בהיותו נער, סבל שגיב רבות מכאבי ראש וסחרחורות ועל כן פנה לרופא המשפחה, שערך לו בדיקות שגרתיות. הבדיקות לא העלו ממצאים היכולים ליתן הסבר לכאבים, ועל אף שהתופעות הלכו וחזרו, שגיב לא נשלח על ידי הרופא לביצוע בדיקות מקיפות יותר. לאחר תקופה ארוכה, הופנה שגיב לקבלת ייעוץ נוירולוגי ובעקבותיו לבדיקות נוספות, בהן התגלה גידול בראשו.
כתוצאה מהגידול נפגעה ראייתו של שגיב, ונגרמו לו הפרעות נוספות.
אילו הייתי נשלח לביצוע הבדיקות מוקדם יותר, הפגיעות שאירעו לו היו נמנעות, טען שגיב, שכן הגידול היה מתגלה בשלב התפתחות ראשוני. לאור זאת, הגיש תביעת נזיקין כנגד הרופא בגין רשלנות רפואית.
עקרון יסוד הינו כי בכדי לבסס תביעה בגין רשלנות רפואית על המטופל להוכיח קודם כל כי הרופא חב לו חובת זהירות. באופן עקרוני, רופא חב חובת זהירות כלפי כל מטופל שלו, וחובה זו נקראת "חובת זהירות מושגית", אך בנוסף יש להוכיח כי גם במקרה הנתון, הרופא יכול וצריך היה לצפות את קיום הסיכון למטופל שלו, וחובה זו נקראת "חובת זהירות קונקרטית".
בית המשפט קבע, כי מאחר ושגיב התלונן תדיר על כאבי הראש והסחרחורות, והבדיקות השגרתיות לא העלו ממצאים שיכולים ליתן הסבר מספק לפשר כאביו, על רופא המשפחה הייתה מוטלת, בנוסף לחובת הזהירות המושגית, גם חובת זהירות קונקרטית כלפי שגיב.
כאשר נמצא כי רופא חב חובת זהירות קונקרטית למטופל, מוטלת עליו החובה לפעול בצורה סבירה. ניתן לבחון זאת על ידי השאלה – כיצד היה פועל רופא סביר במקומו באותן הנסיבות - בית המשפט הכריע כי בידי רופא המשפחה היה מספיק מידע על מנת לקבוע כי לא די בבדיקות השגרתיות שנעשו לשגיב, והיה עליו לשלוח אותו לבדיקות נוספות על מנת לאתר את מקור הכאבים. ומשלא עשה זאת, הפר רופא המשפחה את חובת הזהירות שלו כלפי שגיב.
על מנת להשלים את התביעה בגין רשלנות רפואית יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין התרשלותו של הרופא לבין הנזק שנגרם. כך, במקרה שלפנינו יש לבחון האם בדיקות נוספות בשלב מוקדם יותר היו מונעות, או לכל הפחות, מצמצמות את הנזק שנגרם לשגיב, שכן אם התשובה לכך שלילית, יוצא כי לא רשלנותו של הרופא היא שגרמה לנזק. באופן עקרוני על התובע הנטל להוכיח את שאלת הקשר הסיבתי, ומכיוון שזוהי שאלה תיאורטית, לעיתים קרובות קיים חוסר וודאות ההופך עמידה בנטל זה למשימה כמעט בלתי אפשרית.
אך ישנם מקרים בהם רשלנותו של הנתבע (המזיק) היא זו שפגמה ביכולתו של התובע להוכיח את הקשר הסיבתי בין הרשלנות לבין הנזק, ולמעשה היא זו שיצרה את חוסר הוודאות. אלו מצבים של "נזק ראייתי", שבהם נטל השכנוע בשאלת הקשר הסיבתי עובר לכתפיו של הנתבע. בית המשפט קבע כי במקרה שלפנינו רופא המשפחה התרשל בביצוע רישומי הבדיקות באופן שפגם בצורה משמעותית ביכולת של שגיב להוכיח התקיימותו של קשר סיבתי. לאור זאת, נטל ההוכחה עובר לכתפיו של הרופא, ועליו להוכיח כי לא התקיים קשר סיבתי בין התרשלותו לבין הפגיעות שנגרמו לשגיב. לבסוף קבע בית המשפט כי הרופא לא עמד בנטל ההוכחה, ועל כן התביעה בגין הרשלנות הרפואית נתקבלה ושגיב קיבל פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו.
אם גם אתם סבורים שנפגעתם עקב רשלנות רפואית אך חוששים כי תתקשו להוכיח כי קיים קשר בין התרשלות הרופא לבין הנזק שנגרם לכם, אנו ממליצים לכם לפנות לייעוץ משפטי עם עורך דין הבקיא בדיני הנזיקין.
ע"א 11035/07
