במבזקים קודמים עמדנו לא פעם על היתרונות החבויים בבחירת ביצוע פעילות באמצעות חברות "שקופות" לצורך מס בישראל, כדוגמת חברה משפחתית או חברת בית (להלן: "חברה שקופה") (ראו מבזקים 185 ו- 339). כעת נרצה להתייחס לסוגיה מעניינת העשויה להתעורר כאשר חברה שקופה ישראלית מוחזקת בידי תושב חוץ. נזכיר כי מבחינת דיני המס, רואים את הכנסות החברה המשפחתית כאילו הופקו כולן על ידי "הנישום המייצג", ואילו בחברת בית מייחסים את הכנסות החברה לכל אחד מבעלי המניות בה, על פי חלקו היחסי.
ניקח לדוגמא חברה שקופה ישראלית המפיקה הכנסות בישראל ומוחזקת בידי תושב חוץ. במקרה כאמור, הכנסת החברה תיוחס לתושב החוץ והוא עצמו יתחייב עליה במס בהתאם להוראות הפקודה. לכאורה, בהתאם להוראות האמנות למניעת מסי כפל עליהן חתומה ישראל, מקום בו תושב החוץ הוא תושב מדינה גומלת, זכות המיסוי לישראל, עשויה להישלל מקום בו אין לתושב החוץ בסיס קבוע בישראל. לעומת זאת האמנה למניעת מסי כפל בין ישראל לארה"ב כוללת התייחסות ספציפית לסוגיה זו וקובעת שהכנסת החברה השקופה תיחשב כאילו הייתה רווחי עסקים ממוסד קבע החייבים במס לפי הוראות סעיף 8 לאמנה (רווחי עסקים). סעיף זה משקף את הוראות הפקודה ונועד לשמר זכות מיסוי מלאה בישראל.
מנגד הוראה זו עלולה דווקא לשלול הטבות מס שמעניקה הפקודה לתושבי חוץ. כך לדוגמא, הפטור ממס לתושב חוץ על רווח הון שהיה לו במכירת נייר ערך של חברה תושבת ישראל מכוח סע' 97(ב3) לפקודה יישלל אם רווח ההון הוא במפעל קבע שלו בישראל.
נכתב ע"י עו"ד לילך אשרוב- רובין
