בספורט הכל בראש: גם ההצלחה וגם הכשלון 

''סוף סוף הנשים על מפת הכדור-רגל'', חשבתי לעצמי בהתרגשות, בעודי צופה בנבחרת ארה''ב מובילה בגמר גביע העולם, נגד יפן.

ואז הגיעו בעיטות העונשין- והאמריקאיות החמיצו את שלושת הפנדלים הראשונים ובכך הפסידו ברבע הגמר. גם ברזיל שלטה במשחק אך החמיצה 3 בעיטות עונשין והפסידה לפרגוואי.

זה היה מדהים לראות ספורטאים מקצועניים מחמיצים בעיטות עונשין - אחד אחרי השני.

משהו קורה ב ''Money time'', שגורם גם לספורטאים המנוסים ביותר לקפוא ולספוג הפסדים ואכזבות גדולות.

מה בדיוק קורה לספורטאי? תחושת הלחץ של התקשורת, האוהדים, המאמן, הצוות והצפיות לנצח- יוצרת לעיתים קרובות פאניקה.

כאשר שחקן ניגש לבעיטת העונשין, מה שעובר בראשו הוא קריטי. ''אני מקווה שאני לא אפספס את זה'' היא בדרך כלל המנטרה. מחשבה זו יוצרת תמונה בראשו של בעיטה בכדור העונשין והפספוס. כששחקן רואה תמונה כזו, הוא גם חווה את הרגשות המלווים: המבוכה, הבושה, האכזבה ועוד. בשלב זה הוא ממשיך לעבר הבעיטה בתחושת פאניקה ואז הוא גם מחמיץ.

 מה הפתרון במצבים כאלה? השחקן חייב לשנות את המחשבה הראשונית שלו ממחשבה שלילית למחשבה חיובית. במקום  לחשוב ''אני מקווה שאני לא אפספס'', הוא צריך לחשוב על ''לאן בדיוק אני הולך לבעוט את הכדור.'' ואז תמונה של הכדור נכנס בשער מופיעה בראשו של השחקן ועם המחשבה החיובית, עולה הביטחון והאמונה שהוא יצליח גם הפעם, כפי שעשה פעמים רבות בעבר.

כאשר המחשבות והתחושות שלנו לגבי משהו משתנות, כך גם משתנה ההתנהגות שלנו באותה סיטואציה.

זה נשמע די קל, אבל זה לא. זה דורש אימון, אימון, אימון – בדיוק כפי שספורטאי מתאמן בכדי לשפר את הכושר והטכניקה, הוא חייב להתאמן בכדי לשפר את יכולתו המנטאלית תחת לחץ.

המאמן צריך ליצור מצבים באימון שבו השחקנים מרגישים את אותו לחץ שהם חווים כאשר בועטים בעיטות עונשין במשחק.

מודל החשיבה החיובית:

מחשבות – הדמייה - רגשות

הצוות המקצועי של המרכז לפסיכולוגיית ספורט, בניהולה של ד''ר אלן כ''ץ , כולל 15 מאמנים מנטאליים, בוגרי פקולטות לפסיכולוגיה ועבודה סוציאלית, העובדים ברחבי הארץ עם ספורטאים, מאמנים, הורים מכל ענפי הספורט

המטרה שלנו היא לתת לספורטאי את הכלים על מנת להגיע להתמודד עם האתגרים ולהגיע לשיא הביצועים.