אבארט 500C - אבארט 500 - נסיעת מבחן
בשבועות האחרונים הלחץ בעבודה גובר, המון פרוייקטים חדשים נסגרים (טפו טפו), והמחשבות על פיתוח החברה, גיוס עובדים חדשים והרחבת המשרד באות יחד איתם. עם כל אלו שהם טובים ומבורכים, חייבת לבוא גם (מה לעשות) תשישות גדולה הנובעת משעות רבות של עבודה ועומס. בתור וורקוהוליק, אין אדם שלוקח את זה למצב קיצון יותר ממני: אני מגיע למשרד בשבתות וחגים, יוצא לעבודה כל בוקר ב-5:30 (שחלילה לא אתעכב בפקק), ובאופן כללי חי חיים האופייניים למנכ"ל בן 50 עם אישה וילדים, וממש לא לנער בן 22 עם שאיפות גדולות שכל החיים עוד לפניו.
אולי זו הסיבה שבשבועות האחרונים מצאתי את עצמי מתלבט האם למכור את מאזדה MX-5 שנתון 2003 שלי, אוטו שבמשך שנים היווה עבורי חלום, וכיום מהווה עבורי בכל ביקור בחנייה תזכורת מוחצת לכך שחלומות נועדו להתגשם. "אין בה מקומות מאחורה", חשבתי לעצמי כאילו אני צריך להסיע בכל יום משפחה חרדית עם 9 ילדים, "היא צורכת הרבה דלק" המשכתי להמציא מגרעות שאינן נמצאות שם (המיאטה שלי חסכונית להדהים ביחס לז'אנר), "היא לא נוחה ומרגישים כל בור בכביש" המשכתי עם התירוצים – ובאופן כללי דבר הוביל לדבר, ומצאתי את עצמי חולש על לוחות המשומשות ובוחן מכוניות, אמנם מקסימות, אך שעיקרן הוא פינוק (פיהוק?), וממש לא פאן. מה לא בדקתי – סוגי לקסוס למינהן, מה-IS250 ועד ה-CT200h ההיברידית (ממתי יואב מחשיב את איכות הסביבה כשיקול מוטורי?!), אלפא רומיאו 159, ב.מ.וו סדרה 1 (סולידי מדי), סדרה 3 (יומרני מדי), ואפילו – ניסאן ג'וק. כן כן, איזה ג'וק נכנס לי לראש? לא ברור...
ואז בבוקר בהיר קיבלתי טלפון מעומר גלברט, נציג המכירות של אבארט (אבארת? אבארת'? יקלל השטן את מי שהמציא את צירוף האותיות TH), שהזמין אותי לבוא ולבחון את מה שיש למותג הספורטיבי המתחדש מבית פיאט להציע לי. בהתחלה המחשבה על כך נראתה לי מוזרה כי ההזמנה הזו נחתה עליי בתקופה בה אני מחפש לעבור ממיאטה לרכב פנסיונרים – דבר שבא בהתנגשות עם רכבי אבארט שנראים כמו צעצוע, מעין גאדג'ט. השיקול השני הוא כמובן, נו איך לא, המחיר. מדובר ברכבים שהם לא זולים (דגם הפתיחה מתחיל ב-160,000 ש"ח ושוק המשומשות אינו רווי מספיק מפני שהמותג בארץ סה"כ שנה) מה שעלול להוביל ל-3 מצבים – הראשון ואולי האידיאלי, הרכב לא יפיל אותי מהכסא כך שהרווחתי חוויה ושרפתי כמה שעות במקום לישון, ניחא. השני, שאתאהב ברכב ואז אתבאס ממה שבסופו של דבר אקנה בפועל, לא נורא. השלישי והקיצוני ביותר, אתאהב ברכב ואגהץ את הכרטיס למרות שנשבעתי שזה חורג מהתקציב שלי…
ואז, תוך כמה רגעי מחשבה, נזכרתי במשהו שבעיקרו הוא די מבאס, אבל כזה שמניע אותי בהמון החלטות שלי בחיים. משהו שרוב האנשים משום מה נוטים לשכוח אותו: הדבר הזה שנקרא "חיים"? הוא קורה רק פעם אחת. הדבר היחיד שבטוח בחיים האלה, זה שבמוקדם או מאוחר, הם פשוט ייגמרו. אם ככה, איך אני יכול, בתור אדם שזה עתה מתחיל את חייו – בכלל לחשוב בחלומות הכי שחורים על רכבים כמו לקסוס ואלפא 159, בזמן שהעולם מציע לי שפע של דברים כל-כך יותר מרגשים אשר אינם מתנים שיערות שיבה ושיניים תותבות ככרטיס כניסה? "שישי בבוקר, קבענו", הודעתי נחרצות לאיש האבארט ומיד התחלתי לחפש בגוגל תמונות ולקרוא במגזין "אוטו" מאמרים על העקרבית לקראת הדייט בסוף השבוע…
הגיע סופ"ש, ועימו הגעתי לאולם התצוגה של פיאט-אבארט בו ביקרתי כבר לפני כחודש כאשר ערכתי נסיעת מבחן על ה- 500 של פיאט. אותה פיאט 500 שהיא מכונית בעלת הופעה כובשת לכל הדעות, בפועל לא הצליחה לרגש אותי באופן אישי כפי שציפיתי. בתור אדם שרגיל להתנייד ביום-יום במכונית עצבנית יותר, הפיאט פתאום שידרה לי משהו יותר נשי, וקצת פחות מתקשר, קצת מגומגם (הרבה בזכות התיבה הרובוטית שדורשת הסתגלות). זו הסיבה שהיה לי מאוד קשה להאמין לעומר לפני נסיעת המבחן, כשהבטיח לי שהדבר עומד להיות שונה אלפי מונים מהפיאט 500 עליה מכונית המבחן מבוססת. מכונית המבחן אגב, היא אבארט 500C – הגירסה הקיצונית והספורטיבית של פיאט 500, הכוללת כצ'ופר גם גג נפתח, עבור משוגעים לדבר כמוני שחייבים בכל החבילה גם את אלמנט הרוח (בשני המובנים).
עוד כמה מבטים על האולם (המהמם), כמה צילומים באייפון מכל זווית אפשרית של גירסת האבארט פרארי (אשר תג המחיר שלה עומד על… עזבו) ו…חדל קשקשת, למכונית: יורדים לחניון ולעיניי נגלית העקרבית הקטנה, חצי לבנה-חצי שחורה, מדהימה מכל זווית אפשרית (גם עיצוב הפנים לא לוקה בחסר, אם כי מרגיש מעט פלסטיקי בנקודות מסויימות). אני מגיע מבית אשכנזי טוב, והדבר הראשון שלימדו אותי בחיים הוא לשמור על רכוש, על אחת כמה וכמה כשהוא לא שלי. לכן, מהרגע הראשון נהגתי בעקרבית היפהפיה בכפפות של משי ונזהרתי מאוד לא ללחוץ אותה יותר מדי (כפי שאני כבר רגיל עם המיאטה) ויתרה מכך – לא לדפוק את הרכב המקסים באיזה עמוד של החניון, מצב שמאוד קל להגיע אליו לאור החלון האחורי הפצפון (!!!) של האבארט הזו.
הבטחתי לעצמי שהבלוג הזה יעסוק יותר בפן החווייתי והרגשי של הנהיגה, ופחות בפן הטכני – לכן, מושגים כמו סל"ד, גיר, שליטה מההגה, בקרת אקלים וכוח-סוס, לא רלוונטיים פה. האמת? אני גם לא ממש מבין בכל המושגים האלה. אני רק יודע דבר אחד – שעם רגש אי אפשר להתווכח, ומהרגע בו נאספתי על עצמי ותפסתי קצת ביטחון על האבארט 500C, הדבקתי פנימה את דוושת הגז – ומשהו בי התאהב, משהו בי התרגש, משהו בי קם לתחייה והפעיל בלוטות הנאה שלא הורגשו הרבה מאוד זמן: העקרב הזה מהיר ברמות אכזריות במיוחד (אתה לא שם לב ואתה כבר על 150 קמ"ש. מה זה? מתי הספקת??), המנוע מזמר כאילו זובין מהטה בכבודו ובעצמו יושב שם איפשהו ומנצח עליו, התאוצות והכניסות לסיבובים גורמים לך להרגיש שאתה בנסיעת מבחן על F16, הגג הפתוח בהחלט מוסיף לאווירה (על אף שבמצב פתוח הוא מבטל לחלוטין את הראות מאחור) ונותן לי הרגשה ביתית נעימה ומשב רוח אותו אני מכיר מהמיאטה האישית. איך, איך לעזאזל חשבתי בכלל על רכבי מנהלים משמימים, כשבחוץ מסתובב לו כיף כזה? איך חשבתי על רכבים שקטים ואפרוריים, כשאני עוד יכול בגילי לנהוג על צעצועים מרגשים כל-כך מבלי להרגיש ולהיראות כמו דביל גמור??
אבארט 500C אינו רכב מושלם – התיבה הרובוטית בכל זאת מעט מגמגמת לעתים, והאווירה בתא הנוסעים קצת מזכירה את הפיאט 500 הסטנדרטית – הייתי נותן לביפנוכו עוד כמה טאצ'ים כדי להרגיש יותר במכונת קרב. אבל עם כל אלו – היא חיה, היא עסיסית, היא בועטת ונושכת, היא לא תשאיר אותך מנומנם לרגע. היא תעשה אותך שיכור מהנהיגה בה, ומהמבטים שלא תפסיק לקבל ברמזורים, מכל אותם אנשים שלא מבינים מה זה האוטו הזה. היא תגרום לך לרצות לנהוג בה גם אם אין לך באמת לאן לנסוע, היא תגרום לך לרצות להישאר בחנייה ולהסתכל עליה דקות ארוכות – גם אם היא בכלל לא שלך! היא תגרום לך להרגיש שאתה רוצה אותה, ושהיא נועדה לך, או שאולי הפעם זו רק תחושה ספציפית ואישית אצלי, עקב סמל העקרב שהוא… במקרה, גם המזל בו נולדתי, ומאוד מאפיין אותי, בעיקר בעוקצנות.
החזרתי את המפתחות ואמרתי תודה רבה, לא לפני שהצטלמתי איתה כמה תמונות למזכרת. אני לא יודע האם הקשר עם האיטלקיה הלוהטת הזו ימשיך לדייט שני או שלישי (או חתונה). אבל אם יש משהו שאני חייב לאבארט, זו תודה מכל הלב על שניערה אותי – גם מלשון ניעור, על כך שהחזירה אותי למציאות והשיבה לי את ההבנה שמכונית בשביל אנשים כמוני היא לא עוד כלי להגיע מנקודה א' ל-ב' אלא כלי הנאה הרבה לפני הנעה. וגם – ניערה אותי מלשון נעורים. כן, תודה לך אבארט על שהזכרת לי שאני לא מנכ"ל פנסיונר עם אישה וילדים, אלא רווק בן 22 שכל החיים לפניו, ומגיע לו ליהנות מהם עד הסוף. אז יש קצת לחץ בעבודה, אז מה??
גרסאות ומחירים (הדגם נמכר עם תיבת הילוכים רובוטית בלבד)
אבארט 500C – מנוע 1.4 רמת גימור "סקורפיונה": 180,000 ש"ח
אבארט 500C – מנוע 1.4 רמת גימור "לוסו" (גבוהה): 195,000 ש"ח
