אנחנו לא אוהבים להרגיש נזקקים, לא אוהבים להיות נתמכים ובטח לו מקבצי נדבות, אנו בסך הכול רוצים להרגיש לא מרומים, לא נדפקים ובטח לא אוהבים שמשהו עושק אותנו סתם.
לא אוהבים לראות את המוצר שקנינו במחיר מבצע עם הגבלת קניה במקום אחד, מוצג לראווה במקום אחר, במחיר מופחת ובלי תנאים.
לא אוהבים שמשהו מסדר אותנו, על אות קטנה בתחתית עמוד הפרסום או על הבנת הנקרא כזו או אחרת.
אנחנו בסך הכול מחפשים הוגנות והגינות – האם זו בקשה מוגזמת ?!
הצרכן, אשר איבד את אמונו כבר מזמן ברשתות שיווק כאלו או אחרות, אינו מאמין יותר לפרסומות, לכרזות ולתשדירים, מחפש בסך הכול מקום אמין ויציב, מקום אשר לא ישנה אחת לבקרים את מחירי המוצרים, מקום אשר לא יעשוק את חסרי האמצעים בפריפריה בהציעו להם "סל מסובסד", כלומר מגוון רחב של מוצרים, אשר חלקם יקר בעשרות אחוזים בהשוואה לאותו סל מוצרים, הנמכר באזורי הביקוש והתחרות, כמו איזור קניון איילון, משולש סגולה, תלפיות או איזור הצק פוסט בחיפה.
העם לא רוצה סל מסובסד, שזו ביטוי אחר להעברת כסף מאזור לאזור,
מעני לאמיד ומהדל לגביר.
העם דורש סל זול והגון – לא דרישה לא ברורה, אך מסתבר שעוד הדרך רבה להשגתה.
רשת מגה יצאה במבצע "הסל המסובסד", אשר לבטח כוונותיו היו טובות, אולם הוא מחטיא את המטרה ובגדול.
מי משלם את הסבסוד - האם בעלי מגה - או המנכ"ל ממשכורתו ?
לכולם זה ברור שמדובר כאן על "משחק סכום אפס" כלומר, משחק כספי אשר הכסף עובר באותם כיסים באותו מכנס, מהפריפריה למרכז, ממוצרים מסוימים לאחרים, מעני לעשיר, מהמעמד הנמוך למעמד הביניים ואו להפך, מהפסטה לאורז ומשמן זית לשמן קנולה וכדומה.
במשחק סכום אפס זה , אין כלל בשורה אמיתית ואולי אין בשורה בכלל, שהרי אנו לא רוצים ולא מבקשים שירחמו אלינו, אלא סה"כ מחפשים מקום הגון וזול לקנות בו את המוצרים הנחוצים לנו.
נראה שדווקא מי שיכול לסייע רבות לשינוי המבנה בישראל, הוא משרד המסחר והתעשייה, אשר יכול להוציא תקנה, אשר תחייב את אותה רשת למכור את מוצריה באותו מחיר בכול רחבי ישראל, בדומה לתחום התקשורת למשל, שם קיימים אותם תעריפי בזק או סלולארי הן לתושבי מעלות בצפון והן לתושבי שדרות בדרום.
יובל לובנשטיין, יועץ בתחום הקמעונאות ומוצרי הצריכה מלווה חברות בתחום בכל הקשור למיזוגים ורכישות. שימש במגוון תפקידי ניהול בכירים ברשתות מובילות בישראל כמו שופרסל והום סנטר
