הפכו שנויים במחלוקת 

8 ספטמבר 2011

הפכו שנויים במחלוקת

אנו כולנו נירגשים ובדין אודות ארועי המחאה לצדק חברתי, עבור ציבורים גדולים דומה וניפתחו השמים ו'מן' ברכה אידאולוגי-חברתי ואפשר שאף מעשי החל נושר מהם.  המחאה שינתה את השיח הציבורי לכיוון סובלני יותר, חברתי יותר, תומך בחלשים בירכתי החברה ובכך יתרונה ועל כך יבורכו רבים מהתומכים במחאה.

אך ניסתרו מעינינו ולא בכדי, אלו אותם גורמים אנטישמים ידועים רבים, יוזמי המחאה בירכתיה האפלים, המתכננים ומממנים אותה, השוכנים בארצות הים, אשר חברו לתקשורת שרלטנית אנטי דמוקרטים, פוסט יהודית וציונית אצלנו ולחבורות אנרכיסטים ידועות, שוטמות יהודים יהדות וישראל.  כל אלו עמלים להסתיר את ההולך וניגלה לעינינו.

המחאה ניזומה בעיקרה ומעיקרה לשם הפלת ממשלת הימין והמלכת ממשלת שמאל רדיקלי החובר לערביי ישראל אשר בתעלולי סחריר תגרום למילוי מאוויי ההשמד של מדינת היהודים מטעם גורמים אנטישמים מתוחכמים בארצות הים.  נושא הרווחה והצדק החברתי שימש אך כסות, סיסמה, לגיטימית לכשעצמה, על מנת לשלהב את חלושי המוח והכיס בנינו ולהעלותם על הבריקדות.  אכן ציניות, אמור אף ניבזות במרעה.

אך  הללו רצו לקלל ויצאו מברכים.  מרוב לחץ ונחץ להפיל כאן-עכשיו-ומיד את ממשלתנו הניבחרת על ידי מרבית הציבור במדינת ישראל, יצרו הללו בציבור בעל-הדעה הספקנית אנטגוניזם חריף.  אכן נידרשים היו מספר שבועות עדי האמת מאחורי המחאה החלה לחלחל לציבורים רחבים והולכים.

לכל המעיין בתגובות ותגובוני הציבור החל מהשבוע השלישי למחאה ואילך, יכול היה לחזות  בגל צונאמי ההולך וגדל כנגד מנהיגי המחאה, גם אם לא כנגד מטרות המחאה החברתיות אשר חלקן בהחלט ראויות.

יותר ויותר נישמעו בציבור קולות אי נחת ודה-לגיטימציה כנגד מנהיגי המחאה אשר חלקם ובעיקר מ"מאהל רוטשילד", משתייכים לזרם האנרכיסטי, שוטם ישראל ומייחל לחורבנה.

באורח פרדוכסלי, החל הציבור להתיצב איתן יותר מאחורי ההליך הדמוקרטי הישראלי.  יותר ויותר אנשים החלו להתריע מפני הפוטש הפוליטי המתוכנן.  יותר ויותר אנשים החלו תומכים בממשלה הנבחרת ואפשר שלא מאהבת מרדכי אלא מחשש המן, אלו האנרכיסטים הישראלים שלוחי כל אנטישמי זב חוטם בעולמנו.

בתהליך מדורג שנמשך מספר שבועות הפכו מנהיגי המחאה האנרכיסטים לשנויים במחלוקת בקרב ציבורים עצומים , אלו "הרוב הדומם" במדינת ישראל אשר חשו כי רומו, כי נערכו על חושיהם פעלולי אחיזת עינים נכלולית וכי תמיכתם בחלקם של מנהיגי המחאה הינה בעקיפין והלכה ולמעשה תמיכה באויבי ישראל הגרועים ביותר.  אין באמור כאן לפסול או להשחיר את אותם מנהיגי המחאה, בעיקר מהפריפריה ומיעוטם מתל-אביב, אשר גילו שאר רוח ושכל ישר, אשר בחרו בשינוי חברתי הדרגתי ולא מהפכני, הללו יבורכו ולוואי ויצליחו במנהיגותם ושליחותם תוך שיתוף פעולה פורה עם המוסדות הממלכתים הנבחרים.

תמיכת הציבור במטרות המחאה לא נחלשה עם חלוף הזמן, אפשר ואף התחזקה, אך חוסר הנחת ותעוב ממובילי המחאה ובפרט מאלו המוליכים באף את המובילים, אותם מהאיחוד האירופי ואותם אמריקנים ממומני הערבים, כמריונטות לשם סיפוק מטרותיהם האנטי יהודיות והאנטי ציוניות, אלו גברו אף הם.  הציבור בישראל הוכיח שוב בגרות ושום שכל.

כמובן, תמיד יימצאו אלו "המתים בקושי", אותם השטופים בשנאה ושיטנה תהומית לאחיהם היהודים והישראלים.  אלו אשר דעתם כה מקובעת, כה מסוגרת בד' אמותיהם עד כדי פרימיטיביות כדוגמת אנשי "אקדמיה ורוח" מסוימים (תודה לאל שלא כולם), אשר גם אם תניח לנגד עיניהם ערימת עובדות הזועקת לשמים הם לא יניחו לכך לבלבלם וידבקו בדעתם המסוכסכת יהיה אשר יהיה.  הללו כבר מעבר לתקווה, מעבר להיותם אזרחים מועילים במדינתם, הללו הינם "דור המדבר" אשר "יספו בקלונם סרוחים על צרורותם". עלינו להתעלם מהם, הם ינבחו אך שיירת העם היהודי עבור תעבור.  ענק רוח מתנועת העבודה כברל כצנלסון כבר הגדירם נכוחה וכל המוסיף גורע.

המחאה יצרה שיח אזרחי רחום-חדש וטוב שכך, אך המחאה יצרה גם שיח נוסף חשוב באותה המידה אשר נעדר והודר בכוונת מכוון מזה זמן רב בציבור בעיקר מצד תקשורת הישראלית אשר ניכסה לעצמה את הזכות לקבוע מהי זכותו של הציבור לדעת ואת שלא.

שוטמי ישראל מבחוץ ומבפנים יודעים כי ככל שיפלגונו יותר כן יקל עליהם לקעקענו ולהחריבנו והינם עמלים לשם כך יומם וליל בעזרת עוזריהם ומשרתיהם הנרצעים בתוכנו.  ככל שנידבק האחד בשני כך לא יוכלו לנו.  הדבק היהודי, הלאומי-והחברתי שלנו שווה בערכו לדיווזיות טנקים ולהקי מטוסים חדישים ואף חזק מהם מונים רבים

המחאה חיזקה את אמון הציבור באורח "איפכה מסתברא" בצורך הבוער אשר קיים בשמירת תקינות הדמוקרטיה הישראלית מפני הקמים עליה לקעקעה וחשוב יותר, המחאה חידדה את עובדת קיומם של הבקיעים החברתים העמוקים הקיימים אשר לא נוצרו יש-מאין אלא בידי סקטורים בחברתנו השוקדים על כך בשליחות מאתנניהם מארצות הים, היא פתחה צוהר לדרך חתחתים ארוכה אך כה חיונית, לשיח הנוגע בלכידות לאומית ולסולידריות לאומית וחברתית ואכן, (כפי שצויין בסקרים רבים משך המחאה), הציבור השפוי בחר כבר ועוד יבחר בחיים ולא באנרכיה ובאבדון.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca