נוהג ידוע ביהדות הוא אכילה מרובה בחגים. כאילו כוונת המשורר הייתה שאוכל מעיד על אושר ושמחה, יושבות משפחות שלמות וסועדות את נפשן בכל חג אפשרי, וככל שהארוחה גדולה ורבת מסובין יותר, כך גם ייסורי המצפון שלנו נערמים.
תיאוריות פונקציונליות יסבירו אולי שלשם כך בדיוק עלינו לצום ביום כיפור, בין ארוחת חג ראש השנה הבאה עלינו לטובה, לבין האכילה בצל הסוכה, בחג שלאחר מכן. אלא שיודעי דבר טוענים כי אין די בצום של יום אחד לכדי ירידה, או שמירה על במשקל.
ותיקי הדיאטות למיניהם כבר יודעים שהסיסמא: "נתחיל דיאטה אחרי החגים", הרי איך אפשר להימנע מכל המטעמים שאמא הכינה, והדודה תיעלב אם לא אוכל מעוגת הדבש ששוב אפתה, וכל ביס הוא סיבה למסיבה.
בכל שנה, עם בוא החגים, מתראיינת דיאטנית מומחית באיזו תוכנית טלוויזיה, ומסבירה איך להירתם למאבק בקלוריות ובהשמנה הבלתי נמנעת בתקופה זו. בדרך כלל ממליצה הדיאטנית שלא להימנע לחלוטין מאכילת דברי מתיקה ומזון עתיר שומן, כי אם להמעיט בה, עד כמה שניתן. התופעה המוכרת של דחיית סיפוקים ואחריה בליסה מטורפת, כמעין פיצוי, עשויה לעלות לנו בהרבה קילוגרמים בלתי רצויים, עוד יותר מאכילה מבוקרת ומדודה.
עוגות ביתיות, מסתבר, עדיפות על עוגות קנויות, שאין תוצרת של קונדיטוריה, היות שבשל היותן מיועדות למכירה לאורך זמן, הן נארזות ומכילות חומרים משמרים, שערכם הקלורי מזיק וגבוה.
עוגות דבש, בהנחה שהדבש הוא תחליף לסוכר הלבן, מכילות פחות שומן רווי ויש בהן ערך תזונתי ראוי, שוב, באופן יחסי לעוגת שמרים למשל, שכל פרוסה ממנה, שוות ערך קלורי לארוחת צהריים שלמה.
כמובן שמי שמעוניין בהליך של הרזיה ולא של שמירת משקל בחגים רצוי שיאזן את האכילה עם פעילות גופנית, רצוי אירובית, ואולי יגביר את תדירות או אורך הפעילות, על מנת להגיע לתוצאות הטובות ביותר.
בשורה התחתונה, דיאטה בתקופת החגים והחגיגות, אינה בלתי אפשרית, גם אם לא קלה, חשוב לזכור עם כל ארוחה שהעלייה מהירה, הרבה יותר מהירידה במשקל, וקשה יותר עם השנים.
שיהיה חג שמח, קל ומזין לכולם.
