> התנאים הפנימיים להתמודדות כלשהי 

פתח דבר

לפני שנים מספר, כאשר הייתי מדוכא ושפוף, הביא לי אבי ספרון במתנה, מתוך מטרה מוצהרת לעודדני. הספרון קטן המימדים, שחיצוניותו לא כל-כך הרשימה אותי, נשא את השם "האדם מחפש משמעות" (1) כמעט מיותר להוסיף ששם מחברו הוא; ויקטור פרנקל.

באותם ימים לא קלים, הספר לא השיג את מטרתו המיועדת, ונשאר הוא מיותם על המדף עוד שבועות רבים. אך מסתבר ששעמום מתמשך הוא כוח רב עוצמה, וכך יום אחד התחלתי לעיין בספרון, תחילה מתוך עניין מועט ושולי, ואחר התחלתי לדפדף בו כאחוז בולמוס. התמודדותם של שוכני מחנות הריכוז, ותורתו של פרנקל בהקשר זה, עוררה אצלי נטייה חזקה ספונטאנית ומיידית, להשוות בין תלאותיהם ותלאותיי, בין ניסיונותיהם להתמודד ובין ניסיונותיי, ובין יישומה של תורת פרנקל עליהם לבין יישומה לגבי.

יודע אני שקשה ומסובכת ואולי אף כמעט לא ניתנת לביצוע, השוואת אנשי המחנות המעונים - לפגוע נפש שכמותי, אך מה אעשה שסימולטאנית לקריאה הראשונה והשנייה וכו' לא הייתה בידי אפשרות לחמוק לרגע מהשוואה שכזו?


גבולות המאמר וייחודו

לדעתי, השאלות הקשורות בהתמודדות האנושית, הן שאלות אוניברסאליות ומקיפות ביותר. המאמר מנסה לענות על השאלה: "מה דרוש לאדם, פנימה (אינטרה-פסיכית), על-מנת להתמודד?". יש כאן לציין, שמידת ההצלחה בהתמודדות זו אינה נדונה במאמר זה, משום שבאופן טבעי היא תלויה רבות גם בגורמים חיצוניים למתמודד/ת. יחודו של המאמר הוא כפול: ראשית, נקודת המוצא של הכותב שחווה על בשרו את מוראותיה של מחלת נפש קשה ואימתנית ובדק את ממצאיו על עצמו בזמן אמת. שנית, בכך שלא הושפעה, כמעט לחלוטין, מהספרות המקצועית, פשוט מפני שהמחבר כלל לא מודע אליה בנושא זה מלבד הבסיס המוצק והנאמן שבתורתו המופלאה של פרופ' ויקטור פרנקל, הלא היא המשמעות.


1. משמעות שהייתה לנדר

כבר ב1979- מרגע שהשתחררתי מהאשפוז הכפוי בבי"ח "גהה", גמלה בתוכי החלטה נחושה, לנסות להתקדם ממעמד של חולה שמאשפזים אותו במצבים קריטיים ובאופן כפוי, למעמד של פגוע שמסוגל לזהות את החולי בשלבים המוקדמים יותר להיווצרותו. ובאמת אחרי 79', הצלחתי לא להתאשפז עוד במחלקות הסגורות האיומות אלא התאשפזתי אך ורק באשפוזי יום (כאן ייזכר לטובה רבה המעון ברמת-חן בהנהלת פרופ' פריד הדגול ז"ל). כוונותיי להשפיע על אופי ההתקפים, היוו בין היתר תוצאה ישירה של מה שהפסיכיאטר הידוע ויקטור פרנקל הגדיר כ... משמעות. שהיא האלמנט העונה לשאלה: בשביל מה להתמודד? והיא משמשת כבסיס אנרגטי הכרחי לכל פעילות מתמודדת.

אך בצומת זו נדרשת שאלה בסיסית ודיכוטומית:

(ש- 1) האם אדם בעל משמעות, יפנה בהכרח להתמודדות?
(ת- 1) תארו לכם אדם שמציעים לו סכום כסף לא מבוטל על-מנת שישא על גבו משא כבד לאורך דרך רבה ונניח גם שלאותו אדם הכסף משמש כמשמעות חומרית רבת משקל. כמו כן נניח, שהאמת לאמיתה היא, שבמאמץ רב אכן הוא יוכל להתמודד עם המטלה הנידונה ואכן יוכל להביא את המשא לתעודתו ולקבל את התשלום המכובד. ואולם, ייתכן ש'הבחור' לא יתחיל אפילו להתמודד למרות שיש לו משמעות, מפני שדרושה לו גם אמונה ביכולתו.


2. אמונה ביכולת לבצע זאת

האמונה ביכולת קשורה לביטחון ולדימוי העצמי שיש לאדם, בזמן שהוא נדרש להתמודד. תפיסה מתמודדת, בהכרח, כרוכה בהצבתה של המטלה שלפניו בתוך התחום המוגדר על ידיו ככזה הניתן להתמודדות ולא מחוצה לו.

אמנם משנת 1975 בה חליתי ועד 1988 עברו עלי שישה משברים נפשיים קשים אך שמתי לב למגמת ההטבה שהסתמנה לאורך השנים. למרות, שהסימנים הפותחים את ההתקפים לא היו שונים באופן משמעותי, תגובותיי הנרכשות הלכו והשתכללו אל מול פני ההתקפים. בעיקר בעטיה של אמונתי בקיומה של מגמת הטבה שכזו, חשתי אמונה ביכולתי להמשיך ולחזק באופן אקטיבי מגמה זו עד לעמידה מול המשברים ללא אשפוז. כי אחרי שקיימת בי המשמעות ואני יודע: בשביל מה להתמודד? האמונה ביכולת עונה על השאלה: האם בכוחי להתמודד? אמונה שכזו, נוסף על אנרגיית המשמעות, אפשרה לי לבנות נדבך נוסף בדרך להתמודדות בפועל.

עתה מבקש אני לשאול:
(ש- 2) אם לאדם משמעות וגם אמונה ביכולת, האם בהכרח יתמודד?
(ת- 2) אם נחזור לדוגמת נושא המשא, נראה, שכאשר ברשותו של האדם העומד בפני התמודדות כלשהי, רמות מספקות של משמעות ושל אמונה מספקת ביכולתו לבצע, הוא אולי יכול לפנות לבצע את המטלה - אך לא בהכרח יוכל לבצעה! כי פעמים רבות לא יתחיל במלאכה לפני שידע כיצד לבצעה ואפילו אם יתחיל לפעול ולהתמודד במלוא כוחותיו, עדיין ספק אם יפעל בכיוון הראוי. ההתמודדות (סחיבתו של המשא), תלוי גם במיומנותו במלאכה. כך למשל, אם אינו מסוגל "לעבור עם משאו הכבד דרך פתחים" או אם לפתע "שכח את נתיב דרכו" הרי לא יוכל לבצע את המטלה, אלא אם ילמד לעשות כן בהדרכת מומחה, כגון סבל מקצועי. כלומר, נוסף למשמעות ולאמונה ביכולת שהם תנאים הכרחיים ולא מספיקים - דרוש אף ידע.


3. ידע

כך, המשמעות שבערה בעצמותיי בנוסף לאמונה הרבה בכוחי מלאו אותי באנרגיה חיובית, שמן הסתם מקובל לכנותה: "מוטיבציה". אבל כידוע אנרגיה אינה תנאי הכרחי וגם מספיק להתמודדות. כי אם לאנרגיה לא יהא נתיב, איך תושקע?! וגם אם תימצא הדרך - מי יערוב שהאנרגיה תושקע באופן אפקטיבי ושתהיה ברת תועלת?!

הייתי כצמח שנחסמה דרכו לגדול ולא היה בכוחו לבקע את המכשול העצום שעמד בדרכו. אז הגעתי לידע שסייע בידי לעקוף את המכשול ולחיות במחיצתו ופועל יצאתי באומץ לממש את הידע ולתרגמו לתוצאות. כי האפקטיביות של כל ניסיון לפעול במציאות, מושפעת באופן מיוחד מאלמנט הידע העומד לרשות המתמודד, שאם לא כן מדובר בפעולה אקראית וסתמית ותו לא. כי אחרי - שלאדם משמעות והוא יודע בשביל מה להתמודד? ובנוסף הוא מפתח אמונה ביכולתו כי הוא מעריך בפנימיותו שבכוחו להתמודד - אז ידע לסוגיו עונה לו על השאלה: כיצד להתמודד?

כמה הבחנות והבהרות כלפי מושג הידע:
הידע - היא אוסף האינפורמציה הקיים בידי ברגע נתון אודות מצבי הפנימי, מצבי כלפי הסביבה ועל הקשר ביניהם.

הכיוון - אם נדמה את ההתמודדות הנפשית לווקטור (מונח השאול מהפיזיקה), אזי הייתי אומר שעל מנת להתמודד דרוש גם כוח להתמודד וגם כיוון להשקיע בו את האנרגיות הנפשיות הזקוקות למסלול מתאים שינתבן אל מטרתן. ועל מנת לסבר את האוזן: אדם תעה במדבר ויודע שהישוב הקרוב ביותר אליו מצוי במרחק 100 ק"מ ונניח שיש בו משמעות רבה... ויש בו אף אמונה ביכולתו לצעוד רגלי את כל מאת הקילומטרים... אך מה יהיה גורלו אם אינו יודע כלל את הכיוון ואת אופן הביצוע של המשימה העומדת לפניו? איך יצעד ללא האזימוט הקרדינאלי ובלא שיכלכל את מסעו בחכמה?

האופן - אופן ביצוע ההתמודדות הנפשית הוא למעשה הטכניקה הספציפית האמורה לסייע להגיע לתוצאות המקוות.

תובנה - תובנה היא למעשה הטבעת והטמעת כל הנזכרים לעיל לתוכנית פנימית שיש בכוחי להפעיל ומנחה את מכלול ההתמודדות.

אנסה לחבר את כל הגורמים יחדיו: הידע שהייתי זקוק לו, חלקו היה מצוי בתוכי (בעצם הכרתי את עצמי כבן-אדם בכלל וכפגוע נפש בפרט) וחלקו רכשתי וקיבלתי מהסביבה. אבל הידע כשלעצמו אינו מספיק, הייתי זקוק לכיוון בו הייתי צריך לנוע, כעין עמוד האש המורה את הדרך. אך כדי לפעול במציאות אף הידיעה והכיוון עצמם אינם מספיקים, כי נוסף על כל אלה דרושה טכניקה יעילה, שתורה את אופן הביצוע. אבל גם כאן לא סוף פסוק! מפני שאי אפשר לממש דברים כהלכה "כמי שכפאו השד". יש צורך במערכת קוגניטיבית כלשהי שתלכד את הידע הגולמי ואת הרעיון האסטרטגי ותכניסם לרוטינה על-פי הטכניקה. לזאת יקרא מבחינתי: תובנה.

(ש) לאיזה תובנות זקוק אני, בהתייחס למאבקי בפסיכופתולוגיה?
(ת) הבנתי שחובה עלי לשאול את עצמי, השכם והערב, ולגבי כל פרט ופסיק בחיי הרוח והמעשה שלי, שאלה אחת כפולה שהנה חיונית לבריאותי הנפשית, בבואי לבחור אחת מהאופציות הקשורות בהתמודדות בזמן רמיסיה: מהי הדרך שתרחיק מהפסיכופתולוגיה? או לחילופין: מהי הדרך שתקרב לאיזון-הנפשי?

או בניסוח קונקרטי יותר:
(ש) - כיצד אפשר בזמני ברמיסיה לאחוז במציאות וכיצד אפשר לאחוז בה בפרוץ משבר?
(ת) מצאתי שעבורי הכיוון הרצוי בהדברת סימני החולי היא השיטה שפיתחתי לצרכיי אך עשויה גם להועיל לאחרים. מאוחר יותר ניסחתי גם מאמר המציאותרפיה ואני (2) בו אני מסביר שעיקר השיטה היא בעצם פעילות בעיתוי הנכון נגד כיוון החולי.

ברם, אף כאן מתבקשת שאלה:
(ש- 3) האם משמעות ואמונה ביכולת וידע פירושם בהכרח יביאו להתמודדות כלשהי?
(ת- 3) לא בהכרח! כי גם נושא המשא, לאחר שאזר כוחות רצונו ולאחר שלמד תורה מסבל מומחה, עדיין רחוק מלהגיע ליעדו הסופי. צריך הוא לסגל לעצמו משמעת עצמית לא מעטה, אשר תוכל להיות מתורגמת ליכולת לשלם מחירים בסבל (במשל: כאבי המשא על גופו בזמן נשיאתו).

גבול המעבר לביצוע: לדעתי שלושת השלבים הראשונים שפורטו לעיל, מספיקים לכך, שהאדם ייגש להתמודד ברמה כלשהי. בכך, הוא למעשה חוצה את גבול המעבר לביצוע. מפני שאחרי שנתקבלו בלבנו, תשובות חיוביות ונחושות לשאלות הבאות: בשביל מה? האם בכוחנו? כיצד להילחם? אנו למעשה בשלים ויכולים לעבור לביצוע. פעמים רבות מעבר זה, הינו מיידי ואף סימולטאני, להיווצרות שלושת התנאים הנ"ל, כנראה מפני שאדם נוטה לפתוח בעשייה גם כאשר בידו "רק קצה החוט". לשאלה: עד כמה נוכל להתמיד במאבק מבחינה אינטרה-פסיכית? אתייחס בסעיף הבא.


4. יכולת לשלם מחירים בסבל

כבר ראינו שהמשמעות, האמונה ביכולת והידע הינם שלושה תנאים הכרחיים להתמודדות. אך די ברור שרק היכולת לשלם מחירים בסבל מאפשרת את מימוש שלושת התנאים האלה.

כי היכולת לשלם מחירים בסבל היא אלמנט העונה על השאלה: עד כמה נוכל להתמיד בהתמודדותנו? או במילים אחרות: זו היא היכולת לעמוד בתקופות הקשות והשחורות ביותר בייסורים רווי כאב השוררים ונמשכים לעתים שנים רבות כמעט ללא כל שביב תקווה - בלי להישבר לחלוטין. קשה לתאר אפשרות כלשהי לעמוד בזוועות החולי הנפשי ללא כל יכולת שכזו, אך מי שביכולתו לשלם מחירים גבוהים בכאב ויגון רבים סיכוייו להצליח ולהתמודד.

כאשר ההתקף הראשון שבלמתי, הגיח אל חיי ב- 1988 חיכיתי לבואו והכנתי "אלת בייסבול" על מנת לנפץ את ראשו המכוער. חישלתי את רוחי להתרכז במלחמת חורמה בו על פי הידע שאז היה בידי (מציאותרפיה). במשך 50 ימים תמימים נאבקתי בהתקף וניסיתי לפעול נגד כיוונו של החולי, שהתבטא בעיקר בגלישת האפקט לכיוון דכאוני. זיהיתי די מוקדם, את בואו של ההתקף הזה ומיד, במאמצים עליונים, הקפדתי לשמור על "פעילות" מתמדת ויציבה, אשר עזרה לי למגר אותו. ואכן, מן הסתם המציאות שבחרתי להיות נתון בתוכה, השפיעה בהדרגה על חמישה עשר מיליארדי התאים שבמוחי והצליחה למנוע מהם להתנהל בכיוון נטייתם להאט את קצב חי.

ושאלה נוספת בסדרה:
(ש- 4) האם אחרי כל ארבעת השלבים דלעיל האדם בהכרח יתמודד?
(ת- 4) אם אכן המתמודד מצוי ברמה מתאימה מכל הבחינות דלעיל - אזי, מבחינה פנימית, התשובה היא חיובית - הוא אכן ינסה להתמודד אל מול החולי ואל מול כל מטרה "ברת התמודדות".

(ש) השאלה הקודמת נוסחה בהקשר של "עצם קיום התמודדות". אבל השאלה המעניינת כל אדם בדרך-כלל אינה זו, אלא מה שמעניין כל יצור הוא בעיקר אלמנט היעילות של ההתמודדות... כלומר לנצח במאבק, הלא כן?!
(ת) למרות שעמידה בתנאי התמודדות "מבפנים" מהווים תנאי הכרחי - הרי שבבואי לענות על שאלה: האם נוסף על כך, הם גם תנאים מספיקים? עלי לבדוק את תנאי הסביבה. לדוגמה: סיכוייו של ילד לשרוד, להתמודד ולהתפתח, במסגרת משפחה פונקציונאלית יהיו שונים לא מעט, מסיכוייו האלה במשפחה דיס פונקציונאלית.

קשה וגם לא מציאותי כמעט להפריד את נתוני הסביבה מנתונים תוך נפשיים ומאמר זה דן רק בתחום התוך נפשי, רק מפאת מורכבות הבעיה אשר דורשת חלוקה טכנית (מלאכותית בעיקרה) שאינה מתחשבת כלל במצב העניינים בסביבה! ואולם חלוקה שכזו באה לעולם מאונס, לא מפני שכך צריך להתייחס לקומפלקס המורכב ביקום אלא רק מפאת קוצר ידי.

גבול סיום הביצוע: ארבעת השלבים האלה לא באו לתאר את סדר ההתרחשות של התהליכים במציאות אלא רק להצביע על אבני דרך המשתתפות במהלכים. בתוכנו מתערבים האלמנטים זה בזה אבל נראה שתיאורטית אחרי קיום ארבעת התנאים בתוכנו יכולת ההתמודדות שלנו בשלה. במידה ואכן ההתמודדות הספציפית תצא לדרך ותתממש היא תגיע במוקדם או במאוחר לסיום. נקודה הזו אני מכנה גבול סיום הביצוע. מכאן ואלך כבר נראה שיש רק שלב חשוב נוסף: מחזר הסבל.


5. מחזור הסבל - המטרה שאחרי

מחזור הסבל - סובר אני, שכל אדם שסובל נטען מבחינות רבות באנרגיות שליליות. כגון: תסכול, רגשות נחיתות, קיפוח, קנאה, שנאה ועוד. האנרגיות האלה ואחרות עלולות לפגוע בו ובאיכות חייו התוך נפשית. על ידי הפניית האנרגיות השליליות החוצה בנתיבים חיובים פורקי כאב, באופנים מבוקרים ומקובלים על הסביבה ירווח קמעה לאותו נושא בנטל. הפגתה של המרירות יוכל להתאפשר על-ידי עשייה וביתר עוצמה על ידי יצירה. לפיכך, פעולות עזרה לזולת (התנדבות), עיסוק באומנות, ספורט, תחביבים ושאר עיסוקים ופעילויות הם מרשמים מועילים לצורך חשוב זה.

מחזור הסבל - הוא אלמנט העונה על השאלה: "מה כדאי שנעשה - כדי שנוכל להמשיך הלאה אחרי המאמץ שעשינו והסבל שעברנו - לקראת ההתמודדות הבאה?". בין היתר אני רואה בכתיבת מאמר זה פעולה "קלאסית" של מחזור ועיבוד הסבל שחלף בי בהתקף ההוא.


סיכום וסגירת המעגל

במאמר זה, עסקתי בעיקר בשאלה: מה דרוש לאדם בנפשו פנימה על מנת להתמודד? ראשי התיבות של מרכיבי התשובה ההיררכית שהבאתי בזה הן: מאיי"ם (על הפתולוגיה).
1. מ שמעות - לפי ויקטור פרנקל בספרו "האדם מחפש משמעות".
2. א מונה ביכולת - לראות את מצוקתו כמצויה בתחום יכולתו לפעול.
3. י דע, כיוון, טכניקה + תובנה - כיצד להיאבק בעזרת הפוטנציאל.
------------------------------------ גבול המעבר לביצוע ----------------------------------------------------
4. י כולת לשלם מחירים בסבל - מיקודה ותרגומה של המשמעת העצמית.
------------------------------------ גבול סיום הביצוע -------------------------------------------------------
5. מ יחזור הסבל - על-ידי הפניית עוצמתו לאפיקים ברי תועלת.

על-פי מאמר זה בניתי תמונה היררכית של אבני היסוד העומדות בבסיס התמודדות. בכך, ישנה לדעתי התרחקות מסוימת ממשנתו של ויקטור פרנקל, מפני שבהיררכיה זו המשמעות היא האלמנט הראשון בלבד, אשר אינו מספיק לבדו על-מנת שתתרחש התמודדות על כל ארבעת שלביה. בעוד שפרנקל, לפי עניות דעתי, העמידה במקום מרכזי הרבה יותר.

במחשבה שנייה, נראה לי שאפשר לשרטט מבנה מעט שונה, בו המשמעות תשחק תפקיד הרבה יותר חשוב ומרכזי, כך שכל שלושת הגורמים האחרים יהיו יונקים ממנה את כוחם ויכולתם. תיאוריה שכזו תתקרב למדי לגישה הפרנקליינית המסורתית. ומדוע?

כי כאשר לאדם משמעות רבה - האם לא תתעצם בו גם האמונה ביכולתו? האם לא יתעצם בו גם הצורך להגיע לידע? והאם לא תתעצם בו גם היכולת לסבול?


לסיום

דברים אלו, פיתחתי לי על בסיס הספר של ויקטור פרנקל, אשר פעל עלי בדיוק כשמו "האדם מחפש משמעות". מצד אחד - אמנם ברור שניסיונותיי, לחפש משמעות ואגב כך להפנותה לצרכי ההתמודדות במציאות, נובעים ממקורות סובייקטיביים/ אינטרוספקטיביים. מצד שני - הן כולנו דומים וכולנו בעצם בנויים באופן שרב מאוד בינינו הדמיון למרות השוני.

לא כתבתי כל-זאת, על-מנת לזכות בתהילה מקצועית או אחרת. חשוב היה לי שמאן-דהו שאי שם מתייסר ומתחבט, יוכל לקרוא את לבטי ופתרונותיי ולשאוב קורטוב של תקווה. כמו כן, כתיבה זו מכוונת לציבור המטפלים בתקווה להאיר עוד פן בסבלם והתמודדותם של הכואבים בנפשם.

הקדשתי את המאמר לשוכני הסגורות, כי מי כמותם צריך תעצומות נפש ואומץ כדי לקום ולהיות אדם אחראי, אוהב ומועיל. אני כבר הרחקתי משם כברת דרך כלשהי אבל בכל ליבי אני עימם בצרתם וגם בתקוותם...




מקורות
(1) פרנקל ויקטור, האדם מחפש משמעות, הוצאת דביר.
(2) רופא צ., (1994), המציאותרפיה ואני, חברה ורווחה, כרך ט"ו-1 ע"מ 113-124