יום הכיפורים 

ערב יום סליחה ומחילה, יוה"כ תשע"א

יום הכיפורים, יום הדין, ביום זה חותך הקב"ה חיים לכל חי.

בדברינו בענין החזרה בתשובה, אמרנו שמקור החטא הינו הגאוה, תיקונו הינו "הרחיבי מקום אהלך" היינו ע"י ההרחבה מקומי שלי אינו משתנה, אינו קטן ביחס לעצמו אלא המרחב גדל וממילא ה"אני" מקבל את מימדיו האמיתיים, זוהי הענוה, הכרת מקומי, זוהי החזרה בתשובה.

לאחר ר"ה יום בו חזרנו בתשובה, מגיע יוה"כ בו אנו שואלים ומבקשים "איה מקום כבודו להעריצו" מבקשים אנו למצוא את כבודו ית', להעריצו.

ה"איה" הינו בחינת כתר, בחינה זו היא עיקר הסליחה, ממקום זה האדם מתחיל לבנות העולם מחדש.

ביום הכיפורים מובאים שני השעירים האחד לבה' והאחד לעזאזל.השעיר הינו הסיטרא אחרא, זוהי בחינתו של עשו, עשו איש שעיר.היינו כפי שאמר הקב"ה לרבקה שני גויים בבטנך, זה מבקש לצאת על פתחי תורה, זה השעיר מבקש לצאת בעוברה על פתחי ע"ז.

זהו השעיר, כח הסטרא אחרא, עימו אנו מתמודדים רגע רגע, שעה שעה.

רבקה בבקשה מיעקב להביא ליצחק אביו מטעמים הכינה משני שעירי עיזים, היינו שחיטתן ענינו ביטול כוחו של עשו איש שעיר.

ביום הכיפורים מעמידים שני שעירי עיזים האחד מימין הכהן הגדול ואחד משמאלו.הכהן לוקח בידיו פתק ושם האחד מעל השעיר מימינו והאחד על שמשמאלו, או' הגמ' תמיד הימני היה לה'.

שני השעירים בחינתם שני כוחות, האחד אשר ביכולת האדם להתמודד, השני כח אשר עבורו זקוק האדם לסייעתא דשמיא.

השעיר לה' הינו הכפרה של האדם בכוחו, השעיר לעזאזל, זוהי השעיר אשר אנו מתקשים להתמודד לבד מולו, על "ושילח ביד איש עיתי המדברה" שם נדחף השעיר מראש ההר ואינו מגיע לחצי ההר ונעשה גופו אברים אברים.

כח סטרא אחרא זה אין יכולת לשוחטו, שעיר זה ראוי לעשותו אברים אברים.

הקרבת השעיר לה' והשלכת השעיר לעזאזל זוהי המחילה, לעוונותינו, זהו "אם יהיו חטאיכם כשני כשלג ילבינו" .

כאן המקום לבקש "איה מקום כבודו להעריצו" כעת הזמן ל"הרחיבי מקום אהלך" מקום ההרחבה, הגדלת המרחב הכללי והכרת מקומי, תאפשר לקבל

תשובה ל"איה מקום כבודו" מכאן יבוא ה"כתר יתנו לך", מכאן יבוא ה"להעריצו"

ושבת עד ה' אלקיך

דויד לקס _אמת

נ.ב. השלב הבא הינו חג הסוכות, הוא "בחינת הרחיבי מקום אהלך", העז"ה נרחיב בדברינו לחג הסוכות