מובילי המחאה – שהוכתרו ע"י התקשורת ומקבלים מהם גיבוי וכותרות – נתנו לנתניהו אולטימאטום של חודש ימים, הבנתם?
וועדת טרכטנברג, עוד לפני שהחלה לפעול, כבר נפסלה ע"י יושבי האוהלים.
מדובר בצעירים שהדליקו גפרור, הבעירו אש שפשטה ביער, אך אין להם מושג וכלים, כיצד לכבות אותה.
מבנה חברתי – לא ניתן לשנות ע"י מחאה או ועדה.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
אמרתי בעבר ואני חוזר – המחאה היתה במקומה ובעיתוי מוצלח, אבל כנראה ההצלחה, סחררה את מוביליה, עד כדי הפיכתם לחוצפנים, מגוחכים, רודפי כותרות שחיים במציאות ביטחונית וכלכלית אחרת.
אפשר למלא וליישם את כל הדרישות – ואז ביבי והממשלה יזכו לתהילה של כל עם ישראל – אבל כעבור שנתיים, המדינה תפשוט רגל, דירוג האשראי ירד, הרזרבות ידלדלו, המדינה לא תוכל להחזיר חובות ומצבנו יהיה כמו יוון ואולי גרוע יותר, ואז צריך להתחנן לאירופה לעזרה.
הדרישות המוצגות ע"י המוחים, יש בהם ממש וחלק גדול אף צודק והגיוני, וחלק מכך אפילו בר ביצוע.
אבל מי שחשב או חלם – כי וועדת טרכטנברג תפתור במגע קסם את כל הבעיות שהתקבצו והתחברו, מאז 1948 ע"י כל הממשלות – חיי "בלה לה לנד" או הוזה בהקיץ.
בוועדת טרכטנברג – ישבו 15 אנשי מקצוע, שמבינים קצת בכלכלה, בצרכים חברתיים קיומיים, קצת בביטחון וקצת בתקציב המדינה.
ההמלצות שלהם – לא מכסות את כל הצרכים והדרישות, אבל הן תחילתו של שינוי ומהפך בתפישה החברתית ועל כך יש לברך אותם.
המוחים לא מבינים – יחד עם כל המומחים שלהם – שמבנה חברתי לא ניתן לשנות, לא ע"י מחאה ולא ע"י וועדה.
המתנחלים – ימשיכו להתנחל, הדתיים על כל מגזריהם, ימשיכו להתקיים ושום מחאה או וועדה לא תשנה זאת.
יש מציאות מיוחדת וצריך לפעול על פיה ולמצוא לה פתרונות.
יש תקציב שלאורו ואיתו צריך לחיות, חריגות מביאות בדרך כלל, לאסונות כלכליים.
חלוקה נכונה – זה הפתרון הבעיה שהעוגה קטנה וכל פרוסה שמועברת למקום אחר חסרה אצל השני ומכאן המהומה בין השרים ובין המגזרים.
המוחים לא כולם באו בידיים נקיות – רובם לא באו למחות על המצב הכלכלי, ולא על מעמד הביניים, אלא מטעמים פוליטיים להפיל את נתניהו.
השלטים היו ברורים בנושא זה וגם הרבה מן המרואיינים אומרים זאת במפורש, כולל כמה ממארגני המחאות, שנפלו במלכודת והתעוררו למציאות פוליטית ולא למאבק חברתי.
לכן, דחיית כל המלצות וועדת טרכטנברג, מבלי להתעמק ולהתאמת איתן ויציאה בפתרון של אולטימאטום, מצביעה על חוסר ניסיון, על מנהיגות ילדותית ועל כותרות עיתונות שעלתה להם לראש ומובילה אותם כנראה לכישלון מחפיר.
הם אמנם הדליקו את האש, אבל עומדים אין אונים מול המציאות והחיים על צרכיהם.
לכן הם הגיעו למצב בו ניתן לומר בפשטות "חוצפנים נמאסתם", רצו מהעץ לקרקע המציאות או תיעלמו מהתקשורת.
במונחים של שפת העם – כנראה ש"השתן" עלה להם לראש ושיבש את ראייתם ומחשבתם, אחרת כנראה קשה להבין אותם.
הערות והרהורים בענייני דיומא ומחאה:
1. ככל שהמוחים המובילים רוצים להפיל את נתניהו – כך הוא עולה בסקרים ובפופולאריות, זה מעניין.
2. תחשבו, מה יהיה לאחר שיגמר האולטימאטום כעבור חודש? האם באמת אתם מאמינים, שכל ההמונים יחזרו שוב, או שהממשלה תשנה את דעתה ומדיניותה, אז אתם חולמים.
3. ואם המוחים כל כך בטוחים בעצמם ובמטרותיהם, יקימו מפלגה ויתמודדו כנהוג במדינה דמוקרטית.
4. שלוש נשים, בראש שלוש מפלגות אופוזיציה. ציפי לבני, שלי יחימוביץ, זהבה גלאון – זה מתכון טוב למאבק קולות ביניהן, מבלי לגרד את גוש הימין אולי אפילו להיפך.
5. ראיתי שלט שנשא איש מחאה, בנוסח: "יש כסף לביטחון – אבל לי אין כסף לגנון". ותשובתי לכך ברורה: אם לא יהיה ביטחון – לא יהיה גם גנון.
6. האמרה דלעיל על הביטחון – נכונה לכל צרכי המדינה. לצערנו, לאור הנסיבות והשכנים הנחמדים שלנו – רק ביטחון הוא – המפתח לשלום.
7. ולכן בשנה הבאה – רצוי שתהיה שנת הכרעה חיובית כלכלית, חברתית וביטחונית ונאחל לכל עם ישראל – שנה טובה יותר, בטוחה יותר ונעימה יותר.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
