מכתב גלוי למשה קריף, האגודה לצדק חלוקתי 

מכתב גלוי למשה קריף, האגודה לצדק חלוקתי

בנוגע לקמפיין המתמשך נגד הקיבוצים והמושבים







כל בג"צ הקרקעות היה מעשה נבלה וטעות מביכה של בית המשפט העליון





האגודה לצדק חלוקתי והקשת הדמורטית המזרחית לפניה עשו קמפיין מוצלח בתקשורת נגד ההתיישבות, אבל אין כל קשר בין ההצלחה התקשורתית שהיתה בגדול הסתה פופוליסטית נגד מגזר מסוים, שבאותו זמן היה מסכן גדול, לבין האמיתות הנוגעות לסוגיות האמיתיות. ברוך השם, היינו כאן לפני הקמפיין, עודנו כאן, ועוד נהיה הרבה שנים, וצריך להתרגל, שבעולם הגדול יש זכויות אדם, ולא מקפחים חקלאי שיושב עשרות שנים על אדמתו.



אתה פשוט מסרב בתוקף, וכך עשה גם סנדי קידר בזמנו, ללמוד נושאים שאינם נוחים לך. קרקעות זה מקצוע, ואני עוסק בו כבר 30 שנה (חס וחלילה לא נדל"ן) ויכול ללמד רבים, אבל מה לעשות, אתם לא רוצים לשמוע. יש לכם אג'נדה, יש לכם מטרה חברתית שסימנתם כבר מזמן, וזה עושה את הוויכוח והשיח לקשים מאד.



מעיסוק בקיפוח או ב"נקמה" חברתית נגד המגזר שלנו לא יצא לאף אחד כלום. ראשית, ענין פרוזאי, אנחנו לא חלשים כפי שמסתבר. שנית, זה לא מוסרי (אני מודע לכך שגם דברים אחרים שעליהם אתה מדבר, אינם מוסריים, אינני מתעלם) ואנחנו בקלות מסוגלים גם להגיע לבית הדין הבינלאומי במטרה לשמור על זכויות האזרח שלנו. אין דוגמא בעולם המערבי לחקלאים שישבו כמה עשרות שנים (הרבה פחות מאיתנו) על קרקע והיא לא הפכה לשלהם. כך יהיה גם כאן.

במקום להשלים עם העובדה הזו, אתם ממשיכים להילחם בנו, להכניס לנו עוד ועוד אדרנלין ולגרום לנו לעשות מעשים.



משה, דווקא אתם חייבים להכיר בדיאלקטיקה, והסיבוב שאתם עשיתם עלינו נגמר, הסתיים, פאסה... עכשיו מתחילה גם בציבור חשיבה מחדש, יש הרהור שני, רואים את התעשיה הקבוצית פורחת ומתפתחת הרבה מעבר לחלקנו באוכלוסיה, הבנים מתחילים לחזור, ורוחות חדשות מנשבות. כמה פעמים הזמנתי אותך אלינו לביקור? כמה? למה אתה לא בא? מה שאראה לך ישפיע על דרך חשיבתך ללא ספק.



אתה מרבה לדבר על "הפועל בחולה טקסטיל" שזכאי לחיים כמו חבר כפר גלעדי. ראשית זה נכון, אבל אתה כמומחה לתקשורת משמיע זאת בקונוטציה נגדנו. אני קרוב הרבה יותר ממך לחברינו הרבים בקרית שמונה. מטבע הדברים, מאות משפחות מתפרנסות בעיר מתעסוקה מבורכת בסביבה הטבעית(לא חולה טקסטיל - המפעל ההמוני "הסיני " המשפיל שהיה בבעלות הטייקונים של פעם) . ברוך השם, הבת של סמי מלול בחרה לגור - שומו שמיים - בקבוץ שדה נחמיה! מה תאמר על זה? וזה רחוק מלהיות הארוע היחידי, כי פשוט קורים כאן דברים. יש לך דימוי מוטעה על מערכות היחסים כאן, וזה משמש בידי רבים כפרגול להצלפות בנו על לא עוול בכפנו.



אכן היו בעיות קשות בהקמת ערי הפתוח, אבל עושים לנו עוול אטומי בשיח הצבורי. כיום, אני מודיע לך, שכמנכ"ל מחצבות כפר גלעדי, בגיל 62, הבית שלי קטן יותר מזה של אחרון העובדים שלי. הפנסיה שלי קטנה מזו של אחרון העובדים שלי. בגיל הפרישה לא יהיה לי כמעט כלום, בעוד לאחרים דאגתי בהגינות רבה, ואתה קורא להם "חולה טקסטיל". נכון זה "סקסי" לומר "חולה טקסטיל" אבל זה לא הוגן. אינך יודע כל זאת, אתה מתבוסס בתערובת ובבליל של מידע שעוות ע"י אג'נדה ופוליטיקה ושיקולי תועלת פנימית של הקשת וכו', ואתה עיוור וסומא לראות את האמת.



אהרון ולנסי חבר כפר גלעדי וראש המועצה שלנו, ניסה בזמנו ליצור עימכם קשר, להופיע, לדבר, להתחבר. הוא בא ממקום שוודאי ידוע לך, לא מפולין ולא מארה"ב. אחרי פעם אחת דחיתם אותו. הוא היה לכם מאד לא נוח. דובר אמת, ישיר, חסר רגשי נחיתות, מזרחי וותיק מקבוץ קו עימות, יוצא מעברות בכפר אתא ושכונות בבאר שבע, ידען גדול ובעיקר - אמיץ מאד. לא זורק חשבון לאף אחד. דחיתם אותו, בפירוש דחיתם. הוא קלקל לכם את ההצגה. עכשיו לאט לאט האמת צפה ואתה בבעיה. מה לעשות , העובדות, המסמכים, המפות, החוזים, המכתבים וההתחייבויות ששמורים אצלנו מאז ראשית המאה הקודמת, מוכיחים בעליל אילו זכויות יש לנו.



במקום לכבד את הזכויות, במקום להסיר את הכובע בפני מי שכבש קרקעות, הרג ונהרג עליהן, (נכון, לא רק הוא, אז מה, בגלל זה צריך לקפח אותו?) אתה מנסה בכל הכוח לקעקע את הרעיון הבסיסי שאומר שיש לנו זכויות.



כל בג"ץ הקרקעות היה מעשה נבלה וטעות מביכה של העליון. ואל תטעה ידידי, לא הרכב של 12 ולא בטיח. כתב את פסק הדין השופט אור שיש עליו ביקורת מדהימה של ידעני משפט. אתם נהניתם מההפקר, וההפקר הוא חוסר ההתענינות של השופטים האחרים שרק "הצטרפו" כמי שכפאם שד. הם בסך הכל בני אדם. ובני אדם קוראים עיתונים ונסחפים. וההפקר הנוסף הוא התנהגותה הפחדנית של הממשלה, שאילו רק היתה מואילה להשמיע קול, לומר עמדה, הכל היה מקבל תפנית. ארגזים של חומר בנושא הקניני הועברו לבית המשפט והוא, השופט אור בחר להתעלם מהם. לא היה כדבר הזה אצל שופטי ישראל, וזה ייזכר לדראון עולם. משפטנים דגולים במדינה מגחכים על פסק הדין הזה. אין אף משפטן רציני שמעריך אותו. ולמה תתפלא, אם אתה דופק אותנו כך באופן לא הוגן, למה שלא נתגונן בכל דרך? לימדונו מפקדים בכירים בצה"ל, שגם הערבי האויב הכי דפוק במלחמות, כשנלחץ לפינה ואין לו ברירה, משיב מלחמה שערה. כל הסיפור על הצדק החלוקתי הוא הזוי, אינו שייך לענין ואין כמעט איש רציני באקדמיה שלא מזלזל בו.



מכל העסק הגדול של הבג"ץ הזה, תואיל משה לומר לי היום במלאת חמש שנים: מי מהחלכאים והנדכאים שעליהם רצית להגן, מי מהם זכה באגורה שחוקה, בחצי דונם קרקע, ובתועלת כלשהי מהמהלך הזה? למי הוא הועיל? רק לרגש של כמה עסקנים שהפכו את הקיפוח לעיסוק העיקרי בחייהם וזכו בהצלחה מקומית. עכשיו, כש"ההצלחה" הזו מתגלה כפלופ אחד גדול, ככשלון קולוסאלי וכפיגוע חברתי המוני, אתם נלחצים ולא מסוגלים לשמוע את הבקורת. תאמין לי משה שמה שאתה מרגיש עכשיו הוא כאין וכאפס לעומת מה שאנחנו הרגשנו בקמפיין שלכם, שהפך אותנו ל"שודדי קרקעות". מי שעשה כן, פשוט לא יינקה.



אינני מתיימר בדברים אלו למצות הכל, אבל חשוב לי שתדע, שעכשיו, אחרי שעברו חמש שנים מנצחון פירוס שלכם, עליכם מוטלת החובה להגיע עימנו לשיח נבון, מתון, מתחשב ואמיתי, עם נכונות להודות בשטויות שעשיתם. למזלי, איננו חלשים, וכל מי שטועה לחשוב אחרת, המציאות תטפח על פניו. צריך רק להרגיז אותנו כדבעי, ואז זה יוצא החוצה.



אל לך לזלזל בעיסוק "האובססיבי" שלנו במציאת וגילוי מסמכים מהעבר. פשוט הגענו למסקנה שרק משם תבוא לנו הישועה. האידאולוגיה במדינה תמה ועברה מן העולם, ואיש אינו מתענין כבר במה שעשה הסבא שלי וכמה ילדים מתו לו בגלל עוני ומחסור, עד שהוא עצמו הפך לקרבן העוני ונפטר פשוט משפעת. ההסתה עשתה את שלה ולא נותר לנו אלא המסלול המשפטי. מטבע הדברים זהו מסלול איטי ומייגע, אבל אני מבטיחך שנגיע להישגים ניכרים, בכך אין לי ספק. כבר ישנם מספר נצחונות בבתי המשפט שאינם נוחים למעצבי דעת הקהל בעיתונות ומחוצה לה והם חבויים בארכיון בתי המשפט.



אני חוזר ומזמין אותך לכפר גלעדי, לסיור, ללימוד, לעיון ולהיכרות עם כל הנושאים שעליהם אני מדבר, אבל ממקור ראשון, ומול עובדות מוצקות.



בברכה,



גדעון גלעדי

כפר גלעדי

חבר עמותת אדמתי, המייצגת 145 קיבוצים ומושבים ותיקים במאבק על זכויותיהם בקרקע