סטוקהולם - שעשועים בין שמש לגשם 

במיוחד אהבתי בה את מזג האוויר ההפכפך. מחד, השמש המלטפת, שקרניה שפכו אור נגוהות על השווקים, על הפארקים הירוקים, על גגות רעפי הצפחה הלחים הנוצצים והאירו את צבעם המשגע של קירות העיר העתיקה, חילצו אנחת רווחה חרישית מחזותיהם של מאות אלפי עוברי האורח השוקקים בעיר לענייניהם. מאידך, משב רוח חזק פרץ אל בין הסמטאות ובישר על ענן שחור ומאיים אשר כבר העיב על תכול השמים והגיר את גשמיו על העוברים ושבים, על הגנים שצבעם הפך אפור, על צריחי הנחושת שאך זה עתה יבשו מן הגשם הקודם ושוב התרטבו, ובעיקר על פני המים, מי התעלות והאגם אשר נמלאו באחת מיליוני בועות גשם ומעגלים מעגלים של רטיבות. קסם רב הילך על פני צבעי הפסטל של בתיה הישנים של "גמלא סטאן", העיר העתיקה המסתורית של סטוקהולם. ניואנסים מרתקים של קור וחום, אפלה ואור, לחות ויובש, בהלת אנשים לחה וצהלת תיירים מקפלי מטריות, יצרו עבורי ביקור יפהפה ומיוחד מאין כמותו בעיר הבירה של שוודיה, סטוקהולם, "וונציה של סקנדינביה", עיר שוכנת איים ותעלות, עיר מדהימה.

את הלילה שחלף עשיתי במעבורת מפוארת, אחת מני רבות העושות את דרכן בנתיבי הים הבלטי, מובילות עשרות אלפי נוסעים ותיירים למחוז חפצם. סטוקהולם, הלסינקי וכל מה שבין. בהמשך, הנתיבים יובילו גם ליעדים רבים נוספים.


לאחר סעודת ערב דשנה, אשר כללה שפע של פירות ים, מיני בשר, סלטים ותוספות מעוררות תיאבון וכמובן, בירה שבדית מעולה, נפניתי לסייר על סיפון המעבורת המפוארת. חברת Vikinge line פועלת בנתיב זה ומפעילה מספר מעבורות פאר היכולות לשאת עד כ- 3000 נוסעים כל אחת, בתאים מפוארים והמציעות לנוסע שפע של מסעדות, חנויות פטורות ממכס, קזינו, אולמות כנסים והקרנות סרטים, בתי קפה וטרקליני מופעי בידור רחבים ומפוארים.


רוח עזה ושורקנית קיבלה את פני כאשר הדפתי בקושי את דלת הסיפון העליון, החיצוני ויצאתי אל האוויר הפתוח. מרחבי ים עצומים ואפורים היוו את התפאורה העיקרית ליום שעמד לשקוע. השעה הייתה 22:00 והאור עדיין תלוי היה ועומד בפינה צפונית זו של העולם. ממזרח ריצדו אורות העיירות של אסטוניה, ואולי מדינה בלטית אחרת והרוח הטרידה משהו. הייתי יחידי על הסיפון, מכונס בתוך עצמי ומהרהר אודות יום המחרת, על סטוקהולם אליה אני שב לאחר שלוש שנים ועל סקנדינביה בכלל.


את השעון בתאי כיוונתי לשעה 07:00, אך לילי עבר עלי ברעידות ובגלים שהזכירו לי מעת לעת כי בגילי המופלג אני זקוק רק למיטתי המקורית, בביתי שבכפר סבא, ומיותר לציין כי מוקדם בהרבה ממועד ההשכמה המיועדת ניצבתי בבוקר על הסיפון וסקרתי את מאות האיים הקטנים אשר בישרו לי על התקרבות המעבורת לחופי שבדיה.


קצת לאחר ארוחת הבוקר העשירה, תרמילי כבר על גבי, שבתי וניצבתי על פני הסיפון הלח. זרזיפי גשם דקיקים וטורדנים טפטפו להם שמה והעכירו את מצב רוחם של עשרות תיירים שניצבו עמי. לפתע חדל הגשם, ובאחת הגיחה קרן שמש קטנה, חצופה, וכמו סילון תאורה במופע לייזר מהמם האירה את צריחיה של סטוקהולם. אכן, לקבלת פנים מרגשת יותר לא הייתי יכול לצפות.


כ- 1,700,000 איש חיים במרחבים העצומים בסטוקהולם רבתי, ובתוככי העיר עצמה כ- 850,000 תושבים.


עיר יפהפייה, משופעת בארמונות, במגדלים וצריחים, עיר היושבת על פני 14 איים, שוכנת לחופו של אגם ותעלות מים אשר מתעתעות בין אייה ונשפכות אל הים הבלטי.


את גדולתה ושיא התפתחותה חייבת העיר לאחד מגדולי המלכים השבדים, גוסטאב ואזה. אציל זה, אשר הצליח להימלט בעור שיניו מטבח האצילים שערך המלך הדני כריסטיאן השני באצילי סטוקהולם ב- 1520, נחלץ לאסוף את שברי צבאה של שבדיה, את האיכרים ואת האצילים שעוד נותרו, התקומם נגד משטרו הרודני של מלך דנמרק העריץ ויסד מחדש את שבדיה החופשית. גוסטאב ואזה הומלך על שבדיה, שלט בתבונה על ארצו מבירתו, סטוקהולם ומאוחר יותר אימץ את הנצרות הלותראנית לשבדים ויורשיו נטלו חלק במלחמות הדת העקובות מדם אשר השתוללו באירופה (1618 - 1638). מאז ימים אלו החלה סטוקהולם להתפתח כבירתה של מדינה אשר לימים הייתה למעצמה לוחמת ולדומיננטית ביותר בארצות אירופה הצפונית. בשיא עצמתה שלטה שבדיה בדנמרק, נורווגיה, פינלנד ובחלק מארצות הים הבלטי וצי אוניותיה הטיל את מוראו על מדינות השוכנות לחופי הים, בהן רוסיה, פולין ועוד. יורשיו וממשיכי דרכו בנו והוסיפו ארמונות מרהיבים ברחבי העיר, כנסיות, וגם נמל מודרני ומספנות מפורסמות נבנו לאורך מזחי העיר. למרות שריפות רבות אשר פקדו את העיר במהלך המאות 16 ו- 17 וכילו את רוב בתי העץ שלה התעקשו פרנסיה לקומם ולשקם את עירם והפכוה לאחת מן היפות בעולם.


את מסעי הפעם כיוונתי עם קבוצת המטיילים שלי אל עבר בית העירייה המפואר. עשינו את דרכנו באוטובוס, חלפנו על פני חופו הדרומי של האגם מאלארן - Malaren, אחד מאגמיה הגדולים של שבדיה. משמאל, בית מוזר וצנוע נשקף אל האגם. שתי כניסות לו, מעוטרות בעצים ובצמחייה מטפסת, תיבות דואר כפריות בולטות על פני גדר האבנים האפורות, לא מרמזות כהוא זה על מה שאירע כאן בעבר. "הנה לפניכם סיפור על סכסוך שכנים שאירע בבית זה לפני כך וכך שנים" תיארתי באוזניי מטייליי הקבוצה. "איש מוזר, חוקר ועורך ניסיונות ביקש להיכנס ולהתגורר בבית זה. לתדהמתו, נתקל האיש בסירוב מוחלט מצד דיירי הבית (אכן, זה היה ועד בית רציני...). הכיצד, תמה האיש, ואני איש צנוע, ישר, איש עסקים וממציא, משלם את דמי הוועד מראש, מה עוד אפשר להבטיח לכם? הנהנו הדיירים בראשיהם וראש הועד השיב לו, למסכן. אכן מכובד הנך, אדוני, ונשמח לקבלך בביתנו, אולם הבטח לנו בחוזה רק דבר אחד...שלא תערוך בבית זה אף אחד מניסיונותיך, הקשורים באותו חומר שהמצאת לא מכבר...כמדומני, דינמיט...? ואכן, ממציא הדינמיט, אלפרד נובל המפורסם, אותו דייר, נעתר לתנאי החוזה וחתם כי לא יערוך כל ניסוי בחומר נפץ, וזאת לאחר שמספר מעבדות שלו בעבר התפוצצו בשל ניסיונותיו הרבים. לימים צבר נובל הון עתק, הן מהמצאותיו והן מבארות הנפט שהיו ברשותו. מאוכזב על כי המצאתו החשובה, אשר נועדה "לעקור סלעים ממקומם" נוצלה לצרכי מלחמות, בחר להקדיש את הונו הרב לצורך קרן שיסד ואשר נועדה להעניק פרסים לעושי השלום בעולמנו המסוכסך".

המשכנו וחצינו את האגם על פני גשר רחב, ושוב פנינו אל עבר אחד מאותם איים עליהם בנויה סטוקהולם. הפעם, אי המלך - Kungsholmen, אשר על גדתו הדרומית בנוי בית העירייה המפואר. מבנה זה, הנחשב לאחד היפים והמיוחדים באירופה, בעיקר בשל הארכיטקטורה הנורדית האופיינית, בת כמאה שנה הינו אחד ממוקדי התיירות העיקריים בעיר רבת עניין וצבע זו. מחלונותיו נשקפים מראות האגם וכן ארמונות העיר הניצבים על הגדה שמנגד ובעיר העתיקה. באולם המרכזי, "אולם הזהב" נוהג מלך שבדיה לסעוד את הסעודה הרשמית עם מקבלי פרס נובל לדורותיהם. צריחו המרשים של המבנה הפך לסמלה המפורסם של סטוקהולם, בעיקר בשל סמל שלושת הכתרים המלכותי המתנוסס למראשותיו.

מכאן הובלתי את חבורת המטיילים אל כיכר סרגל - Sergels Torg. זמן צהריים, הפסקה, התאוששות וסעודה קלה. זוהי הכיכר המרכזית והסואנת של העיר החדשה. מוקפת בבנייני משרדים במאות חנויות, מעברים תת קרקעיים חולפים מתחתיה, גשרים מעליה ורחובות מהודרים יוצאים מליבה כמו מכוכב גדול ויפה.

"שוב פעם אותן פרות" חשבתי לעצמי כאשר נתקלתי בפעם המי יודע כמה בפסלי הפרות המציפים את כל אירופה. והפעם, פרה אסטרונאוטית, כזאת שיש לה חליפת חלל, תלויה בכניסה למרכז קניות ענק בסמוך לכיכר ובוהה בי בעיני פרה אטומות. בהמשך, משנכנסתי פנימה ראיתי עשרות פסלי פרה מגוונים, כל אחד מתאר נושא אחר, כטוב ליבם ודמיונם של האמנים היוצרים. הגלריות של סטוקהולם מלאות בדגמי הפרות הצבעוניות הללו, ועושה רושם כי הן עומדות להחליף את סוסון העץ השבדי המסורתי, המיוצר בחבל "דאלארנה", המהווה זה למעלה ממאה וחמישים שנה כמזכרת אולטימטיבית לתייר המבקר בשבדיה.

ואכן, היפה בסטוקהולם הוא השילוב בין העתיק לחדש. בין הקלאסי למודרני, בשנים האחרונות מייפים פרנסי העיר את פניה של סטוקהולם ומשלבים יצירות של אמנות עכשווית לצד מוזיאונים קלאסיים ומונומנטים עתיקים המספרים את תהילתה של בירת אימפריית הימים מן המאות 17 - 18. מסעדות ובתי קפה פזורים לכל אורך המדרחוב הראשי, ה- Drotinggatan, מבטיחים לעוברים ושבים שלל תפריטי עולם. יקר כאן (ועדיין זול בהשוואה לנורווגיה). כוס בירה עולה כ- 6$, ארוחה פשוטה ולא מחייבת תעלה בסביבות 25$, שלא לדבר על ארוחת גורמה. אבל תמיד ניתן לסור אל מזללות המזון המהיר ומאכלי הים, ויש גם שוק צבעוני המציע שפע של פירות, מטעמים וחטיפים, פרחים ושאר מזכרות והנשקף ממש אל מול אולם הקונצרטים המיוחד של העיר. ומעבר לכל שוררת כאן, בעיר החדשה, אווירה של כיף אדיר. מאות אלפי בני אדם רוחשים ברחובות כמו נמלים בקיניהן. מי לחנויות ומי למסעדות, מי אץ לענייניו ומי טעה בדרכו. גשם קצר או קרן של שמש מהווים תפאורה מושלמת לחגיגה וסילוני המים הפורצים ממזרקות כיכר סרגל רק מוסיפים חן להמולה המרחשת כאן.

תמה ההפסקה, המטיילים שלי המתינו בנקודת המפגש, שבעים וגם עייפים במקצת. שוב התקדרו השמים, ענני שחור-אפור עם שוליים לבנים שייטו באיום של ממטרים על פני רקיע שהופרע בנופי צריחי העיר. מעת לעת נחפזה קרן שמש להבקיע דרך השחור המעיב הזה, אך אני אהבתי כל רגע במקסם התאורה הזה, המתרחש לנגד עיני. צעדנו על פני הגשר המערבי ביותר, המחבר בין העיר החדשה לזו העתיקה. פיזוזי קרני השמש האירו על בתי גמלא סטאן וציירו מראה נוף פסטוראלי ובלתי נשכח, מואר משהו ברקע עננות שחורה ומאיימת. בכל פינה נישבה אווירת ימי ביניים ומראות הבתים הגבוהים והצרים, שנראו כחומה בצורה על גדות העיר העתיקה יצרו תחושת כניסה אל עולם ריחני ועתיק, אפוף מסתורין וקסם של עיר בת 700 שנה, מרוצפת אבן ומשובצת באלמנטים פיסוליים עתיקים מרהיבים. כאן החל הכול. כאן עלו ונפלו מלכים, בכיכר העיר העתיקה (סטורטורגט - Stortorget) נשפך דמם של האצילים הטבוחים, ובין סמטאותיה ניצבת הכנסייה העתיקה - Storkyrkan, אשר נבנתה במאה ה- 14 ומאז שימשה להכתרתם של מלכי שבדיה (עד ראשית המאה ה- 20). כאן עלו באש בתי העץ הראשונים של העיר העתיקה בשריפות ענק אשר פקדו אותה, וכאן גם נבנה ארמון המלוכה המפואר ולצידו, בניין הפרלמנט.

הנוהל בטיול הרגלי שלי היה כדלקמן. המטיילים שלי ואנוכי צעדנו בין הסמטאות, חווינו יחד את חווית העיר העתיקה, שמענו והשמענו את הסיפורים, נכחנו במראות והרחנו את הניחוחות. ואז, בלחץ הקבוצה הגיע הזמן החופשי שהוא קודש לכל מטייל, בין אם הוא קונה פוטנציאלי, סועד רעב, שוחר מזכרות או צלם מדופלם. הזמן החופשי בטיול מאורגן הוא ערך מוסף למטייל עצמו, להרהור נוסף בתיאורים ששמע, להפנמת המראות שראה, לטעימה נוספת ולמציאת הפתעות נוספות שאיש לא הפנה אותו אליהן קודם לכן. הזמן החופשי בטיול המאורגן חשוב גם לי כמדריך, כאוויר לנשימה. זהו זמן התדלוק, מציאת הזוויות הנכונות, השיטוט בסמטאות שהן רק שלי והאושר הקטן והפרטי שלי.

יצאתי אם כן לשוטט בין סמטאות העיר העתיקה, ובאופן הכי טבעי משכתי לאותם כיוונים מהם הגעתי לכאן, אל הגשר המערבי, אל אי האצילים - Riddarholmen. שמו של אי קטן זה (כשישה דונם שטחו) נקנה לו בשל בית האצילים שנבנה כאן במאה ה- 17. בית מפואר, בסגנון בארוק בהשפעה הולנדית ברורה. בחזית המבנה מתנוסס פסלו הגאה של גוסטאב ואזה, מלכה הנערץ ביותר של שבדיה. שבתי על עקבותיי לכיוון העיר החדשה, רק כדי לצפות על האגם הגדול והיפה מאלארן - Malaren, ההולך ומחשיך ונפרש דומם אל רקע בית העירייה המפואר. עננים כבדים לצד קרניים מפציעות אחרונות יצרו תפאורה מרשימה מן הגשר. צילמתי מראות של ישכחו.


ממטרים טורדניים העיבו על סיורי ועל מצלמותיי כאשר שבתי אל אי האצילים אבל אז נכחתי בפלאי הבריאה. בדו שיח מרנין בין שמש לענן, בין קשת לגשם הפכה חוויית סיורי למסעירה בעיקר לאור הריצודים היפים שאירעו בין כוחות הקיץ לכוחות החורף. זה הפאן האופייני ביותר של סטוקהולם. משחקי האור הללו הופכים את העיר למתחמקת ולאהובה, לרומנטית ולבוגדנית, לעתיקה ולחדשה ובעיקר ליפה, מצולמת, מיוחדת ומרהיבה מכל ערי סקנדינביה.

השיטוט בין סמטאותיה של גמלא סטאן זימן לי מפגשים מרתקים עם צבעוניות בלתי רגילה וסגנונות בנייה עתיקים וייחודיים לעיר זאת. כל בתי גמלא סטאן מתנשאים לגבהים של חמש עד שש קומות. צבעי הקירות בולטים בצהוב, כתום, חום, ירקרק, כחול ואדום ועיטורי מתכת מרהיבים מתנוססים עליהם, על אדני חלונות הבתים ועל המפתנים. הסמטאות מחופות האבן צרות, בעיקר אלו שבהן מתגוררים אנשים ואלו הרחבות יותר מהוות מדרחובים תוססים המציעים מסעדות, בתי קפה וחנויות למיניהן. לאן שפניתי הוליכה אותי הדרך אל סמטת מעטפת גדולה העוקפת את העיר. פה ושם הסתיימו הסמטאות בכיכרות ציוריות העטורות בחזיתות בתים בארוקיים ובפסלים. מעת לעת בחרתי באתנחתה של ארוחה, של משקה ושל שיחות עם מקומיים. כן, יש אנשים המתגוררים בעיר הזאת. כן, זה יפה ורומנטי. לא, המגורים באזור זה הם קשים ולעתים בלתי אפשריים. פינוי האשפה בעייתי, חלוקת הדואר מסורבלת, המכולת השכונתית רחוקה ואין כמעט חנייה בין הסמטאות הצרות (הצרה שבהן, רוחבה כ- 70 ס"מ). כן הרעש של התיירים לעתים בלתי נסבל. לא, הם לא יחליפו את מקום מגוריהם בעד שום הון שבעולם. למה? "מה, זה לא ברור לך?" הם עונים. "כל סמטא נפלאה מקודמתה, כל אבן מתארת סיפור נפלא אחר, כל משק כנפי יונה כמוהו כמשק כנפי ההיסטוריה. ולעת ערב, כאשר ההמולה שוככת, נדלקים פנסי הרחוב בזה אחר זה, לא סדר וללא קצב, שופכים אור עגמומי צהבהב על הקירות המתקלפים ואז ההיסטוריה חודרת לחדרי השינה שלנו, ואנו בתוך העניין...".


נדמתי, ונזכרתי במקומות רבים אחרים על פני העולם, מקומות אותם אנשים לא יעזבו בעד שום הון שבעולם. את הכפרים התלויים של מצוקי חצי האי סורנטו באיטליה ואת בתי סמטאות ברצלונה, את הדירות בעליות הגג של פריס ואת הבית שחלונותיו פונים אל העיר העתיקה של "ירושלים של זהב"...וכמובן, דירתי הקטנה בכפר סבא, בה נמצא המחשב האהוב שלי, באמצעותו אני מקליד עבורכם כעת את סיפורי...

למחרת יצאנו לטייל באתרים נוספים ברחבי העיר. אחד המקומות האהובים ביותר על אנשי סטוקהולם הוא ביקור באי האיילים, יורגורדן - Djurgarden. האי שוכן בפתחו של הים הבלטי, לא הרחק מן הנקודה בה מתחבר האגם הגדול עם הים. זהו אי גדול, אשר בעבר שימש כשדה צייד לאצולת סטוקהולם ולפמליית המלך, מוריק מיערות וחורשים ובשנים האחרונות גם אחד ממקומות הבילוי המועדפים על תיירים ובני המקום.

לחלוטין לא היינו לבד באי היפה הזה ובסביבתו. למרות שעת הבוקר המוקדמת התנהלה תנועת כלי הרכב לאיטה אל פינותיו השונות והמוני נופשים, שבדים ושאר תיירים נהרו אל נקודות החן הרבות שבאי האיילים.

תחנתנו הראשונה הייתה ביקור במוזיאון הספינה ואזה. השנה 1628 ושבדיה הייתה שרויה אז בעיצומה של מלחמה מתישה נגד פולין על השליטה בחלקו התיכון של הים הבלטי. הלחימה הקשה תבעה ייצור מיוחד של ספינות מלחמה. הצי החזק והמתקדם יותר, היה גם הצי המנצח. המלך גוסטאב ה- 3, הידוע בכינויו המלך הלוחם, לא התכוון לרגע להניח ליתרונה של שבדיה לחמוק מידו וניצב לו דרוך ונרגש על מזח המספנה, ביחד עם המוני אזרחי סטוקהולם לרגל השקתה של ספינת מלחמה חדישה ומודרנית, כזו שנושאת סוללות תותחים כבדים במיוחד, שמבנה גופה צר ופולח את המים במהירות רבה יותר, שירכתיה מעוצבים בסדרת פסלי עץ מרהיבים ומאיימים.


פסענו בלאט, אנשי הקבוצה ואנוכי את חשכת האולם בו ניצבה לה דוממת הספינה ואזה...


כ- 10 דקות לאחר השקתה למי הים הבלטי, ובעוד ההמון מריע וצוהל התרחשה אחת הטרגדיות הימיות הגדולות ביותר של העת ההיא. לפתע נטתה ואזה על צידה, כנראה בשל טעות בתכנון ההנדסי של האוניה, והחלה לשקוע במהירות הבזק. בהתחלה ירכתיה הכבדים, אחר כך סיפון התותחים, תרניה ולבסוף דגליה הגאים של שבדיה וחילות הצי שלה הלכו ונעלמו מתחת למי הנמל המבעבעים . רק מעטים מן המלחים והחיילים שניצבו על הספינה הצליחו למלט נפשותיהם מן האסון. רוב אנשי הספינה, אשר התמקמו נרגשים בבטנה טבעו יחד עמה.


כ- 350 שנה הייתה הספינה שקועה בקרקעית הנמל, מתכסה לאיטה בוץ ואצות עד שנתגלתה ע"י צוללן בשנות החמישים של המאה ה- 20, ובמבצע מורכב ועדין נמשתה מן המים אחר כבוד, נוקתה וכיום היא ניצבת לתפארה לפני כל מבקריה, ביחד עם כ- 40,000 מוצגים נוספים שנשלו מקרקעית הים.


הביקור היה מרגש ומרשים וכמו "טלטל" אותנו אל המאה ה- 17, המאה הלוחמנית ביותר בתולדותיה של שבדיה. 111 שנה הייתה שבדיה מעצמה צבאית כובשת, בוזזת ומספחת, צוברת עושר ובונה את ארמונותיה. מתוכן 78 שנה עברו עליה ועל צבאה במלחמות. הספינה ואזה היא עדות אילמת לאחת מני דראמות רבות שהתחוללו בעת ההיא ואשר צרבו בבשרם של מלכי שבדיה לדורותיהם, בדרך אל התהילה וכל הדרך חזרה ממנה.


ולאחר שסיימנו את הביקור במרגש יצאנו אל אויר הצהריים הצח ופסענו אל עבר אותו מזח ממנו הושקה "ואזה" לראשונה. שמש עליזה בקעה והגבירה את זוהר קרניה, מאירה את בתי העיר היפים שמנגד. אווזים וברווזים שייטו לאורך המזח הלח, מצפים לפרור לחם ומגעגעים בהתרגשות על כל תנועה או פיסה שהושלכה לעברם.

מכאן, המשכנו אל המוזיאון הפתוח הגדול "סקאנסן" - Skansen. שטח עצום ויפה השולט מצפון על הים הבלטי ואשר אליו נאספו למעלה ממאה וחמישים מבנים שונים המתארים את אורח החיים הכפרי בחלקיה השונים של שבדיה. בתי עץ שונים, משונים ומרהיבים, טחנות רוח ומים, אווירת כפר ובעלי חיים רבים שכנו בכל פינה והשרו אווירת חגיגה בקרב המטיילים. מזג האוויר ששפר עלינו לפתע המציא לנו מפגשים עם בעלי מלאכה מסורתית של לפני 200 שנה, נפח ואופה, קדר ורועה צאן, רצען וחלבן, ולצידם הסתובבו אנשי הכפר לבושים בבגדים מסורתיים ואותנטיים, שואבים מים ומאכילים את בהמות החצר. לאוהבי בעלי החיים מזמן המקום מפגשים עם חיות אשר התרוצצו בעבר ביערותיה של הארץ (חלקם, גם כיום) כמו דובים, איילי קורא, מיני בעלי כנף וכלבי ים.

מזג האוויר לא חדל מלתעתע בנו, חמימות וצינה, אור ועלטה, גשם ושמש, ומצאתי עצמי מתלבט בהמשך דרכי. אנשיי היו כבר עייפים מביקורים ממושכים ומצעידה ארוכה במוזיאון הפתוח. בחרתי להובילם למקום יבש ושקט, מקום אחר אשר יסכם במשהו את ביקורינו היום בעיר ובמכמניה. בחרתי במגדל הטלוויזיה קאקנס - Kaknes. לאחר שסעדנו את ליבנו במטעמי המסעדה הנמצאת בראש המגדל עלינו אל מרפסת התצפית שלו, 155 מ' גובהה , ניצבנו צופים לעבר העיר היפה ואייה הרבים. אל המפרצים והנמלים, אל הספינות המשייטות לאורך התעלות, והמכוניות החולפות על פני כבישיה הנסתרים. אל כתמי הירק והפארקים העליזים הסובבים אותה ואל כל מה שראינו ועוד נראה בביקורנו בהמשך בסטוקהולם.

ולאחר הפסקה נוספת לקניות בחנות המזכרות הנמצאת בתחתית המגדל, עליתי פעם נוספת אל המרפסת החיצונית, הפתוחה והתענגתי על האוויר הצח והלח שטפח על פניי. מעת לעת שטה עננה עגמומית על פני הרקיע שלא הפסיק להיות תכול, והנה שוב מעבורת ענק מפליגה מנמל סטוקהולם אל עבר הלסינקי. שוב ושוב פיזזה השמש והפגינה את תאורת הטבע הקסומה על פני העיר המהנה והמענגת הזאת , העיר הרומנטית והמפלרטטת. עיר של שקיעות זהב וגם ענני כסף ונחושת וגגות של צפחה. עיר מודרנית ותוססת ובה ארכיטקטורה של פלדה וזכוכית ואבן גרניט לצד ארמונות וכיכרות פאר מעברה. עיר המציעה למבקר שפע של עינוגים ואתרים מפתיעים, אופרות מעולות ותיאטראות משובחים, מפגש מרתק עם עבר מרשים והווה מקסים, סטוקהולם - בירת הימים.

והרהרתי לי על נבחרת הכדורגל של שבדיה ועל דיג סלמונים. על פסלי הפרות שהופיעו בכל פינה ברחבי העיר החדשה ועל כיכרותיה היפות. ונזכרתי בחסיד אומות העולם, ראול וולנברג, אשר היה שבדי, שגריר שבדיה בהונגריה והציל לא מעט נפשות יהודיות במלה"ע 2, ואשר "נעלם כלא היה" במרתפי הכלא הסובייטי ובכלל בעם השבדי האוהד, החביב והחרוץ. הרהרתי בבית החרושת "וולבו" הממוקם בגטבורג (עיר שבדית השוכנת ממערב לסטוקהולם, לחוף הים הצפוני) ובייצור של "אריקסון", בעיצוב השבדי וביצירות המוסיקה הנפלאות שחוברו כאן, ושבתי לצלם את מראות הנוף המהממים שנגלו לפני מראש המגדל.

ולעת ערב, משחלפה סכנת הגשם ושוב נתבהרו פני השמים, ולאחר שהחלפתי את סרט המצלמה שלי, עשיתי דרכי אל עבר סרגלס טורג, אותה כיכר מודרנית. שוב שבו קולות העיר והצהלה המוכרים. שיכור צעיר ובלתי מאופס הסתובב לו על רחבת המפלס התחתון של הכיכר וקרא קריאות רמות לכדורגלן שלא היה, שימסור לו כבר את הכדור, שלא נראה. צפירות משטרה וצלצול של שעון גדול ונעלם הוסיפו צלילי נועם של כרך גדולה לחוויית הביקור בכיכר. מימי המזרקות בהקו ואט אט הואר מגדל הזכוכית היפה במרכזה של הכיכר. אכן, סטוקהולם, עיר כלבבי.