על מנהיגות, מנהיגים ומנהגים 

ליעד ברזילי, רו"ח (משפטן)

11 באפריל, 2011

 _פסח הוא אחד החגים המרכזיים של עם ישראל, הראשון מבין שלושת הרגלים. חג זה מציין את יציאת בני ישראל ממצרים, מעבדות לחירות. מקור השם "פסח" הוא בשמו של קורבן ערב פסח בבית המקדש שהיה נאכל בלילה שלאחריו (ליל הסדר). הקורבן עצמו קרוי על שם ה"פסיחה" (דילוג) במכת בכורות, כאשר הוכו כל בכורי מצרים תוך דילוג על בכורי ישראל. "יציאת מצרים" הוא השם שניתן לסדרה של אירועים, המתוארים בפירוט בספר שמות שבתורה. בסיפור המקראי מבקשים בני ישראל, בהנהגת משה לצאת את ארץ מצרים, בה הם נתונים לעבדות. שליט מצרים, פרעה, מסרב לשחררם והאל מנחית על המצרים עשר מכות, שכל אחת מהן חמורה מרעותה, עד שפרעה מתיר לבני ישראל לצאת את מצרים למדבר סיני, ואלו יוצאים בדרכם הארוכה אל ארץ ישראל. בקשת – דרישת "שלח את עמי" הפכה בעיני עמים רבים לאורך ההיסטוריה סמל לשאיפה לחירות ולגאולה. הסיפור המקראי, אחד המפורסמים ביותר, טומן בחובו אלמנטים של מנהיגות ומונהגות הקיימים כיום בכל שדרות הניהול בעולם העסקי, מהם ניתן ללמוד לא מעט על מערכת היחסים המורכבת, רווית אגו ופוליטיקה, המתקיימת בכל העולם העסקי.

משה רבנו הוא גיבור ואנטי גיבור גם יחד. כגיבור הוא מממש את מנהיגותו ומוציא את ישראל ממצרים, כגיבור הוא מבקש לבחון את שולחו ("... ויען משה, ויאמר, והן לא-יאמינו לי, ולא ישמעו בקלי: כי יאמרו, לא-נראה אליך יהוה. ויאמר אליו יהוה, מזה בידך; ויאמר, מטה. ויאמר השליכהו ארצה, וישלכהו ארצה ויהי לנחש ...") ויש יאמרו שכגיבור הוא ממרה את פיו בפרשת "מי המריבה" ומכה על הסלע במקום לדבר אליו כפי שנתבקש ובכך גוזר את עונשו – לא להיכנס אל הארץ המובטחת ("... על אשר מעלתם בי, בתוך בני ישראל, במי-מריבת קדש, מדבר-צן--על אשר לא-קדשתם אותי, בתוך בני ישראל ..."). כאנטי גיבור הוא חושש מהבחירה בו, כאנטי גיבור הוא אינו מאמין בעצמו ("... ויאמר משה, אל-האלהים, מי אנכי, כי אלך אל-פרעה; וכי אוציא את-בני ישראל, ממצרים ..."), כאנטי גיבור הוא מגמגם ונזקק לעזרת אחיו וככזה, הוא אינו זוכה לתמורה למעשיו. בעצם, ככל אנטי גיבור הוא אינו מנהל (בעצמו) כל מאבק אקטיבי, הוא נשלט על ידי אחרים ועל ידי המאורעות החיצוניים בסיפור ואיננו ניחן בכריזמה או בזוהר כלשהו (משל עצמו).

ואולם, משה מהווה בית ספר בן איש אחד למנהיגות אחרת. מנהיגות שמודה בחסרונותיה ומשתמשת בעוזרים, יועצים ומומחים תחתיהן (הגם אם הם בדמות עמוד האש ועמוד הענן, אך לא רק), מנהיגות שאינה חוששת שמספר 2 באירגון (גם ואולי למרות שהוא מהווה טייפ A) יתהלך לצידה, ילמד את דרכי פעולתה ויישב עמה בישיבות הדירקטוריון. הוא מטפח את אהרן, מלמד אותו ומכין אותו לירושה (אני מקווה שבחברת טבע ישכילו לקרוא גם תנ"ך ולא יסמכו רק על המזל, המאיר להם פנים לא אחת). משה אף מהווה מנהיג עם ראש פתוח, המתייעץ עם המשנה שלו וקשוב לרחשי לבם של עובדיו – מנהיג נטול אגו שאינו חושש למנהיגותו. חוסר הביטחון שלו משרה ביטחון עצמי גבוה ודאגתו לעובדיו גורמת להם ללכת אחריו באש ובמים.

משה הנו מנהיג בעל חזון ובעל רוחניות וקדושה (אולי מקצועיות ואמונה ארגונית). תפקידו לעצב עם חדש, כפי תפקידו של מנכ"ל לעיצוב החברה. כאמור הוא מאופיין בתכונות מנהיגותיות מופתיות ומוסריות. הוא ניחן בענווה, הקרבה עצמית, דוגמא אישית וחוש צדק מפותח. כמו בחברה עסקית, נדרש משה להעברת מסריי שינוי דרמתיים בתפיסת העולם של בני ישראל, בהחדרת אמונה ומוטיבציה, תוך גילוי יכולת אישית הרואה ביצירתיות, במקוריות ובהתחדשות מתמדת דרך חיים. במסכת "בכורות" אף ניתן לזהות את משה כאיש המכלכל מעשיו על פי כללי תקציב נכון ואמתי, מתוך יושר הגינות ועל פי חישוב מדויק. מנהיג, לשיטתו, הינו אדם בעל עוצמת השפעה אדירה על מנהגיו, צריך הוא לשמור היגיינה כספית ותקציבית כדי שהצדק לא רק ייראה אלא גם יעשה.

במקום סיכום ובמילים המתאימות לעת הזו – הפרדיגמה הניהולית הראשונה במעלה, בהשימי בצד את ענייני התגמול למיניהם, היא מידת ההצלחה של הטמעת השייכות החברתית של העובדים. השייכות החברתית ניתנת להשגה ע"י מימוש מספר עקרונות עיקריים:

• 

חופש פעולה לניהול, במסגרת האסטרטגית של החברה.


• 

האפשרות ליצירת ערך אישי וטביעת אצבע אישית בניהול.


• 

היזון חוזר חיובי (כאשר הוא אכן כזה) והחצנת ההערכה לעובד.


• 

יצירת אופק תמידי לעיניי העובד.


• 

שיתוף בקבלת החלטות.

כל אלו ואחרים, אינם גורעים במאום מהצורך החד משמעי בבקרה ושליטה על העובד, תהא דרגתו אשר תהא.

אם ניתן דעתנו לסתירה הטבועה בתהליך התפתחותו של משה, החל מהיותו כבד-פה ועד היותו נואם מחונן – על פי המדרש ניתן ליישב סתירה זו בשני אופנים: אם הייתה הבעיה רפואית, אזי משה נרפא ממנה במעמד הר סיני ואם הכוונה לבעיה רטורית, אזי הפתרון הוא ממה שנאמר במדרש: "התורה מרפא ללשון". ובמחילה מהמדרש, אני אומר – עבודה קשה, השקעה, לימוד והתפתחות, התמדה, תרגול וצבירת ניסיון. אלו, יחד עם דרך ארץ, מתינות והקשבה – הם הם המפתח להצלחה.

חג פסח שמח!