לנשום, להרפות ולאפשר פשטות 

בתקופה בה אנו חיים כיום, בה אנו נושמים אויר מזוהם מפיח מכוניות, ממפעלי התעשייה ומעודף פסולת. בה אנו חיים בקצב מהיר בו ניתן ליצור קשר ישיר וויזואלי עם אדם אחר שנמצא בצד האחר של הגלובוס, מצופים להספיק לצבור רכוש ורשת קרקע לביטחון בתוך הכלכלה הקפיטליסטית, ומחממים אוכל במיקרוגל כי אין לנו זמן לחכות עד שהוא יתחמם מאש חיה.

בתקופה בה רובנו גדלנו על אוכל רווי בצבעי מאכל כימיים וחומרים משמרים, וניזונים לא מעט גם היום מאוכל מהיר, מעובד או מרוסס שרובו עובר אינספור תהליכים עד שהוא מגיע אלינו לצלחת, ובכדי לאזן את המזון שאינו בהכרח מזין אותנו, צורכים תוספות מרוכזות בגלולות שיספקו לגופנו את שדרוש לו.

בתקופה בה אנו חשופים ליותר ויותר אנשים סביבנו שחולים בסרטן או סובלים מבעיות לב, כולסטרול ולחץ דם, ייתכן ואנו קצת בפאניקה (לעיתים מודחקת), ומקשיבים לכל מה שמספרים לנו ומשכנעים אותנו בתוך מעגל הצרכנות על מה הכרחי לנו לחיים בריאים יותר. אנו משוכנעים שעלינו לעבוד קשה על מנת שנוכל לממן את כל המכשירים הרפואיים, תוספי המזון, האוכל האורגאני, מכוני הכושר, חופשות מרגיעות עם ספא יוקרתי ועוד מיני מוצרים ועיסוקים שיעזרו לנו לחיות חיים בריאים ומאוזנים יותר.

האם חשבתם לרגע, בין ריצה מרופא לחנות טבע למרכז יוגה, לאפשר חיים פשוטים יותר? ייתכן ובמקום לנסוע במכונית לכל מקום ולהחנות בחניון הקרוב ביותר, ומאוחר יותר לפנות זמן להליכה במסלול הליכה בפארק או על ההליכון בחדר הכושר, אפשר פשוט ללכת ברגל למקום חפצנו. אפשר גם להשתמש בתחבורה ציבורית למרחקים גדולים יותר, היכן שמתאפשר (גם חוסכים בזיהום אויר וגם מפעילים את גופנו). ייתכן שבמקום לקנות תוספי מזון בקפסולות אפשר לטחון פשתן, להשרות שקדים במים, לאכול הרבה עלים ירוקים ולהנביט קטניות, למשל.

וחשוב מכל, ייתכן שבמקום לשחוק עצמנו בשבועות עמוסי פעילות שמאלצים אותנו לקחת חופשה של סוף-שבוע, או לנועזים בינינו - של שבוע, יש באפשרותנו למצוא מנוחה בתוך חיי היומיום. האם אנו בכלל עושים את זה: מאפשרים לעצמנו הרפיה מודעת של הגוף ושל המחשבות מדי יום ביומו? האם אנו דואגים להקדיש מזמננו גם למנוחה בזמן ערות, שאינה בהייה מול מסך (הטלביזיה או המחשב) ואינה כרוכה בשום עיסוק, גם לא כזה שמסב לנו הנאה? האם אנו מאפשרים לעצמנו להרפות ולנשום ?

לרובנו יש נטייה להעסיק את עצמנו גם בשעות הפנאי, ואין אנו מאפשרים לעצמנו להשקיט את תודעתנו, להעמיק את שאיפתנו ולהאריך את נשיפתנו, אלא אם כן אנו משתתפים בשיעור יוגה או שיעור אחר המורה לנו על כך. אך האמת היא שאנו יכולים לנצל זמני המתנה, זמני נסיעות או כל פעילות אחרת במהלך היום, כדי להסב את שימת ליבנו לאופן בו אנו נושמים ולהעמיק את הנשימה שלנו. פעולה פשוטה זו מביאה עמה חיות ושקט באופן מידי. נסו זאת וראו איך השרירים המכווצים מעודף מתח נרפים, איך המחשבות המתרוצצות, שייתכן ואף לא היינו מודעים אליהן מכיוון ששקענו בתוכן, שוקטות, ואיך נכנסת יותר אנרגיה לגוף ומזינה אותנו.

היוגים טוענים כי לכל אדם מוקצב מספר נשימות מסוים למהלך כל חייו, ועל כן המהירות בה הוא נושם תקבע את אורך חייו. אם נתבונן בחיות בטבע, נוכל להבחין כי הכלב שנשימותיו מהירות, קצרות ושטחיות, חי בממוצע כ- 10 שנים. לעומת הצב, שנשימותיו ארוכות במיוחד, ואורך חייו מגיע עד ל- 200 שנים (אפילו הצבים הקטנים אותם מגדלים כחיית מחמד עשויים לחיות עד 100 שנים). אין ספק כי הנשימה היא מרכיב עקרי בחיינו, בלעדיה אין בנו חיים. הבנת הקשר המהותי הזה הוא פתח לחיים בריאים יותר. תרגול טכניקות נשימה מאפשר ניקוי פיזי ורגשי, כזה שממלא את הגוף באנרגיה חיונית ומאפשר לנו לחוש מחודשים.

גם להרפיה מרכיבים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים כאחד. היוגים הבינו שבאמצעות הרפיית שרירים ניתן להרפות מתח רגשי ומנטאלי. במחקרים שבדקו יוגים, נמצא כי במהלך התרגול תדירות גלי המוח השתנתה לגלי אלפא, ובמקרים מסוימים אף לגלי תטה. ירידה בקצב הלב וירידה בלחץ הדם הם מאפיינים פיזיולוגיים של מצב אלפא במוח. תטה הוא שלב של טראנס הדומה למצב של פאקיר הנשכב על מיטת מסמרים ומרפא מיד את פצעיו.

בקצב בו העולם מתנהל כיום, בו המשפט: “אין לי זמן לנשום” שגור בפי רבים, כדאי לעצור לרגע ולבחון מהו המרוץ האישי שלי, והאם אני מוכן לקחת פסקי זמן קטנים במהלך היום כדי לקחת שאיפה עמוקה ולאפשר לאוויר להשתחרר בקצב איטי ומודע. לבדוק האם אני מאפשר לעצמי לפתח יכולות למציאת שקט זמין מבפנים, מקדיש מזמני הפנוי להרפיית מתחים בגופי ולשקיעה בהרפיה עמוקה שתאפשר ריפוי. לגופנו יש יכולות מופלאות לרפא את עצמו, כל שעלינו לעשות הוא לאפשר לו לעשות את זה. זוהי יוגה תרפיה אמיתית, כפי שאני רואה אותה, זוהי פשטות.