להתחיל בית-ספר ברגל ימין 

??

ההתלהבות הראשונית

 בכל משפחה ישראלית, המאורע של ילד ההולך לכיתה א', ביחוד ילד בכור, הינו ארוע משפחתי מרגש ורב משמעות. הילד קולט מהוריו את ההתרגשות הגדולה והציפיות הנלוות יחד עם החששות והדאגות  – שרק יאהב את בית-הספר, שיאהב ללמוד, שיסתדר ויתארגן, שיהיו לו חברים, שהמורה תהיה נחמדה, שיהיה לו טוב !                                                    

כל הילדים , בכניסתם לכיתה א', אחוזי התרגשות מן המעמד החדש אליו הם נכנסים,  להיות תלמידי בית-ספר. בגאווה ובשמחה הם נושאים את סממני המעמד, הלא הם התיק הידוע על כל אביזריו. הם מתלהבים מן העולם החדש שנגלה להם, אך החידוש העיקרי הוא בדימוי העצמי שלהם, שמשתנה היום: הם עולים מדרגה בעיני עצמם, מול האחים הקטנים בבית ומול הורים וסבים הם מרגישים גדולים יותר, גם יותר מחוייבים.

 זיהוי איתותי מצוקה

 עם זאת, לא תמיד הכל וורוד. לאחר שפגה ההתלהבות הראשונית של החידוש, עלולים להופיע אצל ילדים אותות מצוקה, מצוקה המחלחלת, לרוב, כעבור כמה ימים או בחודשים הבאים. פעמים רבות, ילדים מפתחים חשש מן הבלתי נודע. הם דואגים, מתוחים ומוצפים מן המאמץ "לעכל" את כל החידושים, ממש כמונו, המבוגרים, כשאנו ניצבים בפני אתגרים לא מוכרים.

 סימנים אופיניים למצוקה הם: תלונות תכופות על מיחושי גוף, בחילה, נטיה לחלות, הרבה בכי, סף תסכול נמוך – מתרגזים מהר ועל כל דבר, הילד מתוח בבוקר לפני בית-ספר הרבה יותר מבשבתות וחגים, התיאבון חלש, העייפות רבה, איטיות בפעולות שיגרתיות. לעתים הילד מגיב בתגובות מופרזות, כגון צחוק בלתי נשלט או תנודות קיצונית במצבי רוח, ובמקרים קיצוניים –  מתפתחת מרדנות נגד בית-הספר .

 איך לעזור לילד ?

 1. ילדים מתנהגים בצורה שהם חושבים שמצפים מהם. לכן, ראשית שאלו את עצמכם: האם אתם משדרים מסר סמוי שיש סיבה לחשוש - האם אתם צופים שילדכם יתקשה במשימות - האם אתם דואגים שמא ילדים יתנכלו לו - שהמורה אינה מתאימה לו - להורים חרדים יש ילדים חרדים, שמהם הם לומדים איך לדאוג והיכן לחפש סכנות. הילד זקוק להורים רגועים, המעבירים לו תחושת ביטחון שהוא יסתדר וימצא את דרכו, גם נוכח קשיים. הגידו לו מה הוא כן מסוגל לעשות, לא מה מסוכן ומעבר ליכולת שלו.

 2. ספרו לילדכם איך היה כשאתם הייתם בגילו, שתפו אותו בכך שגם אותכם הטרידו דברים שונים כשהייתם ילדים, לפני שלמדתם איך להתמודד.

 3. יתכן שהילד זקוק לעוד שעות שינה, למנוחה ולרגיעה, כי הוא משקיע הרבה מאוד אנרגיה בהסתגלות לבית-הספר. דאגו לסדר יום נוח ורגוע, והשאירו לו די זמן חופשי, סתם בשביל עצמו – זה חשוב לו מאוד !

 4. רצוי לא להעמיס על הילד הרבה פעילויות מחוץ ללימודים, כמו חוגים, נגינה, לימודי אנגלית, ועוד. תנו לו לבחור חוג אחד, אם בכלל – זה מספיק בהחלט !

 5. אם הילד חושש מכישלונות דברו איתו. הגידו לו, שזו בעיה רגילה ושכיחה מאוד, והמון אנשים לפעמים חוששים מכישלונות. הוסיפו, שאתם משוכנעים, שהוא יוכל להתמודד בהצלחה, כמו שעשה בעבר, והזכירו לו במה הצליח. אין כמו חוויות הצלחה כדי להגן בפני חשש מכישלון !

 6. למדו את הילד "דיבור פנימי" חיובי: מספר משפטים אותם יוכל להגיד לעצמו כשירגיש מודאג או חרד. למשל , 'תמיד אני מודאג בהתחלה, אבל אחר-כך אני נרגע', או 'אף אחד לא מושלם', או 'אני עושה את מה שאני יכול'.

 7. אמנו את ילדכם לפתור בעיות במצבי יומיום. אפשר להציע לו "משחק מצבים": שאלו את הילד, למשל, 'אם ילד גונב לך את התור – מה אפשר לעשות ?' בחנו איתו כמה אלטרנטיבות, ובחרו יחד עמו מה הכי מתאים לו. לא לכולם מתאים אותו פיתרון. בזה אתם מעבירים לו מסר חשוב – 'לכל בעיה יש פיתרון, ואתה תוכל למצוא אותו'.

 8. אם לילד יש יחסים גרועים עם המורה – אתם בצרה שקשה יותר להתמודד איתה. ניתן לחזק את הילד כדי שיוכל לעמוד בדרישותיה של מורה נוקשה, תוך מתן המון שבח לילד על המאמץ שהוא משקיע בהסתגלות אליה. אפשר לשוחח עם הילד ולומר לו שכל מורה רוצה שתלמידיה יצליחו, ואולי זוהי הדרך שהמורה מאמינה בה, שתוביל להצלחה.  אם המורה לא מחייכת לילדכם, ספרו לו על מאמן כדורגל שאינו מחייך לשחקניו כדי שיתאמצו יותר. נסו להיות יצירתיים בפיתוח שיח בנושא ! בזה אתם מכינים את ילדכם היטב לחיים ובעצם אומרים לו: 'כזה הוא העולם, פחות ממושלם, וצריך להסתדר בתוכו'. במצב קיצוני, אפשר לנסות לדבר עם המורה  ולהסביר שלילד יש קשיים, ושהוא מוטרד ומתוח, ולהתייעץ איתה מה ניתן לעשות כדי להקל עליו.

 9. עודדו את הילד לבטא רגשות גם דרך שאלות פתוחות ולא אישיות, כגון – 'איך ילדים מרגישים אם יש להם מורה שמפלה בין ילדים ?' או 'מה ילד בכיתה מרגיש אם ילדים מציקים לו - מה הוא יכול לעשות ?' זה יסייע לילד לעבד פיתרון.