ה-חלום- שלו, והמציאות 

ה"חלום" שלו, והמציאות

לפעמים ישנן תגובות שאתה שומר לעצמך כ"פנינים" ואבני דרך, שמייצגות דבר מה, כדי להזכירך משהו בעיקר לגבי עצמך....

אחת מאלה שעוררה בי תגובות מנוגדות בו זמנית היא זו שבהמשך. התרגזתי תחילה פעורת פה בשל חוצפתו והמוסר הכפול של הכותב, אח"כ נדהמתי בבדיחות דעת.

הבנתי שהבן אדם אינו מבין עד כמה השקפת עולם ודעות דוגמת זו שלו אולי שגויה, ולפחות נגועה במשוא פנים.

הוא בטוח בצדקת דרכו עד כדי גיחוך, יהירות, ושחצנות עד שאינו רואה את עצמו בכל זה או מהסס מלהביע דעותיו קבל עם ועדה, ו"להמליץ" לאחרים....משעשע, לא?!

רווחות בציבור דעות, השקפות, ומקובעויות מסוימות כמו השקפה שבעלי החיים בכלל וחיות הרחוב בפרט חשובים "פחות" (בלשון המעטה) מהרבה דברים אחרים, במיוחד מהאדם (צרכיו, אינטרסיו).

פגיעה בהם אכזרית ככל שתהיה מקבלת עדיפות מזערית, אם בכלל, מאנשים, רשויות חוק ואכיפה, שגם להם "יש דברים חשובים יותר לעשותם". בעלי החיים בסוף סולם העדיפויות של כולם.

אין הבנה והטמעה שבסוף, כבומרנג הכל חוזר אלינו בצורה זו או אחרת. כמו למשל התנהגות אלימה וחינוך לחוסר התחשבות באחר בחלש.

כשבאים עמותות אנשים פרטיים ואוהבי ופעילי בעלי חיים ובהתנדבות, בשל כשל המוסדות הממונים, מנסים לפעול לעזור, לפעמים הם מקבלים ריקושטים כגון "פנינים" יקרות מציאות אלה.

אין לי אשליות דרך אגב, הכותב הזה במקרה כתב בכתב דעתו, רבים חושבים כך ואינם נותנים לדעתם ביטוי פומבי כזה אך זה בא לביטוי במעשיהם בחייהם.:

"החלום שלי הוא להצליח להאכיל אדם אחד, לאמץ הומלס ספציפי אחד ולדואוג לכל מחסורו, גם אם הוא דר ברחוב ומכור. אם כל מאכיל חתולים היה מאמץ בן אנוש אחד, אני חושב שהתדמית של "אני שונא בני אדם" ואוהב רק בעלי חיים- הייתה מתרככת. מי מוכן לאמץ פליט אחד , עובד זר אחד, ולהעניק לו מצל קורתו, מקלחתו, יצועו, בגדיו, וליוויו בנבכי הבירוקטיה של משרד הפנים, משטרת ההגירה, ומימוש זכויותיו הסוציאליות? אמץ אדם אחד, על אף שבני אדם נחותים מוסרית מבעלי החיים, והוכח שאתה אוהב כל יצור חי, ולא רק בעלי חיים. רק אז חמלתך על כל ברואי העולם- תיחשב אמינה"

אז מסתבר שיש מי שחושב שאהבה וחמלה זה דבר נזיל, מצוי בכמות מוגבלת, ולכן כדאי לחסוך בו, שמא יאזל. השימוש בו צריך להיעשות בצורה מושכלת, במשורה, לפי קריטריונים, למשל: למי ש"שווים יותר", אחרת לא יישאר לך כלום....

חמלה ואהבה זה לא סבון ולא מתבזבז, מי שיש לו כזה חלק בגוף שקרוי לב, שעובד, יש בו מקום ויכולת שאינם אוזלים רק מזינים את עצמם ! אז למי שחושש הסר פחד מהלב.

הנה הבט כאן זה יתן לה המחשה :

http://www.youtube.com/watch?v=7VOU-H6Kk0Y&feature=player_embedded

 נראה שהמשך ראיית עולם כדוגמת זו גורמת לאנשים ולרשויות לא לתת חשיבות מספקת לגילויי אלימות "קטנים" (פגיעה בבע"ח), ועבריינים המראים סימני התנהגות אלימה ועוברים עבירות כנ"ל ופוגעים בבע"ח, ממשיכים כמובן עם התנהגות זו גם אח"כ כלפי חסרי ישע אחרים.

אח"כ החברה והרשויות מצקצקים בלשונם איך זה הגענו למצב כזה....

בנוסף וכאן "הדובדבן שעל הקצפת", שהכותב חולם וחולם על עשיית דברים טובים באיך ומה שהוא חושב שחשוב, שחשוב לו, לפי קריטריונים שהוא חושב שראויים יותר ומכיון שכך הוא בטוח שיש לו זכות להטיף לאחר שמה שהוא עושה למען הכלל חשוב פחות, שמוטב לו לנהוג לפי דעתו והקריטריונים שלו כדי לחמלתו תיחשב אמינה....

בעיני מי?

ומה אכפת בכלל אם חמלה זו נחשבת אמינה?

למה אני או פעילים אחרים עושים מה שעושים למען בעלי חיים כדי "להחשב" בעיני אחרים או משהו?

ממתי אכפת להם דעתם של אחרים במיוחד כגון אלה?

חלק מהפעילות למען בעלי חיים כאמור היא נגד ממסד שמפקיר אותם אז בודאי שהם רגילים כבר ללכת נגד עוולות המימסד ונגד ציבור שאדיש לסבלם וגם גורם לו . 

אז בחייאתק, אולי תרד מהענן שאתה ודומיך יושבים עליו למציאות, תראה גם את האחרים הסובבים אותך ותבין שלא רק דעתך חשובה?

שהכל יחסי בחיים וכדאי לתת מקום גם לדיעות של אחרים?

והחשוב ביותר לא להטיף לאחרים וקודם כל לראות את עצמך, זה שעדיין אינו עושה דבר שהחמלה רק "חלום" שלו אבל מטיף לאחרים על חמלה....נו....

עלה במקור כולל תמונות בבלוג שלי כאן

http://cafe.themarker.com/post/2348882/