טיפוס כשיטה משפרת תפקוד 

מבוא
טיפוס על קירות מקובל בעולם כאמצעי טיפולי יעיל במיוחד (באופן מובהק טוב יותר מענפי ספורט אחרים) לטיפול בבעיות מוטוריות מולדות, בבעיות חברתיות ואישיות. טיפוס מפתח באופן מיוחד גם תכונות אישיות כלליות (משמעת עצמית, הישגיות, תכנון לטווח קצר וארוך ועוד).
בטיפוס על קיר ניתן לטפל לשפר יכולות הן בתחום הקוגניטיבי/תפיסתי (כמו בעיות ריכוז וקשב ובעיות תקשורת), והן בתחום המוטורי (כמו היפוטוניה, עקמת, עוני תנועתי, בעיות ביציבה ועוד). בנוסף על אלה תורם הטיפוס לשיפור ביכולות הבין אישיות, בשליטה העצמית, בביטחון העצמי ועוד.
המאפיינים של ספורט הטיפוס והתכונות להן נדרש המטפס, מצביעים על הפוטנציאל הטיפולי שבו. להצלחה בטיפוס נדרשת יכולת בתחומים רבים וביניהם:
- ריכוז ותכנון
- קואורדינציה ושיווי משקל
- חשיבה מופשטת ופתרון בעיות
- שליטה בפחד
- בטחון עצמי
הטיפוס עצמו, כשהוא מותאם מבחינת הקושי והמורכבות לרמת המטפס, מביא לשיפור בכל התכונות האלה, כל זאת בדרך של משחק ותנועה.
אופי הטיפוס על קיר
לטיפוס מספר מאפיינים ההופכים אותו שונה באופן איכותי מענפי ספורט אחרים. מלבד המשיכה הטבעית וההתלהבות שמפגינים מרבית הילדים כלפי פעילות זו, מאופיינת פעילות הטיפוס בעושר עצום של תנועות האפשריות והדרושות בה. מאפיין זה הוא ההופך את הטיפוס לפעילות שערכה הטיפולי רב כל כך.
ניתן לחלק את ענפי הספורט לשתי קבוצות עיקריות: ספורט של תנועה מונוטונית וספורט של תנועה מגוונת.
לקבוצה הראשונה משתייכים סגנונות השחיה השונים, ריצה, אופניים, קפיצות לרוחק ולאורך ומקצועות אתלטיקה נוספים: הטלת כידון, יידוי כדור ברזל ועוד. יש הכוללים בקבוצה זו גם את כל מקצועות ההתעמלות: קרקע ומכשירים.
טיפוס נמצא בקבוצה השניה, יחד עם כל משחקי הכדור (המתמקדים בקואורדינאציה עין-יד), אמנויות לחימה, סיוף וספורט ים (גלישת גלים ורוח). גם ענפי ספורט רחוב נמצאים שם, עם הדגש על ההמצאה והאילתור: parcour, רכיבה עירונית על אופניים, סקייטבורד ורולרבליידס ועוד.
ניתן להפריד, בתוך הקבוצה השניה, בין שתי תת-קבוצות על פי אופי היריב: אנושי או לא אנושי. בכל משחקי הכדור ואמנויות הלחימה היריב הוא אנושי. באחרים הוא אינו אנושי ואין לו כוונה או צורך לנצח את הספורטאי. לגלי הים, למצוקים וקירות, לרוח, לרמפות למדרגות ולמעקות בעיר, לכולם משותפת חוסר הכוונה לנצח.
מגוון התנועות הדרוש למטפס, בכל רמה, הוא עצום, ודומה ביותר לנדרש באומנויות לחימה (אייקידו, ג'ודו, קראטה, סיוף וכו'). בניגוד לאומנויות לחימה, עם זאת, אין בטיפוס יריב, דבר שמוריד מן המטפס את הלחץ הפסיכולוגי "לנצח", שהרי אין לו למי "להפסיד". הנסיון מראה שגם אם התחושה היא שהקיר הוא "ענק", "מפחיד", "גבוה", "קשה", "תלול", ועוד תארים שנוהגים להדביק לקירות טיפוס, הרי שאין זה מונע מילדים לנסות, להיכשל ולנסות שוב. כמובן, שבחירה נכונה של מסלול הטיפוס הראשון תהיה כזו שלא תאפשר כישלון. בקיר מתאים לילדים, ניתן לבחור את המסלול כך שכל תוצאה תוגדר כהצלחה.
מגוון התנועות, שנזכר כבר, מתייחס לשינויים עדינים ביותר בתנוחת הרגל או בטונוס השריר, שינויים המהווים את ההבדל בין הצלחה לכישלון. היעילות בתנועה, השימוש הנכון והמדויק בנתונים הטבעיים של אורכי העצמות והשרירים, השימוש במתח, במשיכה ובדחיפה, השליטה בפחד והיכולת לדמיין את הצעד לפני שעושים אותו בפועל, כולם חיוניים להצלחה בטיפוס, שוב, בכל רמה.
יכולות הטיפול על קיר
יכולות הטיפול בטיפוס הן חזקות במיוחד. זאת למרות, ואולי בגלל, שהטיפוס אינו פעילות מוכוונת טיפול. פעילות טיפוס לילדים עם בעיות היא דומה ביותר לפעילויות טיפוס לילדים שאין להם כל בעיה. הפעילות עצמה היא שיעורי טיפוס ולא טיפול בטיפוס. זה כמובן נכון לצורת ההצגה לילד, אבל זה גם המצב באמת. המדריך מלמד את הילד תנועות חדשות, יציבה חדשה, הוא "מציע" לילד כל מיני תנוחות גוף שלא מוכרות לו ושלא עלו על דעתו. מבחינה זו דומים שיעורי הטיפוס לשיעורי תנועה בשיטת פלדנקרייז, בהבדל העיקרי שבפלדנקרייז המטרה היא להגיע לאירגון טוב יותר של התנועה, בעוד שבטיפוס המטרה היא לעשות עוד צעד או שניים ולהגיע גבוה יותר על המסלול. כל השאר: שכלול התנועה, שיפור היציבה, יכולת הריכוז והשליטה הקינסטטית, מגיעים כתוצר לוואי של הטיפוס ואינם מהווים מטרה מוגדרת. הנסיון מראה, עם זאת, שמלבד השיפור ביכולת הטיפוס עצמה, מושגת על פי רוב התקדמות גם בתחומים נוספים שהיו טעוני שיפור.
קיר טיפוס יכול לתת מענה למגוון גדול של צרכים טיפוליים, כמפורט בהמשך. הנסיון, כמו גם מחקרים רבים, מראה כי הטיפול על קיר טפוס הינו יעיל ותוצאותיו מתמשכות, אך לשם כך חשוב שהשיעורים יקבלו התייחסות מתאימה במבנה הקיר.
השיעורים לילדים צעירים (גילאי 3-7) מתבצעים בסביבת הקיר הכוללת מזרונים, חבלים, את קיר הטיפוס עצמו ועוד. השיעורים משפיעים על התפקוד בשני תחומים: פיזי וקוגניטיבי.
בתחום הפיזי משתפרים מתח השרירים, הקואורדינציה ושיווי המשקל ונלמד מגוון של תנועות חדשות הכוללות מלבד צעדי הטיפוס על הקיר גם קפיצות, סלטות, גלגולים ועוד. הפעילות משפרת מצבים של היפוטוניה ועיכובים בהתפתחות, ותורמת לשיווי המשקל, למוטוריקה הגסה והעדינה, לקואורדינציה, לכוח בחגורת הכתפיים והרגליים וליציבה. בתחום הקוגניטיבי משתפרים יכולת הריכוז, הזיכרון לטווח קצר וארוך, השליטה העצמית והביטחון בתנועה.
לטיפול בטיפוס מומלצת במיוחד פעילות על קירות טיפוס מלאכותיים. כך יכול המדריך/מטפל לבנות מסלולים ולהתאים את הקיר למטרת כל טיפול. הטיפולים מתבצעים על קירות קטנים וגדולים, ומכוונים במיוחד לילד ולצרכיו. כל שיעור הוא סוג של משחק, או מספר משחקים בו נלמדות מיומנויות מוטוריות חדשות המשלבות תרגילים פיזיים ומנטאליים.
לילדים גדולים יותר ולמבוגרים אופי השיעורים שונה מעט והוא פחות משחקי ומדגיש יותר את המיומנות, הטכניקה ויכולת הטיפוס עצמה. כאן ניתן לשפר יכולות מנטאליות כמו: ריכוז, יכולות אנאליטיות, תפיסה מרחבית, בטחון עצמי ודמיון, ויכולות גופניות כמו: טונוס בפלג הגוף העליון, יציבה, כוח וגמישות ושיווי משקל.כמובן שבמקביל מתפתחות התכונות המשלבות בין שני ההיבטים הללו: מודעות גופנית ותחושה קינסטאטית, קואורדינציה, הישגיות ושליטה בפחד.
יכולות טיפוליות נוספות בקיר טיפוס:
-חיזוק הקשר בין התפיסה העצמית והתנועה
- חיזוק חגורת הכתפיים ופלג הגוף העליון
- שימוש בטונוס הגו ובשרירים הפנימיים לשיפור היציבה והתנועה
- לימוד טכניקות חדשות והגדלת העושר התנועתי
ניתן לחלק את העבודה בטיפוס באופן די ברור, לשתי צורות: עבודה על קיר קטן, ועבודה על קיר גדול. קודם כל, אנסה לתאר קיר קטן וקיר גדול בצורה שתבהיר את ההבדלים:
- קיר קטן: כזה שאינו מצריך ציוד אבטחה מיוחד. בבסיס הקיר יהיו מזרונים עבים (מהסוג המשמש באולמות התעמלות). נקרא גם "קיר בולדרינג". בקיר קטן עיקר הטיפוס הוא לא לגובה אלא לרוחב, וכולו נמצא בטווח המגע של המדריך.
- קיר גדול: קיר שהאבטחה עליו נעשית בעזרת ציוד טיפוס ייעודי. קיר כזה יהיה לרוב בגובה 4-5 מטרים לפחות, ובראשו תהיינה עגינות מתאימות לחבל האבטחה. רובו של הקיר נמצא מחוץ לטווח המגע של המדריך, והטיפוס עליו מחייב שימוש ברתמות-טיפוס ופיקוח של אדם בעל הסמכה מתאימה.
טיפוס על קיר קטן
בטיפוס על קיר קטן קל לעבוד בשיעורים קבוצתיים או אישיים. בכל מקרה, הקירבה הרבה של המדריך משמעותית והיא מספקת לילדים את הביטחון הדרוש, בשיעורים הראשונים בוודאי, כדי להיכשל בתרגילים ולהמשיך לנסות דברים חדשים.קיר כזה מאפשר טיפול מדוייק בבעיות של תנועה ויציבה, שיווי משקל ועוני תנועתי. בקיר כזה ניתן לשפר כוח מתפרץ ותחושה קינסטטית ולעבוד בשיטות של דמיון מודרך, אנרגיות פנימיות ושיפור עצמי.
כל אלה נעשים תוך משחק. תרגילים מוכרים כמו גלגול, תליה, נדנוד וקפיצות, מקבלים משמעות חדשה והגישה אל הקיר נעשית בהדרגה.
טיפוס על קיר גדול
לפני העבודה על קיר גדול רצויה הכנה. אפשר לעשות אותה על קיר קטן, וזו הדרך היעילה ביותר. קיר גדול הוא קצת יותר מאיים, במיוחד לילדים צעירים, ונכון יותר שהוא יהיה יעד רחוק יותר.
מסלולים ארוכים, על קיר גבוה, דורשים זמן רב יותר של טיפוס כדי להשלים כל מסלול. בטיפוס מסלולים ארוכים יש עבודה המתמשכת לאורך זמן וכך משתפרות יכולות קוגניטיביות כמו קשב וריכוז, גופניות כמו טונוס שרירים, וסיבולת לטווח ארוך - גופנית ומנטאלית. הנסיון מראה שכך ניתן לטפל באופן יעיל גם בקשיים אישיים סובייקטיביים כגון ליקויים בביטחון עצמי, בתפיסה הגופנית וברצון לתנועה ולספורט. קיר גבוה מספק גם סביבה מתאימה לעבודה על תכנון לטווח קצר וארוך, על בעיות של היפוטוניה (באופן כללי) ועל חיזוק של שרירים (באופן ספציפי).
סיכום
טיפוס על קיר הוא דרך משחק מיוחדת, שיכולה לספק שעות רבות של הנאה לכל המשפחה, לקטנים ולגדולים כאחד. טיפוס משלב קשר בלתי אמצעי בין החלקים הגופניים והמנטאליים של התנועה, והוא יכול להיות נקי מלחץ להישגיות ולתחרותיות שמצוי בכל כך הרבה ענפי ספורט.
מקורות
"McClelland, C; Eastern Idaho Regional Medical Center, Idaho Falls, ID, Therapeutic climbing: A FUN APPROACH TO PEDIATRIC PHYSICAL THERA
Holyfield, L. / Fine, G.A. (1997): Adventure as character work: The collective taming of fear. Symbolic Interaction, 20, 4, 343-63
Hurni M., Coaching Climbing: A Complete Program for Coaching Youth Climbing for High Performance and Safety (Paperback)
Goddard D., Neumann U., Performance Rock Climbing (Paperback)