סיווג פיצויי פיטורים ומענק פרישה לצורך מס ושיעור המס החל עליהם 

????????בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט העליון נדון סיווג מענק הפרישה לצורך מס. מדובר בע"א 8958/07 פקיד שומה תל אביב 5 נגד שרל שבטון, מיום 18.08.11. באותו עניין נדונה שאלת אופן מיסוי מענק הפרישה ונפסק, כי לפי הוראות סעיף 8(ג) לפקודה נישום רשאי לבקש לפרוס את מענק הפריסה על פני שש שנים קדימה, וכי פריסת מענק הפרישה איננה טכנית גרידא, אך ורק לצורך ניצול מדרגות המס, אלא מדובר בביזור ההכנסה ובחלוקתה באופן מהותי על פני שש שנים. לפיכך נפסק, כי נכה הזכאי לפטור לפי סעיף 9(5) לפקודה אשר קיבל מענק פרישה, רשאי לפרוס אותו על פני שש שנים קדימה ולקבל שש פעמים את הפטור לנכה. משמעות הדבר היא פטור בסך של כ- 3.5 מיליון ש"ח.

אגב אורחא נדונה שאלת סיווגו של מענק הפרישה לצורך מס. באותו עניין טען הנישום בנימוקי הערעור מטעמו טענה חלופית, שלפיה יש לסווג את מענק הפרישה כהכנסה הונית, ולא כהכנסה פירותית בידיו, אך בהמשך ויתר על טענתו זו. למרות זאת מצא לנכון כב' השופט רובינשטיין להעיר את ההערה הבאה ביחס לסיווגו של מענק הפרישה:

 "ד.       מהרהר אני ביני לביני אם לא באה העת, גם בעקבות העידן החוקתי בו אנו שרויים, לעיון מחדש בהלכת חפץ, ברוח דבריו של השופט אשר. השופט אשר כינה מענק פרישה בשם "הכנסה מסוג מיוחד"; ויש לדעתי ליתן ביטוי ל"מיוחדות" זו. ער אני לכך, שבעקבות הפסיקה בפרשת חפץ ובפרשת פרמה שרפ נתפס האמור באותם פסקי דין כהלכה מחייבת; ראו ע"א 128/09 כבלי-ציון נ' פקיד שומה אילת (לא פורסם), בפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין בהרכב בו נטלתי חלק. באותו עניין היה מדובר בפיצויי פיטורין ובהטבה לתושבי העיר אילת באשר לשיעור המס, אך המשנה לנשיאה ריבלין העיר שם, כי "לשאלה העקרונית שעניינה סיווג מענקי פרישה כ'הכנסת עבודה' יש פנים שונות", אף כי הזכיר תיקוני חקיקה שלא כללו מענקי פרישה כהכנסת עבודה.

 ה.         כשלעצמי סבורני, כי יתכן שלא רק במקרים של מוגבלות כבענייננו, אלא אף לפורש בגיל פרישה "מלא", ראוי לשקול ראייתו של מענק פרישה כמצוי במתחם הרחב של הסדרי ביטוח סוציאלי לעתיד לבוא, לעת זקנה, אולי מה שאין כן בפרישה "צעירה" ובודאי במקרים שבהם מתבררת לפקיד השומה מניפולציה מכוונת. חברי ציטט מפסק הדין בע"א 4107/05 בן עוז נ' פקיד שומה חיפה (לא פורסם), באשר למדיניות החברתית שבבסיס הפטור לנכה או לעיוור. באותו פסק דין נדרשנו לענין היגיעה האישית שבלב הפטור, תוצר של "עמל, מאמץ, עבודה קשה", המחייבת - כדברי השופט ברק בע"א 631/79 אידר נ' פקיד שומה ירושלים, פ"ד לו(2) 223, 224 ? "פעילות אינדיווידואלית של ממש, שהביאה לצמיחת ההכנסה". אין חולק כי בנידון דידן עסקינן ביגיעה אישית. על כן פוסקים אנו כי יש לראות סיטואציה זו, בהקשר תכלית הפטור, כמשתרעת גם על משרעת השנים דבר שנה בשנתה, ולהחיל איפוא את הפטור באופן שנתי. אך האם אין היריעה צריכה להיפרס גם מעבר לכך? מדוע אין לומר, בנסיבות אלה, שאותה "הכנסה מסוג מיוחד" (כלשון השופט אשר בפרשת פרמה שרפ) תיוחד גם ב"שידוך" מענק פרישה עם הכנסת עבודה? הנה חומר למחשבה עתידית."

 אם ירדתי לסוף דעתו של השופט רובינשטיין הרי שיש מקום לעיון מחדש בהלכת חפץ ובסיווגו של מענק הפרישה כהכנסה פירותית דווקא, הואיל ויש פנים לכאן ולכאן בקשר לסיווג מענק הפרישה כהכנסה פירותית. לעמדתו, מענק פרישה איננו בגדר הכנסה פירותית מובהקת, אך גם איננו בגדר הכנסה הונית מובהקת, ויש מקום לשקול לסווגו כ"כהכנסה מסוג מיוחד", אשר יחולו עליה חלק מההוראות המתייחסות להכנסה פירותית בצד חלק מההוראות החלות על הכנסה הונית.

 עמדה זו של השופט רובינשטיין פותחת פתח לבחינה מחודשת של הטענה, כי מענק הפרישה חייב במס בשיעור של רווח הון, ולא על פי מדרגות המס החלות על יגיעה אישית. טענה אפשרית אחרת הינה לפצל את מענק הפרישה לשניים. חלק אחד פירותי וחלק אחר הוני, וזאת בהתאם לחוות דעת כלכלית.

 דבר אחד ניתן לומר בוודאות ? טרם נאמרה המילה האחרונה בקשר לסיווג מענק פרישה לצורך מס.