עת לחזור לשיגרה 

עם תום  הקיץ, סיום החופשות והחזרה ללימודים ולעבודה, מתמודדות משפחות רבות עם האתגר לחזור לשיגרה המוכרת שלפני החופשה הארוכה. הרי אנו, בדרך-כלל, אוהבים את השיגרה שלנו, וחסרים אותה מאוד אם משהו בה משתבש, אז מהיכן צצה התחושה שכל כך קשה לעלות שוב על הפסים, שקצת איבדנו שליטה, שהעניינים בבית מבולגנים פתאום ?

 למה קשה לשוב לשיגרה ?

 ראשית, יציאה משיגרה, על רקע של שיגרה קיימת, נתפסת אצל רובנו ככיף, כהנאה והתאווררות. אנו עושים דברים שונים, שבדרך כלל איננו יכולים או איננו מרשים לעצמנו לעשות, ונהנים מעצם השינוי. כשאנו מחוץ למסגרת החיים הרגילה, אנו נוטים להגמיש גבולות ולעתים אף להסירם לגמרי. לעתים, הורים מרשים לילדיהם דברים שבדרך כלל אינם מותרים, והם ממעטים לפקח ולקיים משמעת. שיגרה דורשת משמעת ופיקוח, ולהורים הרבה יותר קל, כמובן, אם הם מוותרים לעצמם על החובה לנהל את ילדיהם על פי כללים וחוקים קבועים. בעת חופשה כולם פחות לחוצים, אין כל כך הרבה משימות , אין "חובות", מותר לעשות דברים בקצב האישי של כל אחד. יש גם יותר "יחד" (לטוב ולרע...) ביו הורים וילדים.

המושג "שיגרה" משמעותו לעשות כל יום אותם הדברים, או לעשות דברים מתוכננים מראש בזמנים מסויימים. חסר גורם החידוש והשינוי שישנו  ב"יציאה מן השיגרה". לכן, שיגרה נתפסת בתודעתנו כשעמום, ככורח וככפיה.

גורם נוסף הוא משך הזמן: אין ספק, שככל שהחופשה ארוכה יותר, ואיפשרנו  לגבולות להיות  רפויים זמן ממושך יותר, כן קשה לחזור לחיים הרגילים. הדבר נכון למבוגרים, אך במיוחד לילדים הצעירים והמתבגרים.

 מה מסייע לחזור לשיגרה ?

1. לעשות את זה בהדרגה, "לנחות" לאט. קשה מאוד לחזור מפיסגת ההנאה הישר לשיגרת היומיום. טוב אם משאירים כמה ימים כדי להירגע, להיזכר איך היה, לספר חוויות, ולהתארגן לקראת המשימות שלפנינו.

 2. למשפחות רבות יש מעין "טקס פרידה" מהחופשה: ריטואל מסויים, שעושים תמיד ביום האחרון של החופשה, כגון פיקניק, יציאה משפחתית לסרט, או בילוי במסעדה מועדפת. תפקיד הטקס לסמל מעבר ממצב אחד למצב אחר, לחצות נקודת מעבר, שאחריה משתנה משהו ביומיום. הטקס הופך למסורת משפחתית אהובה, בעלת משמעות של "חגיגת סיום".

 3. התחלת שנת לימודים היא זמן מצויין לבחון את השיגרה הרווחת בבית – האם היא מתאימה עדיין למשפחה - או האם השתנו הנסיבות, ועתה דרוש  שינוי בסדר היום ובסדר השבוע של מי מבני המשפחה - יתכן ששיגרה שהתאימה כשהילדים היו קטנים אינה מתאימה עוד כיום. לדוגמה: אולי הגיע זמן לשנות את שעת השינה, אולי לשנות את האופן שהילד חווה הפוגה ומנוחה, אולי אפשר שההורים יהיו זמינים קצת פחות לילדים, מאחר והילדים בגרו - יתכן, שאמא יכולה עכשיו להתפנות לעשות משהו נוסף במשך היום או הערב, כי זקוקים לה פחות בבית - חשוב לשבת יחד, לבחון מחדש הרגלים, פעילויות, סדר יום, ולהכניס שינויים בשיגרה, כדי להתאימה לצרכים העכשויים של המשפחה.

 4. חשוב במיוחד לבנות שיגרת עבודה נכונה ולהקנות הרגלי עבודה טובים לילדים שפוגשים התחלות חדשות: ילדי כיתה א', ילדים שעברו לחטיבת הביניים, ותלמידים שנכנסו לתיכון.

 5. לא ליצור שיגרה עמוסה מידי, לא לדחוס לתוך היממה אינספור פעילויות. חשוב להשאיר  לילדים זמן חופשי ופנוי . לא לרשום אותם להרבה חוגים, לא להטיל עליהם מחויבויות רבות מידי. חשוב גם לאפשר להם הפסקות קצרות בין משימות שונות, כדי למנוע עייפות. למבוגרים, חשוב מאוד לפנות בתוך סדר היום גם זמן לזוגיות, רצוי בכל יום, ואם לא ניתן, אז לקבוע מועדים מיוחדים  ל"ביחד זוגי" בלי ילדים, בלי אורחים, בלי עבודה מהמשרד.

 6. אם למשפחה יש צרכים מיוחדים, כגון: סבא או סבתא מבוגרים שמחוייבים לדאוג להם, רצוי לתכנן מראש זמן עבורם. טוב להכניס גמישות מסויימת בסדר היום, או השבוע, כדי להתפנות להורה הקשיש, ללוותו לרופא, ועוד. אם אפשר, רצוי לחלוק את המעמסה עם אחים. חשוב גם לשתף את הנכדים בדאגה לסבים, כי בכך יש הקניית ערכים של נתינה, אחריות, דאגה ומחוייבות. בדומה, אם ישנו ילד חריג, הזקוק לטיפול מיוחד, חשוב שעול הטיפול לא יפול על בן משפחה אחד בלבד. גם כאן אפשר ורצוי לשתף את הילדים במטלות שונות הכרוכות בטיפול באח הפגוע.

 7. כמו בכל נושא, גם בנושא קיום השיגרה חשובה הדוגמה האישית של ההורים: אם ההורים נוהגים לתכנן את זמנם, להתכונן לפעילויות הקשורות בעבודתם, להתארגן מראש ולהיות גאים בתפוקות שלהם – הילדים ילמדו את ההתנהגויות הללו ויפנימו אותן.