כמה מילים על סודותיו של מורה הנבוכים 

ספרו של ד"ר מיכה גודמן, "סודותיו של מורה הנבוכים" (הוצאת דביר - 2010), נרכש על ידי באופן מקרי לגמרי; המקרה שהיה, כך היה: לרגל החלטתה של חברתי הטובה, עו"ד אורית דמתי, לצאת לדרך עצמאית מבחינה מקצועית ולעזוב את מקום עבודתנו המשותף, החלטתי לרכוש לה כמתנת פרידה את ספרו של קוונטין רינהולדס "בית המשפט" (Courtroom). בהגיעי לחנות "צומת ספרים"  בקניון "עזריאלי", התמזל/איתרע מזלי והספר היה חלק ממבצע של "שלושה ספרים במאה". מכיוון שעל מדפי ספרייתי ממתינים לפחות עשרים ספרים שטרם נקראו, הדבר השנוא עלי ביותר הוא לרכוש ספרים "מתוך פשרה", כלומר בגלל שיש מבצע. לדאבוני, ספרי העיון שאני מוצא בהם עניין, כמעט כעניין שבשגרה, אינם במבצע, ואז אני מוצא את עצמי מסתובב לעיתים שעה בחנות כדי למצוא שני ספרים נוספים שכן כלולים במבצע.

 למזלי עלי לומר, שממש לפני שיצאתי לכיוון החנות שוחחתי עם חברי הטוב מהמשרד, עו"ד שי שדלצקי, שערב קודם רכש במסגרת אותו מבצע את הספר "סודותיו של מורה הנבוכים", והקריא לי קטע אחד מן העמוד הראשון (מתוך דברי ההקדמה של מורה נבוכים להרמב"ם), וזה הספיק כדי לעורר בי את העניין הדרוש בספר.

 לא אחת מצאתי את עצמי מנהל דיאלוגים עם בעלי השקפת עולם דתית-אורתודוכסית; בשנים האחרונות חדלתי מכך, לאחר שהגעתי למסקנה שאין מנוס מלאמץ את השקפתו של קרל פופר, אחד מגדולי הפילוסופים של המדע במאה הקודמת, בנוגע למספר תורות (ביניהן הוא מונה את המרקסיזם, הפסיכואנליזה והדתות המונותיאיסטיות), שעם חסידיהם לא ניתן להתפלמס, תוך שימוש באמצעים רציונאליים, ואין זה המקום להרחיב על כך.  

 יחד עם זאת, לא אחת נתקלתי בתוך הציבור הדתי-אורתודוכסי, הן בקרב החרדים, והן בקרב הציבור הדתי-לאומי, במלא מעט בעלי תבונה עימם בהחלט ניתן היה לנהל שיח כזה, והם בלא מעט מקרים, לאחר שנחשפו להשקפת עולמי, המליצו לי על כתבי הרמב"ם, ובמיוחד על מורה הנבוכים. בעקבות קריאת ספרו של ד"ר מיכה גודמן, גיליתי מעדות ראשונה עד כמה הם צדקו.  

 אחת מהסיבות שדי נואשתי מכל ניסיון ניהול דו-שיח על הנושאים הללו עם בעלי "ההשקפה האורתודוכסית הרווחת", נובעת מהסיבה שהיא כוללת גלישה להמון מיסטיקה ושימוש בסיסמאות שמדוקלמות על ידי מטיפים בדרגה של ליגה ג'. די מהר הבנתי שאין טעם להציע כל עמדה נוגדת אלא פשוט להנהן, לזרום ופשוט לעבור הלאה.

 לפני מספר שנים, סיפר הכתב מייקל ג'ונסון מה"הראד טריביון", כי בעונה המקבילה להיום, קרי, שיא עונת המלפפונים של חודש אוגוסט, פרסם עיתון חדשותי מוביל בצרפת כתבת שער, שכותרתה הייתה: "הצלילה אל הבלתי רציונאלי". בכתבה יעץ הכתב הצרפתי לקוראיו להפסיק בניסיונותיהם להבין את העולם. תורת הנסתר יכולה לעשות את העבודה בשבילם.

 לצערי, ההנהגה של הציבור האורתודוכסי (בעיקר החרדי), מעודדים את הצלילה הזאת אל הבלתי רציונאלי, כאשר אני באופן אישי זוקף לזכותם את הקרדיט שהם יודעים את האמת, ומשתפים בה רק יחידי סגולה. הם חיים בשלום עם אותה "עבודת אלוהים באמצעים של עבודה זרה", ומעלימים עין ממנה.

 מי שבכל זאת מחפש להימנע מאותה צלילה, ובחודשי הקיץ צולל לכל היותר למעמקי הבריכה, יכול להתמסר ובהנאה רבה לספרו של ד"ר מיכה גודמן.

 הכותב, שהינה מרצה מוערך למחשבת ישראל, מבאר ופורס בשפה קולעת ובהירה, את משנתו של רבי משה בן-מימון (הרמב"ם), באחד מספריו הנודעים ביותר: "מורה נבוכים".

 המשנה המלאה של מורה נבוכים כפי שד"ר גודמן חושף נותנת בפני הקוראים תמונה מלאה, המספקת גם הסבר מדוע היחס להרמב"ם בחלק מן הקהילות היהודיות לא היה חד-משמעי, וידועים אף מקרים קיצוניים מן העבר, בהם הורו לשרוף את ספריו.

 כפי שציינתי בתחילת דבריי, אין לי ספק שאדם הדוגל בהשקפת העולם האורתודוכסית בגרסה הדוגמטית שלה, המבוססת לא מעט על מיתוסים, ולעיתים רבות גם על אלמנטים בלתי רציונאליים, יתקשה מאוד להתמודד עם התכנים של ספר זה, שצריך להגיע אליו עם חשיבה פתוחה.

 הרמב"ם היה רציונאליסט אדוק, וכפי שהכותב מספר, הוא סבר ש"הצורך של בני האדם לחפש 'ניסים' כתנאי לפליאה דתית מבטאת נכות עמוקה בפסיכולוגיה הדתית שלהם", ואף לעג לאלה שהיו מתרגשים "מהסברים על-טבעיים יותר מאשר הסברים טבעיים". הרמב"ם סבר שככל שהאדם משכיל יותר, כך קרבתו לאלוהים היא גדולה יותר, וקרבה זו אינה מתבטאת רק ב"צייתנות מלאה להלכה". מידת ההשכלה היא הקובעת, ולא ההצמדות הטכנית לדוגמה ולתבנית הקבועה של קיום המצוות, שכן "המצוות המכאניות" מרדימות את התודעה ו"משכיחות את האמונות האמיתיות", שאליהן צריך האדם להתמסר.

 אודה ולא אבוש כי בתוכי התגבשה כבר זמן רב הדעה כי ניתן להפריד בין האמצעי לבין המטרה בהקשר הזה. כלומר, להשקפתי, התכלית של מצוות הדת היא להביא את המאמין להפוך ל"אדם טוב יותר", וברגע שהמטרה הזאת מושגת האמצעי בטל. ברם, חשוב להבהיר ולהדגיש בנקודה זו כי הרמב"ם עצמו, מחבר משנה התורה, ראה חשיבות עליונה בקיום המצוות, ובספר מפורטים גם הטעמים לכך.

 בהקשר לכך עלי להודות גם שמאוד התחברתי לעמדה המלובנת בהרחבה על ידי ד"ר גודמן בספרו, בדבר גישתו של הרמב"ם על מה שהוא מכנה ה"דעה ההכרחית"; אלו המאפיינים של האמונה שנועדו לשמור על היציבות החברתית והמוסרית, אשר מהווה תנאי להגנת הקהילה מפני פורעי חוק. תמיד סברתי, עוד כאשר התעמקתי בטקסטים המקראיים והמאוחרים יותר בתקופת לימודיי באוניברסיטה, שאותם גדולי דור בציבור הדתי והחרדי, חייבים לדעת שמאפיינים בלתי רציונאליים רבים שפשטו בקרב ציבור המאמנים הרחב, אינם יכולים לשקף את דרכה של היהדות האוטנטית, וניהלתי כאמור על כך לא מעט שיחות ופולמוסים גם עם סטודנטים עמיתים בעלי השקפת עולם דתית-אורתודוכסית. בדברי הפרשנות שלו מסביר ד"ר גודמן כי הרמב"ם היה מודע לכך ש"האמת העיונית משלמת את מחיר השמירה על היציבות הפנימית", ובכך יש כל כך הרבה מן האמת.

 מעבר לכך, היה לי כמובן מאוד קל להתחבר לגישה הסכולסטית של הספר, כמי שבאופן אישי חש קירבה יתרה לפילוסופיה היוונית בפרט ולהיסטוריה של עולם הקלאסי בכלל.

 הספר מומלץ בחום רב, ונועד כפי שציינתי לקריאת בנפש פתוחה וקולטת.

ד"ר מיכה גודמן "סודותיו של מורה נבוכים" (הוצאת דביר) 383 עמודים. מחיר קטלוגי: 92 ש"ח.