ארבעת המינים 

בחג הסוכות נוטלים ארבעת מינים: אתרוג,לולב,הדס וערבה.

בתורה כתוב: "ולקחתם לכם...פרי עץ הדר (אתרוג), כפות תמרים (לולב) וענף עץ עבות (הדס) וערבי נחל (ערבה) – ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים".

אתרוג Citrus Medica

אחד מארבעת המינים. פרי עץ הדר, בעל טעם וריח.

מכונה בלעז: "Citrus Medica",כרמז לסגולותיו הרפואיות.

דומה במראהו ללימון, אך נבדל ממנו בקליפתו המחוספסת,בגודלו ובפיטם הבולט שלו.

קליפת האתרוג עבה וריחנית-ממנה נוהגים להכין ריבות וממתקים.

פרי האתרוג גדל בארצנו בשפע, מצוי בעץ בכל ימות השנה וקל להשיגו לאכילה.

האתרוג כפרי עץ הדר בעל ערך תזונתי רב וכן מכיל ויטמין C, המחזק את מערכת החיסון בתפקודו כנוגד חמצון.

קליפת פירות ההדר וביניהם קליפת האתרוג מכילה חומר הנקרא: "פקטין" – המסייע לחולי סרטן הערמונית (פרוסטאטה) ותורם לעיכוב המחלה.

עפ"י רפואה העממית

גרעיני האתרוג שימשו לריפוי כאבים בכליות ובכבד.

מיץ האתרוג נחשב מועיל כנגד אבנים בדרכי המרה, ושמן המופק מקליפת האתרוג מסייע לטיפול בכאבי אוזניים.

כמו כן, האתרוג מעודד פריון ומסייע לפוריות האישה.

האתרוג כיעיל נגד דיכאון-היה מקובל שהפרי,העלים,הקליפה של האתרוג והגרעינים יעילים כנגד דיכאון, פסיביות ואי רצון לפעול.

מהספר: "נפלאות מעשיך"

האתרוג נזכר כנחמד למראה וטוב למאכל ובעל סגולות רבות.

הקליפה-ממנה עושים מרתח כמו תה ושותים, מאחר והטעם מריר-ממתיקים בסוכר/דבש. מחזק את הלב וטוב לכבד.

אכילת אתרוג מרווה את הצמא.

הפרי בשלמותו משמח את הלב,מחזק את הגוף והוא רפואה לכל מחלה.

הרמב"ם

"האתרוג הוא התפוח הרפואי החשוב ביותר, ויש בו הרבה רפואות לגוף.

גם אם לא ימצא הפרי, לוקחים מהעץ או מהעלים,ומבשלים כמו תה, ושותים כפי הצורך והוא טוב לכל חולי ולכל מחלה,וירפא אותם בסגולתו."

המרפאים המסורתיים בהשפעת הרמב"ם היו משתמשים בגרעיני האתרוג כנגד הרעלות שונות.

אסף הרופא

גרעיני האתרוג מועילים לאבנים בכליות.

האתרוג מרבה זרע וגם טוב לנשים הרות.

סגולה לבנים-אישה הרה האוכלת את הפיטם יולדת בן זכר.

לולב

אחד מארבעת המינים.

הלולב הוא למעשה, ענפים רכים של עץ התמר ועפ"י הרמב"ם "כפות תמרים" הם ענפם רכים שצומחים לפני שהעלים נפרדים.

עפ"י המקורות הלולב שימש לסמל לניצחון על האויבים ושימש בהזדמנויות שונות של שמחה המונית וחגיגות ניצחון.

הדס Myrtle

מצוי בארצנו בעיקר בגדות הנחלים בגליל ובגולן. ההדס משמש כגדר חיה לגינות בתים.

בניגוד לענפי הערבה הנכמשים מיד עם קיצוצם אם אינם טבולים במים, נשארים ענפי ההדס זקופים ורעננים גם ללא מים. בשל תכונה זו מתייחסים להדס כסמל לנציות החיים.

הגדרתו במסורת "עץ עבות" ככל הנראה קשורה להיותו עמיד בתנאי יובש.

בתרבות המקראית ההדס נחשב כסמל הטוב והיפה. מעלי ההדס הפיקו את קטורת המור שכוהנים נהגו לבשם בה את חצר בית המקדש.

בתקופת התלמוד ההדס היה סמל למזל טוב ואף נאמר כי הרואה הדס בחלומו: "נכסיו מצליחים לו".

ברפואה המסורתית שימש צמח ההדס לטיפול בדלקת הסמפונות,קשיי נשימה,התקררויות,סינוסיטיס,שיעול,דלקות אוזניים ולחיטוי פצעים ושפשופים בעור.

כמו כן, בשמן האתרי המופק מן ההדס-השתמשו לחיזוק שורשי השיער.

העלים הטריים והשמן משמשים לאמבט לצורך רוגע והרגשת רעננות.

ערבה Salix Alba

אחת מארבעת המינים.

הערבה נחשבת לאחד מצמחי המרפא הקדומים וגדלה גם בישראל,משמשת ברפואת הצמחים לטיפול בחום גבוה, בדלקות ובכאבי פרקים.

בשנת 1838, הפיק כימאי איטלקי מגזעו של עץ הערבה חומצה סאליצילית ובשנת 1860 הצליח רוקח גרמני בשם קולבה להפיק את החומר באופן סינטתי,לאחר מכן סונתז החומר: "Acetly Salicylic Acid" ,

הידוע בשמו המסחרי: אספירין ונחשב עד היום לאחת התרופות הנפוצות ביותר במערב.

פעילות רפואית

חלקי הצמח בשימוש רפואי-קליפת הגזע - מוריד חום,מסלק לחות,משכך כאב,נוגד דלקת, מסייע במניעת שבץ מוחי והתקפי לב וכן מדלל דם.

תה הערבה שימש לטיפול בחום,צמרמורות,דלקות פרקים וכאבים ראומטיים.כמו כן שימש התה

כקומפרסים לשטיפות עיניים ולחיטוי פצעים.