ציפי לבני ב'ליידי גלובס': הרהורים נוגים
נמרוד נוי
16/9/2011
משהו אישי: עד היום נמנעתי מלומר ביקורת מקצועית ישירה על ציפי לבני. דבריי התייחסו למערכת הפוליטית כולה ולקדימה כמפלגה. חשבתי שלא נכון לצאת באופן פרונטלי מול יו"ר המפלגה. אך עתה, לנוכח גל המחאה החברתית הפוקד אותנו והרוח הגבית שהוא מפיח בכולנו, אני סבור שהגיע העת לומר גם דברים קצת יותר ישירים על ציפי לבני. אחרי הכל היא יו"ר המפלגה ולא מישהו אחר. היא הנושאת באחריות הכוללת לקורה בה.
בגיליון ספטמבר האחרון במסגרת דירוג המגזין של 50 הנשים המשפיעות בארץ מופיעה במקום ראשון, ולא במקרה, כאשת השנה דפני ליף, מחוללת המחאה הציבורית וסמלה הראשי. לא רחוק ממנה ברשימה במקום החמישי מופיעה יו"ר קדימה ציפי לבני. בעוד הראיון עם דפני הוא מעניין ואוטנטי עד מאוד ומשדר משהו חדש ורענן שלא הכרנו עד היום והוא מקור לתקווה, הראיון עם ציפי לבני מעלה תהיות רבות. השפה החדשה הדימויים שלא הכרנו ותפיסת המנהיגות איך עושים דברים ב'דור הישראלים החדשים' משכו את תשומת ליבי יותר מכל בראיון עם דפני ליף. לצד היותה צעירה היא מביאה עמה סיפור חיים לא שגרתי המסביר את יכולת העמידה שלה והנחישות שהפגינה. התרשמתי גם מרוחב אופקיה כמי שלמדה קולנוע באוניברסיטה וקוראת ספרות יפה ואף הולכת לקונצרטים. בהחלט יש בה וגם בסתיו שפיר חברתה ושותפתה הקרובה משהו מאוד מבטיח. (אף שסתיו שפיר לא נכללה בדירוג הנ"ל הוקדשו לה שני עמודים לצד הראיון הארוך עם דפני).
הרושם הכללי העולה מדבריה של ציפי לבני שהיא מאוד מאוד ממוקדת בעצמה. כאילו היא הסיפור ולא משהו אחר. היא חיה בתחושה שעליה להציל את המדינה: "אירועים כמו חוק החרם נותנים לי תחושה חזקה שאני צריכה להציל את המדינה"; "יש לי משימה להשלים והיא דורשת סבלנות. המשימה היא לשנות את מדינת ישראל, והאופן היחיד שבו ניתן לעשות זאת הוא דרך כיסא ראש הממשלה". בתשובה לשאלה על הדברים הקשים בתפקידה היא מציינת את הצורך להתמודד עם "אינטרסים ועם פוליטיקה קטנונית". במקום אחר היא מביעה את תחושתה ש"רבים בקדימה ומחוצה לה רוצים לפגוע בה", ומה שמחזיק אותה ומכוונה היא איזו תחושה של שלמות עצמית ומצפון אישי. אשר למצבה של ישראל, היא מביעה את דאגתה הרבה לנוכח המצב הקיים: "אם לא נתעשת, המדינה תהיה מורכבת משבטים שונים.....כי יש כאן ממשלה שמובילה להידרדרות כל הזמן". ואת המפגש עם זוג הורים צעירים, שהסתובבו עם עגלת תינוק, ועצרו אותה ואמרו לה שתמשיך במה שהיא עושה וזאת בשביל התינוק שלהם, היא מציינת כרגע שיא קטן הנותן לה סיפוק רב.
הדבר הראשון העולה מדבריה של ציפי לבני הוא סגנון מנהיגותה. בפרק העוסק במנהיגות בספר שכתבתי על המערכת הפוליטית בישראל ושמו "לקראת פרדיגמה חדשה", נאמר כך: "בשיטה ובתרבות הישראלית, ובמיוחד בדור הפוליטיקאים הנוכחי, מנהיגנו תופסים את עצמם ככל יכולים ויודעי כל. בחזקת סוג של שחקן יחיד שכזה. הם אינם מרבים לשתף את הגורמים המקצועיים והאחרים סביבם, ובהתנהלותם האישית הם מרוכזים עד מאוד בעצמם. נדמה להם שאם הם מצוידים בהבנה ובניסיון כלשהם, ואי אלה תובנות בנושאי הביטחון והשלום השונים ובנושאי חברה וכלכלה, הם כבר בשלים להיות ראשי ממשלה. הם אינם משמשים כמקור השראה ואינם מהווים דוגמה אישית וגם לא משל וסמל לציבור כולו. הם סובלים מחוסר בהבנה יסודית של מושג המנהיגות ושל הובלת תהליכים במערכות אנוש גדולות, מורכבות ורבות משתתפים, וידיעותיהם ויכולותיהם בניהול מאוד מצומצמות". נראה לי שאין ניסוח טוב מזה כדי לצקת תמונה מייצגת לאופי מנהיגותה של ציפי לבני.
תחושת הדחיפות והדאגה העמוקה המלווים את ציפי לבני באשר למצבה הקשה של המדינה מאפילה על כל שיקול דעת אחר. בעיקר בולטת העדרה של חשיבה סדורה ומקצועית יותר כיצד יש לעשות את הדברים. וחשוב שנדע כולנו שכוונות טובות ואפילו שכל ישר וטוב אינם מספיקים בבואנו להתמודד עם מציאות מורכבת עד מאוד. הרי בסופו של יום אנו כולנו עומדים למבחן התוצאה. הבהילות הזו, כשהיא איננה מלווה בתוכנית מושכלת כיצד יש להתמודד עם הבעיות והאתגרים, היא מקור לדאגה רבה. בעניין זה ציפי לבני מצטיירת כמי שמרוממת את עצמה בענייני המדינה הקשים וזה בלבד מתדלק אותה הלאה ומאפשר לה להתעלם מסדרה ארוכה וחשובה של עניינים שבלעדיהם לא ניתן יהיה להגשים דבר וחצי דבר מחזונה.
אינני מקבל את אמירתה של ציפי לבני שרק דרך כיסא ראש הממשלה ניתן לעשות את השינויים הנדרשים. כבר היום ביכולתה לחולל שינויים מרחיקי לכת בקדימה ודרכה במערכת הפוליטית כולה, ואת זאת היא איננה עושה. לטעמה, המפלגה והפוליטיקה זה משהו קטנוני שעליה להתעסק בו בעל כורחה. ואנו נאמר כאן, כי מי שאיננו יודע להתמודד עם שאלות יסוד ואסטרטגיות ברמת המערכת הפוליטית, מי תוקע לידינו שידע להשיט את הספינה הזו הנקראת מדינת ישראל אל עבר חוף מבטחים. כמו כן, גם ראש ממשלה איננו יכול לעשות ככל העולה על רוחו, והניסיון האחרון של בנימין נתניהו לכפות על החברה האזרחית בישראל אורח חיים לאומי-אתני-דתי קיצוני דרך יוזמות חקיקה גזעניות, למי שאינו יודע עדיין, היה הטריגר הנסתר והבלתי ידוע ששחרר את אנרגיות המחאה החברתית החוצה.
אשר לרגעי שיא קטנים שעשו לציפי לבני את היום הייתי שמח עם במקום הורים עם עגלת תינוק שברכו אותה, היינו שומעים דברים אחרים ומהותיים לאין ערוך יותר, כפי שנדרש ממי ששואפת להנהיג את עם ישראל. לא שמעתי ממנה על חוויה מרנינה ויוצאת דופן של מפגש אוטנטי עם חברים שונים במפלגה שהיא מובילה. גם לא על תהליכי עבודה וקבלת החלטות חשובים הנוגעים לקדימה ולמערכת הפוליטית שהיא נטלה חלק בהם ויצאה נשכרת. מאמר טוב שקראה בנושאי העניין הרלוונטיים. ספר טוב. תובנה חדשה וחשובה שקלטה לאחרונה וכדומה.
"רק פרנואידים שורדים", זהו שם ספרו של אנדריו גרוב מיסד אינטל ונשיאה הראשון. את התחושה הזאת יש להעביר לפוליטיקאים שלנו. כשהם קמים בבוקר עליהם לשאול את עצמם מדי יום האם הם פועלים כנדרש כנציגי הציבור ושליחיו. האם הם מקיימים את אמנת היסוד הדמוקרטית הקיימת ביניהם לבין הציבור שבחר בהם, להבטיח את ביטחונם ורווחתם. ללא תחושה חשובה זו קשה יהיה לדבר על שיפור המשילות בישראל. על רקע מילים אלה ציפי לבני מצטיירת כנסיכה הרכובה על סוס לבן הדוהרת קדימה בכל כוחה, עם האמת הפנימית שלה ומצפונה, מבלי להסתכל לצדדיה ומבלי לבחון את דרכה כנדרש.
וכדי לאזן את התמונה אדגיש כאן, כי איש בקדימה איננו יכול כיום להחליף את ציפי לבני. איש מנבחרי המפלגה איננו מפגין רמת מנהיגות ראויה לשמה. זו מחלה דורית ויתכן ויהיה עלינו לבנות את המפלגה מחדש, וזה כולל גם החלפת שדרת נבחריה כולה. אם ציפי לבני תמשיך להתנהל כ'נסיכת הכתר של הפרדיגמה הקיימת' רב החשש לדעיכתה הקרובה של קדימה. הרבה נתון בידיה ואם תשכיל לשנות מדרכה וזאת בזמן הקרוב יהיה אפשרי עדיין להציל את המפלגה הזו.
נמרוד נוי
פיתוח עסקי וייעוץ ארגוני ואסטרטגי
מחבר הספר "לקראת פרדיגמה חדשה" שניתן לקוראו באתר: nimrodnoy.wordpress.com
