקציות חברתיות, של עצמנו ואחרים, נדייק בהכרת הסביבה שלנו האנושית, עלינו לפתח את שפת הגוף. הבנתה תסייע לנו לנסות ולהתחקות אחרי מה שמתרחש במוחם של אלה הסובבים אותנו. ידע נכון והכרה של סגנונות תקשורת, גורם לתקשורת להיות אפקטיבית. במקביל לכל שיחה ותקשורת מילולית בין בני אדם, ישנה גם תקשורת בשימוש בשפת גוף ? תנועות ידיים, תנועות גוף, פרצופים, מבטים ועוד. זו היא השפה שמעבירה את המסרים החזקים יותר, גם אם היא לא משמיעה קול בזמן השיחה. הפנים שלנו הם "לוח המודעות" של הגוף, ולכן החיוך נכלל בסוג זו של אמצעי תקשורת. החיוך הוא הקו הקצר ביותר המחבר בינינו לבין הסביבה האנושית. כשאנו מחייכים, משתנה הבעת פנינו : החיוך סימטרי, זוויות הפה פונות למעלה, ונוצר קמטוט בין העיניים. שרירי הפנים מעורבים וקשה לשלוט בהם, הלחיים מתנפחות ולפעמים אנו חושפים את השיניים. החיוך הוא אילם, אך הוא מבטא את מה שאנו מתכוונים במילים : הוא משמש אותנו כאמצעי תקשורתי לצורך ביטוי אישי, הצגת עצמי, אמירת שלום וחשיפת כוונותינו. כשאנו פוגשים לראשונה אדם מחייך, נוצר אצלנו מה שמכונה 'אפקט ההילה'. התכונה הראשונה שאנחנו פוגשים אצל האדם, תשפיע על הפרשנויות התפיסתיות המאוחרות יותר שלנו על אותו אדם, בגלל שאנו מסיקים מתכונה אחת שלו על התנהגותו הכללית. לכן, אדם מחייך מתורגם אצלנו כבעל תכונה אשר גורמת אצלנלו העלאת אמון ורצון בשיתוף פעולה בין אישי. החיוך מבטא סימן של מהימנות, כוונה טובה, כנות ופתיחות. האדם המחייך נתפס כחברותי יותר, מושך יותר, כן יותר ועשיר יותר. רוב האנשים מכירים באופן בלתי מודע את כנות שבחיוך ולכן קשה לזיוף אותו. נעים ונוח לנו להיות בסביבתם של אנשים נחמדים, אדיבים, מחייכים. לכן, אדם שמחייך, מעלה את האטרקטיביות והחביבות שלו בעיניי סביבתו. הוא נוטה יותר לחוות תחושה חזקה יותר של רווחה אישית.
פתגם סיני עתיק מסביר שחיוך יכול להוות התחלה טובה לכל אדם : "אל תפתח חנות אם אינך יודע לחייך". השימוש בחיוך הוא דרך להעברת מסרים אילמים ובכל זאת בעלי אנרגיה חזקה. כשאנו נמצאים בחברת אנשים, האנרגיה של החיוך עוברת מאדם אחד לאחר. האפקט של החיוך משפיע עלינו לטובה עוד לפני שהתחלנו לתקשר באופן מילולי, עוד לפני שהוצאנו מילה מפינו. בעזרתו מתקיימת ומושרת אווירה נעימה, סביבה אנושית תומכת ועוזרת.
חיוך הוא תגובה מולדת (להבדיל מתגובה נלמדת), הטבועה בנו מעת לידתו. נמצא כי עוברים מחייכים ברחם אימם ותינוקות מחייכים בימיהם הראשונים לחיים אף ללא כל גירוי סביבתי.
השפעתו הפיזיולוגית של החיוך : לחיוך ישנה השפעה הפועלת על הפיזיולוגיה שלנו. החיוך הוא בריא כיוון שהוא גרום למוח לייצר אנדורפינים, המפחיתים אצלנו תחושת כאב פיזי ונפשי ויוצרים תחושת רווחה ושיפור מצב הרוח. האנדורפינים מווסתים את פעילותנו ושולטים על התנהגויות רגשיות כמו: חרדה, פחד, כאב והנאה. שאנו מחייכים למישהו, הוא נוטה לחייך אלינו בחזרה ואז גם בגוף שלו משתחררים אנדורפינים.
לעומתו קיים חיוך מזויף, המכונה "חיוך דיילת". חיוך מאולץ ומלאכותי, לא עוזר להגביר אמון כיוון שאנו מזהים אותו כ-לא- אותנטי. זהו חיוך חפוז. בחיוך מזויף, פועלים השרירים שמסביב לפה. החצי העליון של הפנים נותר כמעט ללא שינוי. זה חיוך שכמעט ואינו חושף שיניים. אנו עוברים במהלך חיינו תקופות קשות ומשברים, שקשה לנו לחייך בזמנים אלה. גם כשחיוך הוא רק כלפי חוץ, הוא נוטה להעביר תחושות של סבר פנים מזמין, כבוד וסבלנות, אמפתיה, אירוח אדיבות, נימוס וחמלה. הוא מעביר מסר מודגש של מיומנויות הקשבה גבוהה ותשומת לב, לעומת אנשים בעלי הבעות פנים ניטרלית.
הבדלים תרבותיים בחיוך : החיוך נתפס ברוב התרבויות כרגש חיובי, אך ישנן מדינות שתופסות את החיוך כביטוי שלילי. אנשים שמחייכים יותר מדי, יתפשו בתרבויות מסוימות כרדודים, או חוסרי יושר. יפנים מחייכים כשהם מבולבלים או כועסים. בחלקים אחרים של אסיה, אנשים יכולים לחייך כאשר הם נבוכים. ישנם אנשים בתרבויות מסוימות שהחיוך אל האחרים מציין ברכה ידידותית. בחברות אחרות, חיוך יכול להיות שמור לחברים קרובים ולבני משפחה. ברוסיה, החיוך מצביע על האדם כחריג ויוצא דופן או אדם זר התנהגותו תתפרש כחשודה.
לסיכום : חיוך הוא חלק משפת הגוף השימושית בחיי היומיום שלנו. חיוך אמתי מצביע על בריאות גופנית ונפשית ומשמש כסימן תקשורתי אמין לנכונות שלנו לשיתוף פעולה ולבניית יחסי אמון. כיוון שהאדם הוא חיה חברתית והישרדותו תלויה לא מעט ביכולת ליצור שותפויות עם אחרים, לחיוך יש תועלת רבה בשיתוף פעולה אפקטיבית.
