קולו הרועם, האדנותי להכעיס של ריצ'רד ברטון מקריין את האפוקליפסה, בעת שחגבי המתכת הענקים של H. G. WELLS עושים שמות בלונדון, ישמע כמו ציוצי הסיס שעזבו מזמן לטובתה של אירופה הקורסת, לאומת הקולות של יום הדין הישראלי, ע"פ התחזית של האלוף אייזנברג, (מפקד פיקוד העורף הישראלי, שהוא, להזכירכם, אני , את, משה והנכדים שלו ואפילו יתועש ממיגרון שמבכה את ביתו-מכורתו בדמעות תנין נוגעות ללב, עד כמה שהפרשות של תנין יכולות לגעת בלב אנושית, כמובן בתנאי שנותרו עוד כמה כאלה פועמים בקרבנו).
במקום חגבים ענקים המפזרים אש וגפרית לכל עבר, יצטופפו ברחובות ערינו, "הודיס" פלסטינים עוטים כפיות וממלמלים אללה הוא אכבר ואת מלאכת ההרס והשבר יעשו באמצעות בלוקים של איטונג.
ההקדמה הזאת פוסלת אותי במחי המילה הכתובה מלהיות פילוסוף חצר אי פעם, אבל בהחלט מותירה לי אפשרות להתחרות על תפקיד של ליצן החוצות, אולם זה יקרה רק לאחר שאני עושה את ההיפוך הסופי והופך להומלס, כי הפוזיציה הזאת בהחלט הייתה מאוד אפקטיבית בכמה מקרים בעבר, נניח בעתו של ישו או אפילו אצל ג'ורג' אורוול, שלינה ברחובות פריז ולונדון לא הייתה זרה לו כלל וכלל, ואפשר שבמהלך אחת מהן, התגבשה אצלו הנבואה מופלאה של 1984, אשר עד העת הזאת, זכינו רק לטעימות ממנה.
כל ההקדמה הזאת, שהיא בעיקרה מאוד מנומסת, נמרחה כדי לשאול אתכם, קוראי החביבים, איך אנחנו מניחים לאירועים הבלתי סימפטיים לזרום בכזה מרץ, מבלי שנקלוט, שבעצם בלא מעט מהם יש לנו חלק.
קחו לדוגמה את ה"רומן הטורקי", כי אפשר שהוא מודל נוח לדיון.
מתקיימים בו כל העוולות והאיוולת המאפיינים את ההתנהלות של הממסד הישראלי בשנים האחרונות שהקו הדומיננטי בו, הוא התנשאות מטופשת וקצרת רואי, כמו נסיעתו של ראש ממשלה זחוח לאמריקה, ערב המשט של המרמרה לארץ, או הושבתו של השגריר של המדינה החזקה באזור, (צבאה שני לשל האמריקאים בנטו), על כיסא נמוך במיוחד, במעמד שהיה מבייש אפילו את ההזוי במנהיגים, מועמר קדאפי.
נניח פלמר צודק, וזכותנו להטיל סגר על עזה. האם זה אומר שלא היו דרכים חילופיות להשתלטות על האוניה האומללה הזאת, בלי לסכן את טובי בחורנו ולקצור תשע נשמות של טורקים ארורים, שבינם ובין מלאכי שרת הומניטאריים, ממש לא היה קשר.
ופרשת ההתנצלות הדבילית הזאת, שמנהיג עוד יותר מתוסבך מנתניהו העמיד כתנאי לביטול הבלגן שאנחנו התחלנו לחוות רק פרורים ממנו.
הרי קונפליקטים נפתרים רק אם בין הצדדים יש גם מבוגר אחראי, שיודע מתי נסיגה טקטית הופכת לניצחון אסטרטגי, בעיקר אם המחיר לשם כך הוא כולה התנצלות, שעיקרה כבוד לבנטיני דפוק ומרופט ממילא, של אנשים חסרי בטחון, ללא מהות ואו נזק לתווך מעבר למחרתיים.
בהעדר מבוגר אחראי, קורה מה שקרה באירופה של המאה הקודמת ועלה בחיים של עשרות מיליונים. (שתי מלחמות עולם חביבות ושואה אחת של עמנו נניח).
אז אני ישראלי גאה עכשיו, מר נתניהו – ליברמן – ו"בוגי היען" או איך שיקרא היצור הגמלוני הזה, שבכל הנפח המוגזם שלו, אין ככל הנראה אפילו גרם אחד בודד של אופקים רחבים וראיה למרחק מעבר לסנטימטר. (האיש הזה היה אמנם רמטכ"ל, אבל הלפני אחרון התמחה בעיקר בשילוח אס.אמ.אסים, לכן לא נלין דווקא עליו, על אף שאיש האס.אם.אס, הרבה יותר סימפטי ממנו).
אבל באותה עת, וכתוצאה מזה, אני גם ישראלי שמת מפחד בעקבות הכותרות של הימים האחרונים, בעת שאני צריך לחשוב על שלושת האידיוטים האלה, מטפלים במשט הבא, שאותה מלווה פלוטילה של הצי הטורקי, עם רוח גבית ממצרים וגם איזו ספינה איראנית או שתיים, כי אם נאצר לא הצליח לאחד את העולם המוסלמי, הטריאומווירט האידיוטי הזה, עושה זאת ללא קושי.
ומה תגובת המחוקק הישראלי לקטסטרופה שמתחוללת? לאסור בחוק נסיעה של ישראלים לטורקיה.
אז מחוקק ימני מטומטם יקר, כדאי להכניס עניינים לפרופורציה.
התיירות הישראלית למדינה הזאת, מהווה שני אחוז מכלל התיירים ששוטפים את טורקיה מדי שנה.
שני אחוז, כולל את משה ואת הנכדים שלו ואפילו את אפללו, שיצטרך להתחיל לקנות מגבות ב"גולף" או ב"כיתן", כי האופציה הטורקית הלכה פייפן.
הפוסט הזה, הבוטה, יוצא לי אחרי אופוריה של כמה שבועות, בזכות דור המחאה, שהצליח לצקת תקווה אפילו בליבו של נרגן מקצועי כמוני, שנטה לחשוב שאין בעם הזה אנשים שבכוחם להוביל שינוי, ונידונו פעם נוספת, שלישית, לחורבן, השמדה וגלות.
אני חושש שבעזרתם של שכנינו החביבים, נתניהו ינצח את המחאה, הבעיה שארדואן ושותפיו, "לוקחים" את נתניהו וכנופייתו, בריצה קלה אחר כך.
זה לא באשמתו, מי יכול להתחרות למרחקים ארוכים יד ביד עם רעיה קצת פרובלמאטית, ועוד כשבעים חברי קואליציה, שכל אחד תלוי בכנפותיו ומושך אותו לכל כיוון שהוא שונה ממה שבאותו רגע מוגדר, קדימה, בעוד הוא עצמו כלוא בקונספציות שאבד עליהם הכלח.
ולמנהיגי המחאה, חברים יקרים, צדק חברתי יעיל רק בחברה שיש לה עתיד קיומי לטווח הנראה לעין.
צריך להבטיח את קיומנו קודם, ואת זה אפשר לעשות רק אחרי שנתפטר מחבורת הליצנים שמנהלת את המדינה בעת זו.
מטרת המחאה צריכה להשתנות.
צריך לתבוע מנתניהו ושתי המפלגות הגדולות לשנות את שיטת הבחירות, ואם לא יעשו זאת, צריך להעיף את הממשלה הזאת לכל הרוחות בכל אמצעי יעיל ומתקבל על הדעת, ולבחור במפלגה שתחרוט על דגלה את שינוי שיטת בחירות והפרדת הדת והמדינה במצעה.
אני מזכיר לכם, במוצאי שבת הפגינו כ – 20 מנדטים ברחובות.
כותב, מבקר ומייחל.
