לתת לילד לעשות את הצעדים הראשונים שלו, זה אחד הדברים היותר קשים שאתה עושה בחייך, במיוחד כשזה הילד שלך .אתה רואה אותו גדל ומתפתח מיצור קטן , חלוש וחסר אונים שתלוי בך לחלוטין לילד: דעתן, נחוש, עם הרבה שאלות ותהיות שכל יום לומד משהו חדש, מתפתח, מתרגש (ואתה איתו) שמוכן להתנסות ולנסות את כל הדברים החדשים שכ"כ קוסמים לו ובתוך מכלול הדברים הללו, גם עושה את צעדיו הראשונים בעולם הגדול:
זה מתחיל כשהוא מנסה לזחול ולהושיט את היד לחפצים שונים כדי לגעת , כדי להגיע וכדי להשיג
ועובר לצעדיו הראשונים חלקם מושלמים חלקם מהוססים וחלקם מסתיימים במגע עם הרצפה
ועד הרגש שבו הוא עולה לכיתה א' ותחיל לעשות את שיעורי הבית שלו
גם תהליך הלמידה שלו מהווה חלק מהצעדים הראשונים שלו מול עולם הגדול,
הם משמעותיים בשבילו כדי לדעת איך מתמודדים עם חומר הלימודים: איך ניגשים לשאלה? איך ניגשים לתשובה?
יש לי חברה טובה שבמשך שנים יושבת בכל יום , בכל אחה"צ עם הבנים שלה בשיעורי הבית שלהן,
כשהיא משקיעה בהן זמן בלתי מוגבל בעזרה בשיעורי הבית , בהגהה ולעיתים לא רחוקות בהמון עצבים והמון אנרגיות.
בכל בוקר היא הייתה מגיעה לעבודה ופורסת לפניי את התלונות על יום האתמול, על כמות שיעורי הבית שנותנים היום לילדים על מצוקת הילד וחוסר היכולת שלה להתמודד עם כמות שיעורי הבית ובחוסר היכולת של הילד בעצמו לעמוד ביעדים שהציבו לו.
מה שהיא לא הבינה בכל התהליך הזה....
הייתה העובדה הפשוטה שמדובר בכדור שלג שגדל ומתפתח עד שהוא כ"כ גדול שקשה מאוד לעצור אותו
ואני אסביר:
ככל שהיא רצתה "להיות אמא טובה יותר" לעזור יותר לבנים שלה תוך כדי זה שהיא עוזרת להם בשיעורי הבית, היא בעצם מונעת מהם להתפתח , לגדול,להתמודד מול העולם הגדול ובעצם גם מפתחת הרגל שלילי – שאני קוראת לו: הגדלת התלות.
כי ביום שהיא לא תהיה שם לעשות איתו את שיעורי הבית – הוא ירגיש תחושת כאוס מוחלט , בלי יכולת לדעת מה עושים עכשיו, איך ניגשים למשימה ובאילו כלים להשתמש.
או כמו שאומרים הגששים, במערכון של עצמאותה:
"מהו היעד? מהי המשימה? מיהו האויב? ומה עושים במקרה של חתונת אמת?"
לאחר שדיברנו קצת , היא הגיעה למסקנה שאני צודקת והתחילה לפעול בכדי לשנות את זה,
וזה לא היה קל, ולא היה פשוט אבל לאט לאט זה נכנס לתודעה הן שלה והן של הילד ובמהרה הפך להיות הרגל שהוא עושה את שיעורי הבית לבדו.
וחברה שלי התפנתה לעשות סוף כל סוף לעשות דברים אחרים שקודם לא הספיקה להגיע אליהם ויותר מזה – היא נוגעת בדברים שמקדמים אותה ובו בזמן גם משמשת דוגמא אישית להורות טובה מהי.
לא עבר הרבה זמן (שבוע, למען האמת) עד שהילד הפתיע ושבר שיא והוא:
הוא הצליח באחה"צ אחד , לשבת לבד על כל שיעורי הבית ולסיים אותם לגמרי –
הישג שלא היה קיים מבחינתו ואז הוא גם הבין שהשד לא נורא כ"כ ושהוא יכול לבד .
הייתם צריכים לראות את תחושת האושר וההישגיות על שני הפרצופים שלהם (של האמא והבן) :-)
לסיכום:
כל ילד נולד עם שק ענקי ושלל רב של תכונות שבהמשך יעצבו אותו להיות האיש שהוא יהיה בעתיד
עם הכלים שהוא למד מרגע שהוא נולד ,
חלק מהתכונות שעליהם דיברתי הם:
• מחויבות (לעשות את השיעורים ולהגיש אותם בזמן)
• צמיחה והתפתחות – באופן שהוא מבטא את עצמו
• יכולת למידה
• התמודדות עם דברים קשים וחיפוש אחר הפיתרון הנכון
• ואחד הכלים היותר חשובים: יצירת ביטחון עצמי
כי ברגע שהילד לומד שהוא מצליח ולא סתם מצליח אלא מצליח בעצמו ,אז הוא מבין שהוא יכול
וכשהוא מבין שהוא יכול
הוא מעז
וכשהוא מעז הוא פורץ גבולות
וכשהוא פורץ גבולות הוא מתפתח , מצליח , מאושר וכך מגדיל את הסיכויים שלו להיות אדם אשר שלם עם עצמו, מאמין בעצמו ומגיע להישגים מרשימים.
לפעמים כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא לשבת מן הצד, להסתכל בו עושה את צעדיו הראשונים ולהאמין בו, לעודד אותו ולתמוך בו – כי הוא באמת יכול והוא יכול לעשות את זה וב-ג-ד-ו-ל :-)
והגדולה שלנו היא לדעת שהם יכולים ,להאמין בהם ולהראות להם שזה אכן ככה – כי הם באמת יכולים!!!
