בכיתוב רחוק, לפני עידנים הרבה, עשיתי שימוש בדמותו של איציק החוצן, שמגיע לכאן ורושם את רשמיו על מה שקורה אצלנו בעיניים שרואות את המציאות ולא את רחשי הלב שלי, שלך או של משה והנכדים שלו. כלומר את מה שאני מעריך כמציאות אוביקטיבית.
לאור מידת הטריקיות באווירה של לפני החגים של שנת 2011, שנראים חמקמקים יותר מכל שנה קודמת, הזעקתי את איציק לכיתוב נוסף, כדי שיכתוב, בשפה פשוטה, בלתי משוחדת, (היה מי שקרה לדיבור הזה "דוגרי", לפני מספר ימים, אולם דיבורו לא ממש ממחיש את הליבה, (ESSENCE), של הקונספט, שרחוק מן האיש לפחות כמו המרחק לכוכב האם של איציק, שנמצא אי שם בגלקסיה רחוקה ובמערכת אחרת.)
מאחר ואיציק נטול רגשות לגמרי, סביר כי רשמיו יהיו נקיים מן הנטייה האנושית הזאת, שעושים בה שימוש בשני תחומים בעיקר. האחד בפרו ורבו, כלומר בתשמיש מיטה ובשני כדי להפוך את מרביתנו מיצורים רציונאליים, לעדר של פינוקיואים שנוהים אחרי שמשונים ויובבים, אולם אלה של המציאות, מגעילים פי כמה מאלה בסרט.
אז כך.
יומני איציק מתחילים בשלישי לספטמבר, ש.ז., מוצאי שבת, תל אביב, שעות הערב.
איציק, שחושיו מפותחים בהרבה משלנו, מתמקם על גג בית בכיכר המדינה ועושה זומינג על הבמה למטה וקולט שם כמה צעירים עם ברק משונה בעיניים. אחרי חיפוש במערכת המידע שלו, רושם לעצמו כי הוא מעיד על מה שבני אדם מכנים חזון ואופטימיות, (במציאות שלו, אי שם, בגלקסיה הרחוקה במערכת האחרת, אין בה צורך. הרי זה בדיוק הרעיון הבסיסי של גן העדן. הגשמה של מאוויים אוניברסאלית, המבטלת באחת את הצורך להתאוות ל.., אלא לחיות ב.., אולם זו בדיוק הבעיה, מי מגיע חי לגן העדן.)
בהמשך, איציק רואה לראשונה רבבות של אנשים שמתאספים בכיכר, בעיקר צעירים, אולם גם הרבה ילדים וזקנים, שהמשותף לכולם, ברק ייחודי ומשובב נפש בעיניים. (יש עוד כמה מאפיינים, שהחלטתי מטעמי בוטות, להצניע הפעם).
איציק סופר תוך אלפית השנייה את כל הראשים, (הטלוויזיה משום מה ספרו לפי טלפונים סלולאריים), ומגיע ל – 499678 איש ו – 7689 כלבים, למרות שזכר שהמשטרה בקשה לא להביא אותם, מילא. (כהערת אגב לגמרי אגבית, הוא רשם שגם לכלבים יש את אותו ברק בעיניים. הוא סימן בסימן מיוחד את הממצא הזה, כדי לחזור ולחקור לעומק).
בהמשך הוא קלט שתי דמויות שהרשימו במיוחד, האחד שהשתמש בצרוף מילים בלתי אפשרי בעיניו, "ישראלים חדשים", שנראה בעיניו לפחות קונספט בלתי אפשרי, אולם אחרי שבדק במאגר נתוני העתיד, הבין שהאיש במסלול של פוליטיקאי, הוא לא ירד יותר לעומק.
הדוברת לעומת זאת הרשימה אותו במיוחד, כי הוא זיהה אצלה מחוץ לברק, גם נחישות בלתי מוכרת, הוא רשם הערה ליד שמה, דפני ליף, (האם אפשר שהיא סופר וומן?).
את הערב הוא סיכם במספר מילים, סוג של קצרנות חוצני: מרשים, סוחף, מרגש, אוהב. לוכסן, שורה חדשה,
=? אופטימי! הערה לבדיקה, אנושי או נאיבי.
חלפו שלושה שבועות מאז, מרוב אירועים, הוא כמעט שכח את אותו ערב, עד שלאחרונה, עוד פעם שמע יהודי חביב מדבר הרבה מאוד זמן על דברים שבשפתו אפשר היה להגיד בשניים: "חרא פרים", (BULLSHIT), אולם הוא עשה זאת קרוב לשעתיים.
שתי הבחנות בהמשך, שרבט לעצמו, (מהורהר, ממש לא אופייני לו להרגיש כך):
לצעירה ממוצאי שבת נעלם הברק מן העיניים.
ברק מסוג שונה, של חמדנות ותאווה הוא קלט בעיני שניים אחרים, האחד קוראים לו שטיינמיץ, פילוסוף במסד הנתונים והשני, סוג של כולבויניק, שמו בישראל בנימין נתניהו.
סביבם הוא הבחין בעוד כמה נערים בני ארבעים עד חמישים. (בדיקה העלתה שאלה נערי האוצר, שמובילים את כל הפינוקיואים באף, תחילה ממשרד האוצר, ואחר כך כטייקונים).
בעקבות מה שרשם, בסעיף המסקנות הוא כתב:
לעוף מכאן בהקדם האפשרי, ו"פויה".
שנה טובה לכולכם
איציק
נ.ב – בפן ההוליסטי, במסד הנתונים שמקבץ את נתוני העבר והעתיד, של איציק, כתוב, כי אחרי שנעלם הברק, נשמע רעם, והוא ממש לא סמפטי
כותב, מבקר ומייחל.
