תפיסה פיסיולוגית במקרא לעניין החלומות -מאמר ו 

תפיסה פיסיולוגית במקרא לעניין החלומות (מאמר ו)

על החלום ומשמעותו ניתן לקרוא בהרחבה בספרים פרי עטו של מחבר

 "תורת החלום ביהדות, כרכים א - ב"

גישה רציונאלית המסבירה את החלום כתוצאה מגירויים פיסיולוגיים כגון: רעב, צמא, עייפות, חרדה וכד' מציג הנביא ישעיהו:

"והיה כאשר יחלום הרעב והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו וכאשר יחלום הצמא והנה שותה והקיץ והנה עייף ונפשו שוקקה כן יהיה המון כל הגויים הצובאים על הר ציון". (ישעיהו כט, ח).

גישה זו נחשבת למנוגדת בתכלית לתפיסת החלום בתקופת המקרא, והיא מבטאת רציונליזם מובהק. הדברים תמוהים שבעתיים שכן הם נאמרו על ידי הנביא ישעיהו המביא והמבטא את רצון ומחשבת האל, ואשר דבריו עומדים, לכאורה, בסתירה לכתוב במקרא כי האל מתגלה לנביאיו גם בחלומות.

כהמשך לגישה זו מביא רבי אליעזר מגרמיזא בספרו 'סודי רזיא' דברים מאלפים:

"הנפש מתחלקת לג' חלקים: פנימי ותיכוני וחיצוני, פנימי הלב המקבל ממנה כל חפצה שאם רואה חפץ נאה ותתאוה אם בעלה יוכל לעשות רצונה תגיל הלב במילוי שמחה וימלא הפה שחוק מעשתונות הלב על החפץ שנעשית רצונו, ואם לא יוכל בעלה לעשות רצונה, תאנין הלב ויכעס בקצף חימה ולא יהרהר כי אם על אותו חפץ, היא האהבה היא השנאה וכל חכמה ודעת ומזימה ומחשבה והרהור ממנה:
ובזה הדבר תבין כי היא יושבת במלונה בתוך המוח ואז הלב שקט ושואל ממנה דיעה ובינה ויותר דברים עמוקים וימצא חפצו ממנה, וכשאדם יגע ועיף מיד תרדימה נופלת עליו, וחלום מתרבה, ואינו יודע אם הוא ער או ישן והתיכוני הוא הלשון והחיצוני הוא היד, והקול והדיבור ישנים ועיפים, אך הפנימים אינם ישנים רק (ואם) תצא מן הנדן הנפש ואולם האדם שישן ומקיצים אותו בבהלה יתבהל הגוף (ועל) וכל לבו נודדת כציפור נודדת מקינה (כצפור קטנה היא הנפש ששבה) ואם היא תשוב מרצונה יעיר בלי בהלה כמו קרוב לשחרית אז הנפש במלונה, ולפי שכל תחילת חכמה ובינה בטוחי הלב נקראת פנימית".

פרשן המקרא ר' אברהם אבן עזרא (ראב"ע) מבאר כי החלומות הבל המה, ומקורם מן המאכלים שאוכל האדם לפני לכתו לישון. המאכלים מגבירים את אחד היסודות מהם בנוי הגוף, ולפי זה יבואו חלומות הבל. כי בא החלום - כשיהיה החלום מעורב מענינים רבים, ידוע שהוא מתערובת המאכלים, והתגבר אחת מן הארבעה שרשים, לא יהיה לו פתרון ולא יורה על טוב או רע, כי הבל הוא, כן ידמה הכסיל שירבה דברים וכל המרבה דברים בכל מקום מביא חטא אף כי במקום המוכן להזכיר שם הגבוה בו תמיד (פירוש רבי אברהם אבן עזרא על קוהלת ה, א).