מאמר שנכתב על ידי סקסולוגית וסוציולוגית מוסמכת ביקש להעלות על הכתב את נושא השמרנות המינית של נשים הטרוסקסואליות, לעומת נשים לסביות, או דו מיניות. לכאורה, קיימים מיתוסים רבים בנושא הקשר המיני שבין אישה לאישה, ורב הנסתר על הגלוי. למה קיים הבדל בין ניהול קשר מיני בתוך מערכת יחסים מונוגמית מכל סוג שהיא? האם יש לכך השלכות חברתיות, או שמדובר בהתאמה פיזיולוגית, שרבים מאיתנו מתכחשים לה? על כך במאמר שלפניכם.
האידאליזציה של קשר מיני מוצלח בין גבר לאישה מסתיימת מהר יותר ממה שתכננו, אי שם, בין הפעם הראשונה בה קיימנו יחסי מין עם המין החזק, לבין הפעם המי יודע כמה אחרי שנות נישואין ארוכות. נכון, לא כולנו מלינות על כך, ויש כמה שאפילו מסופקות מחיי המין העשירים שלהן, אבל במבחן המציאות גילינו ומצאנו שנשים באות על סיפוקן פחות מאשר גברים, בני זוגן, באופן לא מפתיע.
גם כיום, בסוף שנת 2011, בחברה נאורה וso called "מתקדמת" , בה נשים אמורות לדעת שנקודת הג'י אינה שם שם נקודת מוצא שאינה ניתנת למציאה בג'י פי אס, לדרוש לבוא על סיפוקן, ולדבר על כל נושא, מה שהיה טאבו עד לא מזמן, הרוב המכריע דואגת בראש ובראשונה לגבר שלה, ואם קורה, אחת ל- שגם היא נהנית, אשרינו.
לעומתן, נשים לסביות או דו מיניות פשוט נהנות יותר. בוודאות. לממצא המשכנע הזה יכולים להיות מספר הסברים:
ראשית, רק אישה יכולה לזהות את נקודות התורפה, לטוב ולרע, של אישה אחרת. אם זה במגע, אם זו הסבלנות, אם ברובד הפסיכולוגי (אף כי יש עדיין גברים רבים שלא מבינים את ההיקש בין פסיכולוגיה למין נהדר אצלנו הנשים), ואם בגישה. מכוון שכל לסבית רואה למעשה בפרטנרית שלה למיטה בת זוג לכל דבר, הרי שההכרה כי מיניות בריאה בקשר, הדדיות, היא עניין טריוויאלי בקשר רומנטי.
לא כל שכן, אם מדובר במי שמגדירה את עצמה דו מינית ואוהבת להתנסות במין ו"לצאת מן הקופסא".
יש שיעזו אף לטעון כי לסביות, בהגדרתן, מזוהות כפמיניסטיות, מתוך כך יש לשער כי כאלו, יעמדו על שלהן, הן בבית, והן במיטה, על כל המשתמע מכך. אם כי לטיעון זה יש הרבה מצדדים ומתנגדים כאחד.
למרות הממצאים הללו, מעניין לדעת מה גורם לנשים שחוו מין מענג במיוחד עם אישה, אם באופן חד פעמי, או לאורך זמן, לחזור לקשר הטרוסקסואלי או לקיים יחסי מין עם גברים, למרות ההתנסות המעשירה, ואף להיקשר אליהם באופן ממוסד, למרות שהקשר האינטימי אינו בר השוואה לקשר המיני עם אישה. האם דובר בקיבעון מחשבתי, או בפחד מביקורת חברתית ומשפחתית?
סטודנטית לתקשורת וייעוץ ארגוני, בת 28, אוהבת להביע דעה ויש לי לי תמיד יותר ממילה אחרונה לומר.
