תפיסה בתלמוד שחלום בא מהרהורי הלב -מאמר ט 

תפיסה בתלמוד שחלום בא מהרהורי הלב (מאמר ט)

על החלום ומשמעותו ניתן לקרוא בהרחבה בספרים פרי עטו של מחבר

 "תורת החלום ביהדות, כרכים א' – ב'

חכמי התלמוד הציגו דעות שונות מנוגדות ומוחלפות על אודות משמעות החלום. דעתם נעה מגישות שכלתניות השוללות מהחלום כל משמעות, ועד לדעות עממיות שרווחו אצל עמים שונים, והטוענות למשמעות נבואית בעלת מסר בחלום. במאמר זה, אביא את שיטת אלו מחז"ל הגורסים כי חלום נובע מהרהורי הלב.

לצד הדיעה השוללת את ערך החלום, הטוענת ש'דברי חלומות אינם מעלין ואינם מורידין', והם למעשה הבל ורעות רוח, קיימת בתלמוד דיעה בעלת אפיונים פסיכולוגיים. לפי דיעה זו חלומות האדם נובעים מהרהורי לב האדם וממחשבותיו על דברים שונים. אלו שבים ומופיעים בלילות בחלומות האדם. גם לפי חסידי שיטה זו אין בחלום שום אמיתות, אך שיטתם בניגוד לשיטת מבטלי ערך החלום, נותנת הסבר לתופעת החלומות. בעלי שיטה זו הסבירו את שיטתם ברוח דברי קהלת: "כי בא החלום ברוב עניין וקול כסיל ברוב דברים " (קהלת ה, ב). וכן ברוח דברי אריסטיאס. להלן מספר דוגמאות:

דוגמא א

"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, שנאמר: אנת מלכא רעיונך על משכבך סלקו ואיבעית אימא מהכא ורעיוני לבבך תנדע אמר רבא תדע דלא מחוו ליה לאינש לא דקלא דדהבא ולא פילא דעייל בקופא" (תלמוד בבלי מסכת ברכות נה, ע"ב).

תרגום הדברים:

"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, שנאמר:'אנתה אנת מלכא רעיונך על משכבך סליקו' (דניאל ב, כח-כט) [אתה המלך, ומחשבותיך עלו על משכבך]. ואם תרצה לומר מכאן: 'ורעיוני לבבך תנדע' (דניאל ב, ל) [ואת מחשבות לבך תדע, כלומר, מבין את פשר המחשבות והחלומות הבאים אליו בלילה], אמר רבא: 'תדע שלא מראין לו לאדם לא דקל של זהב, ולא פיל שנכנס בקופה של מחט".

העובדה שאין אדם חולם על עץ דקל עשוי מזהב, ולא על פיל העובר דרך קוף מחט, מוכיחה לדעת רבי שמואל שהחלומות באים מהרהורי הלב, שכן האדם חולם מהרהורי לבו, ומכיוון שאין הוא מהרהר על דברים אלו במשך היום, אין הוא חולם עליהם בלילה. 

דוגמא ב

"אמר ליה קיסר לרבי יהושע ברבי (חנינא) אמריתו דחכמיתו טובא אימא לי מאי חזינא בחלמאי אמר ליה חזית דמשחרי לך פרסאי וגרבי בך ורעיי בך שקצי בחוטרא דדהבא הרהר כוליה יומא ולאורתא חזא".(תלמוד בבלי, מסכת ברכות נו, ע"א).

תרגום הדברים:

"אמר לו קיסר לרבי יהושע בן חנניא: אומרים אתם שחכמים גדולים הינכם, אמור לי מה אראה בחלומי? אמר לו: תראה שיבואו פרסים להילחם בך [הייתה קיימת אז מתיחות בין האימפריה הרומית ובין האימפריה הפרסית] וילחמו בך, ויבזזוך, ויקחו אותך בשבי, ויטילו עליך להיות רועה של בעלי חיים טמאים, ובידך יהיה מטה של רועים עשוי מזהב, הרהר בכך כל היום ובלילה ראה [חלם]".

דוגמא ג

הדוגמא הבאה דומה לדוגמא הקודמת: "אמר ליה שבור מלכא לשמואל אמריתו דחכמיתו טובא אימא לי מאי חזינא בחלמאי אמר ליה חזית דאתו רומאי ושבו לך וטחני בך קשייתא ברחייא דדהבא הרהר כוליה יומא ולאורתא חזא". (תלמוד בבלי מסכת ברכות נו, ע"א).

תרגום הדברים:

"אמר מלך פרס ששמו שבור לשמואל [שמואל ירחינאה שחי בעיר נהרדעא שבבבל]: אומרים אתם שחכמים גדולים הינכם. אמור לי מה אראה בחלומי? אמר לו: תראה שיבואו רומאים ויוליכוך בשבי, ויעמידוך לטחון גרעיני תמרים ברחיים של זהב. הרהר בכך כל היום ובלילה ראה [חלם].

על הופעת נפטר בחלום אמרו מקצת מן התנאים: "לית בהו ממשא"(מסכת יומא פג, ע"ב). כלומר: אין בהם ממש. על עניין זה כותב רש"י: לית בהו ממשא - מתוך שאדם במנוחה, מהרהר ורואה חלומות".(פירוש רש"י שם).

היו חכמים מחכמי התלמוד שלא קיבלו את יהדותם של גרים שנתגיירו עקב מסר שקבלו בחלום: "אחד איש שנתגייר לשום [לצורך] אישה, ואחד אישה שנתגיירה לשום איש, וכן מי שנתגייר לשום שולחן מלכים, לשום עבדי שלמה אינן גרים, דברי ר' נחמיה, שהיה רבי נחמיה אומר: אחד גירי אריות, ואחד גירי חלומות, ואחד גירי מרדכי ואסתר אינן גרים עד שיתגיירו בזמן הזה" (תלמוד בבלי, מסכת יבמות כד,ע"ב) .

פרשן המקרא והתלמוד רש"י מסביר ש'בעל החלומות' הוא מלאך החלומות הבא בחלום ואומר לאנשים להתגייר, ואף על פי כן לא קבלו זאת חלק מחכמי התלמוד כסיבה אמיתית, הקשו על המבקשים להתגייר ובקשו מהם 'סיבה' יותר רצינית לגיור מאשר מסר שקיבלו בחלום (רש"י יבמות כד, ע"ב). ועוד כותב רש"י: "גירי חלומות - בעל חלומות אמר להם להתגייר". פרשן התלמוד המאירי כותב על כך: "איש שנתגייר לשם אישה או אישה שנתגיירה לשם איש או לשם שולחן מלכים ר"ל [רוצה לומר] שיהו המלכים שלנו נותנים להם ארוחה או להיותם מעבדיהם כדי להיות אימתם מוטלת כמו שהיה בעבדי שלמה, או מחמת יראה ידועה כגון אריות לכותיים, או מחמת חלום, או מחמת יראת נפש, והם הנקראים גרי מרדכי ואסתר וכדכתיב: 'ורבים מעמי הארץ מתיהדים', בכל אלו ובכיוצא בהם, אין מקבלין אותם, אלא אם כן מתגיירים בלא שום סיבה" (פירוש המאירי על מסכת יבמות כד, ע"ב).

דוגמאות אלו ממחישות את דעת האומרים שמקור חלומות האדם הם מהרהורי לבו ודאגותיו.

על עניין זה כתב כעבור שנים רבות חכם מחכמי אשכנז - רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו 'מחשבות חרוץ':

"וכענין חלומות יוסף הצדיק שאמרו לו אחיו: המלוך וגו', וקראוהו בעל החלומות, היינו שחשבו שמצד חשקו להשתרר עליהם הוא הולך בדמיונות כאלו כל היום עד שגם בלילה יחלום לו מזה מהרהורי דיומא" (רבי צדוק הכהן מלובלין, ספר מחשבות חרוץ, בני ברק תשכ"ז, פרק ג, דף ה).

עוד כותב רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו 'דובר צדק': "וכך היה דם מכירת יוסף שקראוהו בעל החלומות. פירוש: 'בעל דמיון', כי החלום הוא דמיון ונמשך גם כן מהרהורי הלב ביום, ולפי שהם השיגו עד הסוף וראו שאין מלך [אלא] רק יהודא [יהודי], ולכך חשבוהו לבעל דמיון במלוכתו. אבל באמת הדמיון נמשך מן הזימה כידוע כי דמיון פירוש מחשבה של שקר שאינה רק במוח ולא מתקיימת בפועל". (רבי צדוק הכהן מלובלין, דובר צדק, פרשת וישב, אות ב).