בעת רחוקה מאוד, באיבה של קריירה קצרצרה בבימוי קולנוע, ביימתי סרט קצר שעשה שימוש ברוחו של המלט האב ובסצנת הדקירה של יוליוס קיסר דווקא.
בסרט, רוחו של המלט האב מנסה להניא את ברוטוס מן ההתנקשות בקיסר, וכמובן הוא מצליח.
זאת הייתה ראשית תקופת ה"פוסט" ואני עולל בשנות העשרים המוקדמות, ומה שמאפיין את רובנו בגיל המופלא הזה, היא נאיביות וטמטום השופעים בקצב מהיר בהרבה מאלה של מעיין סלוקייה בגולן הסורי, שמזין את חשבון הבנק של קוקה קולה הישראלית, אגב, הם קוראים לה, "מי עדן" ומרוויחים מן הסידור הזה לא רע.
הסרט הקצר זיכה אותי בתשואות והצעה שאי אפשר לסרב לה מן המועצה לעידוד הקולנוע הישראלי,
למימון סרט משלי מחוץ למסגרת האוניברסיטה.
זה גרם לי באופן מיידי לנטוש את התחום, כי בעולם שלי בעת הזאת, כל מה שיכולתי לעשות ,לא עשיתי בשום אופן, וכל מה שאני לא, בוודאי שלא, אולם האופציה השנייה, כמובן אינה אופציונאלית אלה ברירת המחדל של חיי, וזו כבר אופרה לגמרי אחרת, שלא נדון בה בעת זאת.
ולשם מה ההקדמה בסגנון החרקירי שבו פתחתי, אם לא כדי לרמוז על אירוע דומה, שחווינו אתמול, כל הישראלים, כלומר אלה שאינם עסוקים כל הזמן בלבטיו של אבי ביטר בערוץ 24, האיש והמשקל, שבין כל האנשים שמוכרים לי, הוא יכול בהחלט לייצג את הישראלי האלטרנטיבי, זה שאם מסתו תהפוך לקריטית מן הבחינה הדמוגרפית, אבו מאזן לא יזדקק יותר לאו"ם כדי להפטר מאתנו.
"פוווווו" קליל, כמו זה שנשלח אל עבר נרות יום הולדת, ישיג ללא שום ספק את המטרה הנשגבת.
אולם אפשר שהוא לא יזדקק גם לזאת, הרי החברים האלה של אבי ביטר, יוכלו לשמש פלסטינים סוג גימל, ולהיות סבבי במדינה הפלסטינית שאבו מאזן מתאווה לה וימשיכו לעסוק בלא כל הפרעה בקורותיו של אבי ביטר והמשקל, עם טיפה'לה של תוספות, כראות עינם וכאלה. (אבו מאזן מספיק חכם מכדי שיפגע בערוץ 24, ואולי אפילו לשם הגאווה הישראלית, הוא ישאיר גם את ערוץ הכנסת, עם כל הסטטיסטים שעובדים שם, הרי מה שלגמרי בטוח, שהם לא ממש מפריעים לאיש ומתפרנסים לא רע וכאלה ומייצגם ציבור גדול, ראה הבחירות במדינת היהודים, לפני למעלה משנתיים).
אז מה מביא אותי ללהג הבלתי סמפטי הזה?
ובכן, זו רוחה של גולדה מאיר או שמא של לוי אשכול, ואולי הסינתזה בינם, עם קורטוב של הפאתוס הבגיניאני, אשר קמו לתחייה אתמול על בימת העצרת בניו יורק, בדמותה הזחוחה והמיוזעת קמעה, של בנימין, ( בן יעקב – אבינו) נתניהו, (אחד מאבותיו של ה"נתניהו" שלנו, מוזכר אי שם בספר הספרים, ליתר דיוק, ספר ירמיהו ומלכים וגם דברי הימים בהתאמה ובהקשר לגמרי בלתי סימפטית, כלומר כאיש שאחראי על רצח גדליה וחורבן הבית וגם גלות בבל, שהם בונוס קטן למעשיו הטובים של אותו תאום שם של ראוש ממשלתנו).
אולם למרות ההקשר הלא ממש מפרגן, טרח ראש ממשלתינו להעלות מן האוב את האיש הזה ואף להתרברב בו, כדי להדגיש, הרי אין הסבר אחר, את רציפותם של מנהיגים שבוגדים בעמיתים שלהם ומתאבדים, (או שלא), אבל תמיד ממיתים חורבן על עמם וזו כבר עובדה הסטורית.
הרי נתניהו התנ"כי, אינו אלא רוצחם של גדליה ועוד כמה מנאמניו, בתחבולה כמובן, כיאה לו, זה שבמו ידיו הביא לחורבן הבית הראשון ולגלות בבל, זו שכל דוס וקצת יצום בגנו בעוד יום או יומיים.
האם עוד פעם כשל "האיש האינטליגנטי" הזה, מר בנימין נתניהו, בבחירתה של אלגוריה שמשמשת רעיון מנוגד לגמרי לנרטיב שהוא נואם בשמו, על הבימה הכי מרכזית שבן אנוש, ילוד אישה, יכול להשתמש בו. (הוא עשה זאת בעבר, בנאום על סן ג'מיניאנו, ראה כאן) וזאת, למרות שלרשותו מאות אנשים שיכלו לבדוק כל מילה לפני כן ולמנוע את הפשלה.
האם אין די באנקדוטה הזאת, הנשנת וחוזרת בקורותיו של האיש, כדי לקבוע סופית, שהוא רדוד ושטחי להביך ואינו ראוי להנהיג עם שטוען כי הוא נושא בידיו את המסר האלוהי ויש לו קושאן בלעדי על החזקה בארץ שנמצאת במרכזו של מחלוקת מן הקשות והנפיצות על פני הגלובוס.
זה מסוג השאלות שהתשובה מזכה את המשיב ב"דוס פואה", שתים עשרה נקודות, שבזכותם הפך נתניהו ג'וניור, לזוכה במקום השני בחידון התנ"ך, למרות שבמבחן של היום יום, הוא לא ממש הצליח למנוע מאביו לפול לבור שיועציו חפרו לו.
אז חברים יקרים, במקצה של היום ה – 23/09/11, האומנם ניצחנו את העולם ואו אולי הפסדנו?
במרוץ ומרכיביו, שמזכירים את הימים האפלים של הפרוטוקולים של זקני ציון, (ראה את נאום אובמה), מן העבר האפל של העם היהודי, הרבה לפני שהוכחנו לבני הזונות בעולם האנטישמי הזה, שאנחנו, היהודים, שווים אלף מונים מהם, ולא בחסד אלא בזכות, בעקבות כל מה שהשגנו בכל תחום שבו החלטנו להשתתף בתחרויות שהגויים כפו עלינו.
"עולם יקר", (אומר פינוקיה), אנחנו מצרים על כך יותר מקצת, היינו מעדיפים להיות כמוכם, אילו רק נתתם לנו את הצ'אנס להיות כאלה.
אולם לא עוד, את מקומם של שפינוזה, מנדלסון, היינה, סטפן צוויג, מהלר, קפקא, איינשטיין וכו, נטלו לעצמם אנשים חסרי כישרון ובלתי ראויים בעקבות מציאות שאתם הגויים כפיתם עלינו.
נתניהו וממשלתו, הם קיבוץ של אידיוטים, שבינם ובין מה שהרעיון היהודי מייצג, אין שום קשר.
נכון, זה פספוס של דורות, שאני רק יכול לקוות שלא יגרום לנזק בלתי הפיך ולנצח.
אולם היא בהחלט עובדה שיש להצטער עליה.
חברים, אומות העולם וכאלה, את הפטנט לגן העדן, אנחנו, היהודים המצאנו.
אם תרצו, אפשר להצטרף לטריפ, אולם כל זה כרוך בכל מיני רעיונות שעד עצם היום לא ממש אהבתם.
לשרוף יהודים או להמית אותם בגז, או לזרוק אותם לים, בנוסך הפלסטיני, הם ממש, אבל ממש לא הדרך.
אולם להעניק חרות ושוויון לכולם, היא ממש כן, וזה נכתב לפני אלפיים וחמש מאות שנים, בספר שדווקא אנחנו מכולם קיבצנו, ותוכנו שמש בסיס לתורות וכתבי ההגות של הנביאים שלכם, נניח אללה, או זה שהיה בעצם אחד משלנו דווקא, ישו.
מה לעשות אם מנהגנו, ושלהם, לא ממש עושים שימוש בכל אלה, אלא עוסקים בעיקר בקידום אינטרסים אישיים שלהם, לא רק מרשע אלא מכשל אנושי מאוד פופולרי שמביא הכוח והשררה, שבה המאווים האישיים של מנהיגים מזוהים בטעות לאלה של האומה שבחרה או שלא, בו.
אז סליחה, רבותי העמים, שברבות הימים נהיו חבר העמים וגם איחוד האומות וכאלה, שירשו בעיקר, מעבר לטמטום, את השנאה, המוצדקת בחלקה, ליהודים, שתמיד, אבל תמיד, הצליחו לקחת עוד ליטרא, מליטרת הבשר, שהייתה מותרת רק לגויים ולא ממש נחוצה לנו.
כך, אנחנו רק רוצים הפסקה קצרה להתארגנות מחודשת.
במהלכה נחלק יד חדשה, טבולה רסה לגמרי, בשולחן שבו לדילר אין שום קשר, ליהוה, אללה או ישו, אלה רק לאותה מקריות שמנהלת את היקום, שעד להתערבות האלוהית, התנהל לגמרי לא רע.
ולסיכום, מעבר להתנצלות על האיש הרדוד שניצב בראש ממשלתנו, שבעת המשבר הכי קשה שחווה העם הזה מעת שקיבל לגיטימציה, על הבמה שבניו יורק, הוא שוב פישל בגדול, ובמקום לדבר כנביא בין עסקנים אפורים מונעים על ידי אינטרסים בגודל של בוטן, הוא הרביץ הופעה בסגנון רוח רפאים מן ההיסטוריה הפוליטית הישראלית, שגם בעת החיים האמיתיים שלהם לא היו מרשימים במיוחד ויחד אתם, או בשמם הוא נתקע ותקע את ההיסטוריה של כולנו.
אני מבקש סליחה בגינו וגם בגין כוחות האופל שגרמו לנשיאה של אמריקה לדבר בקול שאינו שייך לו. (בגלל פעולות כאלה של הלובי היהודי באשר הוא, חיברו ידידינו משכבר את "הפרוטוקולים של זקני ציון", והוא נשלף מחדש גם כעת, לצערי לא בכדי, אלא לא מעט בגלל נתניהו שמפעיל את יהודי ארצות הברית נגד נשיאם ובניגוד לאינטרס של האומה האמריקאית).
אלו רק זה היה עוזר לנו, אבל זה ממש, אבל ממש לא.
חג שמח לכולם.
נקווה שבשנה הבאה יהיה יותר טוב.
כותב, מבקר ומייחל.
