מדי שנה מתפרסמים מספרים חסרי שחר אודות ילדים חולים במחלות חשוכות מרפא, נטושים, בדרך כלל פעוטות, שאין עוול בידם. במאמר זה אבקש לגעת בסוגיית ילדי האיידס ובהתייחסות אליהם ואל הליך ההישרדות שלהם, במדינות העולם השלישי.
הילדים הללו, שנולדו להורים חולי איידס, נולדו אל תוך גורל אבוד וחרוץ. במדינות נחשלות, כמו תאילנד ומדינות העולם השלישי, חולי איידס מנודים חברתית ועל כן, ילד שנולד להורים חולים לא יקבל טיפול רפואי, וכן, סביר כי יינטש מבלי לדעת מי הייתה אימו ומה סופה.
נוסיף על כך את העובדה כי מרבית נשאי האיידס במדינות כגון אלו מסרבים, או אין בהם מודעות לעבור בדיקות איידס והרי שסכנת ההדבקה וההיחשפות למחות מין ואיידס בפרט, מדאיבה במיוחד. במדינות שיש מודעות למחלה, אבל אין שימוש באמצעי מניעה באופן תדיר, בשל זנות, אינוס, ועוד כהנה וכהנה התנהגויות "לא אתיות", נחשבת בחורה נשאית איידס למי שגזר דינה הוא מוות, וגם אם לא תחלה ותמות בעקבות התפרצות המחלה, הרי שהבושה והכלימה הם שיביאו למותה. בתיאלנד, כאמור, מתאבדות אלפי אמהות ונשים, לאחר שגילו את עובדת היותן חולות.
מגפות ושיעור תמותה גבוה במיוחד במדינה זו, ובקרב פעוטות וילדים חולי איידס, הביאו להיווסדותם של מעונות יום, המשמשים כבתי אומנה לילדים החולים והנטושים הללו. בתיאלנד פועלת משפחה ממוצא אמריקאי, הניזונה מתרומות וחמלה בלבד, על מנת להאריך את חיי הילדים הללו.
בסרט תיעודי נוכחנו לראות כיצד תינוקות בני חודשיים הועברו למעון, וזכו להפגנת חום ואהבה, שהשאירה אותם בחיים ואף אפשרה להם להחלים ולתפקד בחברה כמעט באופן נורמלי.
בעלת המעון הסבירה כי עד לפני שנים ספורות היו שיעורי התמותה בקרב הילדים, גבוהים במיוחד, ולמעשה הילדים היו מעבירים את ימיהם האחרונים, או פשוט ממתינים למותם כבשורת איוב. כיום, לעומת זאת, הודות לסיוע רפואי ולטיפול תרופתי יום יומי, ניצלים חיי אלפי ילדים, אף כי אין לדעת מתי תפרוץ המגפה הבאה.
המעון נודע בהצלחותיו ולפיכך מגיעים אליו גם ילדים שעברו בדיקת איידס ונמצאו בריאים, אך אין מי שיטפל בהם, היות וההורים התאבדו או חלו ומתו כתוצאה מאיידס.
