לא תתגודדו - לפרשת ראה 

במסכת יבמות(יג.ב) מודגש הרעיון הנשגב והחשוב לשמירה על גיבושו של עם ישראל.

לא תתגודדו- לא תעשו אגודות אגודות. חז"ל מבהירים לנו היטב חשיבות אחדות העם היהודי. האחדות היא תנאי בהתגלותו של הקב"ה אלינו ?לעם ישראל.

הנצי"ב בפרושו העמק דבר - מדגיש : "כיוון שאתם בנים לד,אין ראוי שייראה שאנו ניפרדים במינהגים השייכים לתורתנו.שטבע הבנים להיות הולכים בדרך אחת.

פסוק א בפרק י"ד בפרשת ראה מדגיש חשיבות ההתלכדות ומניעה מללכת אחרי אנשים המנצלים כוחם המנהיגותי- השולטים ברוחם או במעמדם החברתי, מבהיר לנו הרש"ר הירש- אסור שקירבה וידידות והשפעת אנשים תגרום להתגודדות ותוביל אותנו למחומים שהם נגד מצוות השם.זו דרך של בגידה בקב"ה.

היות ואנו קנויים לבורא עולם אל לנו להיות מושפעים מבחוץ, מאנשים שמרשימים אותנו. הכתוב מדגיש בפנינו על פי הרש"ר הירש את חשיבות ההערכה העצמית-כי " בנים אתם לד אלוקיכם"...

עבודת ד מחייבת ריכוז במקום אחד, הרמב"ם בספר המצוות ובספר היד החזקה מדגיש חשיבות האחדות ולא פיצול למניינים קטנים. עבודת ד מחייבת ריכוז במקום אחד.

כתוב ..."מלוא כל הארץ כבודו"... עבודת ד צריכה להיות בכל מקום בו נמצאים יהודים- בעולם כולו.אך עבודת ד לא יכולה להתבצע על ידי פעילותו האישית של כל יחיד ויחיד.שהרי אז כל אחד יפעל על פי סגנונו האישי, מכוח שאיפתו האישית. ךמרות שעבודת ד מחייבת הפעלת המוטיבציה האישית של כל אחד-אישית.

עלינו להבדיל בין האדם הרואה רק את עצמו ומתעלם מחברו מזולתו, אף לעיתים אדם כזה - מזלזל בזולתו. קורה שאדם לומד מתפתח מתרומם מעלה באופן אישי ואז יכול הוא לא לשתף אחרים, לזלזל בהם, דבר העלול לפגום בהתעלותו הרוחנית ולהפריע בדבקותו ובאמונתו בתורת ישראל הניצחית. צריך כל אדם ללמוד, להתקדם,להיות ירא אלוקים ומאמין אך תמיד...תמיד...תוך התיחסות לאחרים-לחברים-לידידים, עיקר עבודת השם היא בציבור.

שלמה המלך החכם מכל אדם הדגיש בפסוק " יפוצו מעיינותיך חוצה"...שצריך כל אחד ללמוד לפתח מוחו להיות חכם ונבון ...אך עליו להפיץ תורתו המעיין שרכש לאחרים, כפי שמודגש "ואהבת לרעך כמוך". לכן ביהדות כל אדם כל יחיד חייב בקיום מצוות אך עליו ללמוד בחברותא...להתפלל במניין...ושיננתם לבניך...קיימים שפע של רעיונות ופעילויות לפיתוחו האמוני של כל יחיד, אך תמיד עליו לחוש שהוא "חלק משלם". רק מי שבאמת מרגיש שהוא חלק מציבור גדול ומאמין יוכל לפתח ולטפח את עצמו ולהגיע מעלה...מעלה...בחכמתו. שהרי גם בגוף האדם - כל איבר ואיבר חשוב, אל בריאות איתנה נוצרת רק אם יש קשר בין כל האברים.

היהדות מבוססת על פיתוחו וקידומו של כל אדם בהתאם לכישוריו וליכותו. בהתאם לפוטנציאל הטמון בו, אך הכל חייב להעשות מתוך חבורה- כחלק מתוך קהילה מלוכדת ומגובשת. 
 
 

לא בכדי ביהדות יכול כל אדם להתקדם ללמוד ולהיות עשיר ובעל נכסים, אל עליו תמיד לתרום לאחרים,להשאיר לקט פאה ושכחה, לעזור ,לסייע לאחרים לתת " מעשר " לצדקה.

בתפילתו של כל אדם חייב הוא להפעיל מוחו וליבו האישי, שילוב של אינטליגנציה שיכלית וריגשית.אך כולם וכל אחד לחוד צריכים לכוון ליבם לקודש הקודשים, כולם צריכים להתפלל אך במניין=לכיוון ירושלים מכל מקום מכל מקום בעולם. לא יתכן שקבוצה תחליט להתפלל לא לירושלים דוקא. הצרוף של אנשים למניין- לתפילה בציבור - גורמת לאחדות ולא "להתגודדות".

אדם בתפילתו ובלימודו האישי תורם לא רק לעצמו אלא גם לכולם כפי שהדגשתי להפיץ כל הטמון בי לאחרים.כך בונים אחדות הקבוצה. ככל שהציבור מגוון יותר גדול יותר, אף מקוטב יותר, רעיון אחדות ד מתעמק ומיטבי.