טיול בדרך היין האלזסית 

חלומות מן הסתם, יש לכל אחד מאתנו, מי בהקיץ ומי בשנתו, מי על מכאוביו ומי על געגועיו. אחד החלומות החוזרים ונשנים ברפרטואר החלומות שלי היה החלום שבו אני נמצא בחצר אבן ישנה, מוקפת שלוש שורות של מדרגות אבן מאפירות ומתפוררות שעליהן צומחים מיני עשבים שוטים. כאשר אני מגיע אל החצר עולה באפי ריח של יושן וגעגוע, ואני חוצה אותה אל פינה רחוקה יותר. ברקע נישאות גבעות מתונות, עטורות יערות, מטעים וגפנים. אני ממשיך ויוצא לסמטה קטנה, הפותחת לפניי את שעריה הסמויים ומובילה אותי אל רחוב חנויות מהודר. ברחוב יש קרוסלת סוסי עץ צבעונית שמנגנת, חנויות עם חלונות ראווה מרהיבים בניקיונם ובהידורם, אולם קטן ונברשות תלויות לו בתקרתו, ועלמות חן חטובות מחוללות כשהן לבושות מכנסי שרוואל.

בהקיצי משנתי ומחלומותיי אני מנסה, בדרך כלל, לשייך חלום למקום או אירוע בחיי, וכמעט תמיד אני מצליח. אולי פינת ילדות, אולי מסע מרתק אל עולם שכוח, אולי אפיזודה חולפת מימיי כחייל צה"ל. משום מה, לחלום "חצר האבן הישנה" לא מצאתי מקבילה במציאות, אך הוא שב והופיע בחלומותיי, מטריד ומנחם, מרגיע ומוהל את חיי בצבע ובמוסיקה, ונותר בגדר תעלומה.

עד שביום קיצי אחד הגעתי לאוברנאיי (Obernai), עיירה צרפתית מקסימה המציינת את שיאה של דרך היין האלזסית.

גבעות רכס הווז' (Vosges) המנוקדות פה ושם במטעי תפוחים נראו מוכרות. המישור הנפרס במזרח הגבעות היה מכוסה בשדות תירס, אך את עיניי משך בעיקר מראה מדרונותיהם העטורים באלפי דונמים של כרמים אלזסיים מובחרים, כרמים המטופחים שם טרם ימי הרומאים. שורות שורות ניצבו הגפנים דוממות, תלויות וירוקות במדרונות הגולשים ממרומי הגבעות אל תוך העמק הפורה, ובינות לעליהן פיזזו קרניים של שמש ערביים רכה. פה ושם בלטו על קו הרקיע שרידי מצודות דרכים עתיקות אשר בוודאי חלשו על הדרך האסטרטגית הזאת, המחברת בין מעברות נהר הריין ותוככי צרפת.

החניתי את הרכב במגרש החניה, עשיתי פעמיי אל חומת האבן האדמדמה ודרך פשפש עתיק נכנסתי אל כיכר קטנה, שלמרבה הפלא דמתה לחצר האבן מן החלום. צהלת ילדים רכובים על סוסי עץ בקרוסלה צבעונית נשמעה באוזניי. חציתי את הכביש הטבעתי הצר, ועליתי אל הרחוב הראשי של העיירה. שרשרות של דגלונים צבעוניים היו תלויות על אדני החלונות, מחברות בין שני צדיו של הרחוב הצר. פונדקי יין קטנים שובצו בחן רב לאורכו, כמו גם חנויות, מסעדות וקפטריות. אך כל זה היה כאין וכאפס לעומת הבתים העתיקים מן המאות ה- 16 וה- 17 אשר בצבעוניות עזה של אוכרה וכחול, אדום וורוד, צהוב ולבן והרבה מאוד אדני עץ צולבים יצרו מראה מופלא. לתדהמתי הרבה ראיתי חנות עם חלון ראווה מפואר במיוחד שבו ניצבו בובות לבושות בשרוואלים נוצצים ובחולצות הודיות צבעוניות ומיני טורבנים על ראשיהן...

ואז ידעתי. החלום, הקדים את הביקור בכמה שנים טובות...

חבל אלזס הוא חבל ארץ יפה, עשיר ופורה, השנוי במחלוקת. הוא שוכן ממערב לנהר הריין, ועבר מיד ליד במשך הדורות יחד עם חבל לוריין השוכן לידו. חבל לוריין עשיר במחצבי ברזל, וחבל אלזס היה החבל החקלאי והרומנטי מבין השניים. מאות שנים של התנצחות בין גרמניה לצרפת הפכו שני חבלי ארץ אלה לסלע מחלוקת, ותושבי האזור חשו על בשרם את מלחמות המעצמות. כאזור מריבה שעבר משלטון אחד לאחר, היה נתון חבל אלזס להשפעות רבות, צרפתיות וגרמניות. בכל אשר תלך תשמע את שתי השפות מדוברות, כל כפר וכל עיירה נקראים בשם צרפתי ובשם גרמני והארכיטקטורה מעורבת. אך אם תשאל את תושבי אלזס לאיזה צד היו רוצים להשתייך, יענו לך כמעט פה אחד: "אנחנו אלזסים", פרי גאוותם המתוקה על חלקת גן העדן אשר נפלה בחיקם.

עוד לפני ההתנחלות הרומית הראשונה, במאה הראשונה לפסה"נ, ישבו שם חקלאים אשר גילו את פוטנציאל האדמות הפוריות המשתרעות למרגלות גבעות הווז'. הנציבים הרומאים של האזור, אשר נקרא אז גליה וגרמניקה, רק השביחו את תוצרת הארץ והפכו את אלזס למחוז אדיר של ייצור יין, שתוצרתו הגיעה לכל רחבי האימפריה הרומית. לא רק יין נהגו לגדל למרגלות הרכס, כי אם גם חיטה, שעורה ופשתה. דרך מסחר חשובה ואסטרטגית התפתלה באותן שנים רחוקות בין הכפרים הקטנים ומצודות הדרכים הרומיות. בדרך זו הובלו מטעני היין ומוצרי החקלאות האחרים אל נמלי נהר הריין הזורם בסמוך, והוטענו על ספינות המסע אשר הובילו את התוצרת המובחרת אל כל רחבי האימפריה. כל אדם החולף להנאתו לאורך הריין, בין אם לאורך הדרכים ובין אם בשיט תענוגות, לא יכול שלא להתרשם מן הסחר האדיר המתקיים בו היום, קל וחומר בעת העתיקה. במהלך מאות השנים שחלפו מאז נפילת האימפריה הרומית התיישבו שם חקלאים רבים אשר פיתחו זנים נהדרים של ענבי יין.

המדרונות התלולים של הגבעות, אדמת הסחף הפורייה והעשירה במינרלים, וכן הקרבה לאקלימו הלח של עמק הריין, יצרו בחבל אלזס תנאים אידאליים לגידול ענבי יין. עם השנים השתכללו שיטות גידול הגפן, ולאורך הדרך ניתן להבחין בצורות שונות של גיזום ושל הדליית הגפנים, מה שמשפר את הכמות, האיכות והעסיסיות של הענבים הנבצרים מאוחר יותר.

הכפרים והעיירות אשר התפתחו במרוצת הזמן לאורך הדרך נראים היום כמו תמונות נוף נהדרות מימי הביניים הרחוקים, וביקור בכל כפר הוא כמו חזרה לימים ההם . יש בתים שקירותיהם מעוטרים בציורים עתיקים ובפרסקו המתארים סצנות יין, פה ושם ניצב פסל של הפטרון המקומי, וכמעט בכל פינה מונחת חבית יין ישנה ולצדה מגוב חקלאי או כלי קציר. בינות לכפרים ולאורך הדרך תחומות חלקות הגפנים הגדולות בגדרות אבן או בגדרות עץ, ובחזית כל חלקה ניצב פסלו של הצלוב, כסגולה לתנובת ענבים עשירה בתום עונת הבציר.

בחודשי הקיץ הומה דרך היין האלזסית מאות אלפי מבקרים, ופני כולם אל כפרי היין שלאורך 170 ק"מ של דרך פתלתולה, החולפת על פני כ- 100 כפרים ועיירות. דרך היין במלואה מתחילה במרלנהיים (Marlenheim) הנמצאת מצפון לשטרסבורג, עוברת בסמוך לקולמאר (Colmar), ומסתיימת בואכה העיירה טאן (Thann) בדרום. הדרך עולה ויורדת במדרונות ההר ולעתים חומקת אל תוככי שדות התירס ומטעי התפוחים, וגם אם יש לפעמים תחושה שאבדה הדרך, לא אלה הם פני הדברים. אם נשים פעמינו דרומה תמיד יהא רכס גבעות הווז' מימיננו (ממערב), ותמיד נמצא כך את הדרך אל היעד הבא.

לאורך הדרך ניצבו הכורמים, מגדלי היין, והציעו את מרכולתם, מי ליד חבית יין הפוכה הערוכה כשולחן ועליה בקבוקי יין למכירה, ומי מפנה אל היקב שלו. לא יכולתי שלא לעצור מעת לעת, לטעום וגם לרכוש מהיינות המובחרים והזולים של אלזס.

עצרתי ליד רוזט, אישה לא צעירה שפניה הצרובות מהשמש האלזסית חרושות קמטים, אשר לבשה שמלה נאה שהלמה את גופה הלא צעיר, ומגפי איכרים לרגליה. לאחר שהזדהיתי, סיפרה לי ששמעה על ישראל, והיא אף מחבבת את העם היושב בציון, וכן, היא אפילו טעמה פה ושם יינות ישראליים, שהיו, בעיקר האדומים, מעולים.

באלזס כל יין אדום נתפס כחריג ויוצא דופן בטעמו, פשוט כי מייצרים שם בעיקר יינות לבנים. משפחתה של רוזט הכתה שורש באלזס לפני דורי דורות. היא מתגוררת באוברנאיי, ויקב הבוטיק המשפחתי שלה מצוי על אם הדרך הראשית מימים ימימה. את המילים הספורות שאמרה בעברית למדה כילדה מפי אחד משכני משפחתה שהיה יהודי. ביתה באוברנאיי, כך סיפרה, נמצא בסמוך לבית הכנסת הישן שבנייתו נשלמה במחצית השנייה של המאה ה- 19, לא הרחק משער הכניסה לעיר הקבוע בחומה, והוא ניצב שם עד עצם היום הזה.

הלכתי אחרי רוזט אל יקב הבוטיק הקטן של משפחתה. בחזית עמד טרקטור קטן וישן, רתום לעגלה ועליה ערמות של סלי ענבים. היקב נמצא בחצר האחורית, שבחזיתה מצויים פונדק יין ומסעדה קטנה, והכול מטופח, מעוטר ויפה. ריח מתקתק של יין ואלכוהול עלה באפי, כמו גם ניחוחות השוקרוט (Choucroute) - המעדן האלזסי הנפוץ, אשר התבשל לאטו בסיר נחושת עתיק על כיריים ישנים.

באלזס מגדלים כמה זנים של ענבי יין אשר היו לשם דבר בגסטרונומיה הצרפתית בפרט והעולמית בכלל. רוב היינות הם לבנים, והזן המוביל הוא הפינו בלאן (Pinot Blanc) - יין צעיר וטרי הנמזג כמעט בכל פונדק ומלווה את המנות הקלות, כגון עוף, דגים ובשרים קרים. סוג יין נוסף וייחודי הוא הטוקאיי פינו גרי (Tokay Pinot Gris) - יין לבן בעל גוף וארומה, שטעמו העשיר והמורכב מציע תחליף נהדר ליינות האדומים הטובים שחסרים באלזס. הטוקאיי נמזג בארוחות שבהן מגישים בשר לבן ושאר מעדנים. היין האדום היחיד המיוצר באלזס הוא הפינו נואר (Pinot Noir) - יין בעל ארומה של פירות יער ודובדבנים, המתאים להפליא לארוחות שבהן מוגש בשר אדום. לקינוח מציעים שם את יין המוסקט של אלזס, אשר מיוצר מענבי מוסקט מתוקים ויש לו גוון חצי יבש. הוא נמזג הן לקינוח והן לארוחות קלות של סלטים, בעיקר עם אספרגוס. בין לבין, אני ממליץ לא לוותר על הריזלינג האלזסי הנפלא.

לאחר כמה טעימות חשתי את הרעב מדגדג בקיבתי והסבתי אל השולחן במטבחה של רוזט. אל צלחת השוקרוט העמוסה כרוב כבוש חם, פיסות בצל ונתחי בשר עם נקניקיות עגל, נוסף גם בקבוק יין לבן מענבי סילוואנר (Sylvaner), ההולם ביותר את המעדן המקומי. וכך, בין לגימה מכוס היין לטבילת הנקניקיות בחרדל צרפתי חריף, בעודי לועס את הסלט הירוק הפשוט שהוגש לצד המנה העיקרית, חשבתי לי איך מתמזג הטיול היפה הזה ונמוג לו בערפילי האלכוהול והיין. לאחר לגימת קפה וטעימת עוגיית דבש מובחרת מתוצרת בית, שבתי לאיתני והייתי מוכן להמשך הדרך.

המשכתי דרומה כשרכס הווז' מימיני. משמאלי נפרס המישור הפורה ששדותיו עמוסי התירס ממתינים לקוצרים, ובין שתי יחידות הנוף האלה צמחו הכרמים הבלתי פוסקים. אוכלוסיית הכפרים מתפרנסת מן התיירות לא פחות מאשר מייצור יין. בכל מקום הייתה התנועה ערה, וכל פינה הייתה עמוסה מבקרים כאילו היה זה יריד ענק של מבקרי יינות באלזס.

ואז הגעתי אל ריקיאוויר (Riquewihr) - עיירה קטנה שבה חיים כ- 5,000 תושבים, הבנויה על מורד תלול של רכס הווז'. רחוב אחד ראשי וקצר מרוצף אבן גסה, כ- 300 מ' אורכו, מוביל מן השער המזרחי בחומת העיר הישנה אל השער המערבי. משני צדי הרחוב בנויים בתי העיירה וכל בית מעוטר בגפנים מטפסות ובשפע של פרחי גרניום, עם מעברים נסתרים אל חנויות קטנות, אל פונדקי יין ושווקים של גבינות ועוגות אלזסיות מתוקות. ברחוב הראשי יש באר מים ציורית, וממתקן הצינור המיוחד שלה זולגים המים הטהורים אל אגן ההיקוות היפה, שאליו באות יונים כדי לשבור את צימאונן.

את הרחוב הראשי הקצר חוצות סמטאות קטנות המובילות אל בתי מלון קטנטנים, חדרי אירוח ומסעדות נסתרות. במהלך שיטוטיי ברחובותיה של ריקיאוויר נתקלתי בסדנאות אמנים - צייר על עץ, קרמיקאי מחונן, בונה כינורות, פסלים וציירים. מבית השער המזרחי של חומת העיירה, הגבוה, יש תצפית מרהיבה אל עבר הכרמים הנטועים במדרונות התלולים. שם גם נמצא המוזאון העירוני הקטן המשמר כלי עבודה חקלאיים, תמונות ותעודות שונות מתולדות המקום. "מגדל הגנב" שבו נהגו להציג את הגנבים והפושעים הזעירים קבל עם ועדה, בולט מראש בית השער המזרחי.

לעת ערב, עייף, נדהם והלום יין, סיפורים, מפגשים ומראות, שבתי למלוני בבירת חבל אלזס, שטרסבורג, מנסה לפענח חלומות נוספים שחלמתי בעבר, אשר חוזרים אלי שוב ושוב, מנסה לדמיין לאילו מקומות שייכים אותם חלומות...