כמה שקט אולם התצוגה של אודי ביום שישי בבוקר. קצת לא נעים להגיד, אבל האווירה באולם התצוגה הזה, מצליחה מעט להזכיר בית קברות: צבעים בהירים, שבילי אבנים קטנטנות המעטרים את רצפת האולם, ושקט מופתי – הדבר היחיד שנשמע לפרקים הוא צליל צעדי הנעליים של העובדים, וקול לגימות הקפה שלי, שהכינו לי כדי להנעים את ההמתנה. מהרגע הראשון זה היכה בי: כאן זה לא אולם התצוגה של פיאט-אבארט (בו הייתי לפני שבועיים) הגדוש באותו יום ושעה בחבר'ה צעירים, רווקים, רווקות ומשפחות צעירות הנוהרים בהמוניהם לקנות פנדה. כאן זה משהו אחר – יוקרתי יותר, מבוגר יותר, הרבה פחות נגיש, הרבה יותר מחושב, בקיצור – גרמני. אני מסיים את הקפה שלי ומתהלך בין שלל דגמי הפאר המוצגים באולם, משתנק לנוכח היופי שנגלה לעיני – מדהים איך אודי מצליחים לדחוס כל-כך הרבה פאר ויוקרה, באריזות כל-כך מאופקות וחסרות יומרה.
אבל לא הגעתי לכאן כדי להזיל ריר, וכבר סיכמנו שאני בחור צעיר בן 22 בעיר הגדולה ולא פנסיונר שעבר הכל בחיים וצריך רכב מנהלים ספינתי כדי להנעים את הנסיעות לנכדים – אני הגעתי לכאן כדי לבחון את אודי A1 - המכונית הקטנה והטרייה ביותר בהיצע הדגמים של אודי, ומועמדת פוטנציאלית – לפחות על הנייר – לתפקיד הרכב הבא שלי. עוד כמה לגימות של קפה, עוד כמה סיבובים וצילומים, ואז אני שומע את סוכן המכירות קורא בשמי ומזמין אותי החוצה, להתייחד עם הכלה.
שם היא נגלית לעיניי: שחורה ונקייה ללא רבב, יפה כמו נסיכה קטנה, גריל קדמי מסיבי שזועק "אודי" מכל כיוון אפשרי, פנסים תואמים המוכרים בצורתם משלל הדגמים האחרים של היצרנית, וכמובן – סמל ארבע הטבעות. זוהי הגירסה המאובזרת ביותר של ה-A1 אשר מצויידת גם בקיט ספורטיבי הכולל גג-שמש, ספויילר אחורי מוקצן, חזות קרבית יותר באופן כללי ועוד כל מיני דברים שהנציג סיפר עליהם אבל אני לא ממש זוכר – בעיקר מהסיבה שהייתי עסוק בלהתרשם עד כמה שהיא יפה. עוד לפני שאפילו נכנסתי פנימה, אני חושב שאפשר להעניק למכונית אודי A1 ציון טוב מאוד בתחום ההופעה הכובשת (על אף האסוציאציה הצורמת של גרמנים וכיבוש).
אני נכנס פנימה ומתיישב. איזו תחושה מענגת. אני לא יכול לשים את האצבע בדיוק מה זה, אבל משהו שם, בתוך ה-A1, עושה לך חשק פשוט להישאר לשבת, לבהות בגלגל ההגה במבט חלול ולא לרצות לצאת ממנה – זה כמובן בהנחה ואתה הנהג, כי במושבים האחוריים החיים קצת יותר קשים אם אתה לא ילד, או גמד. אני לשמחתי גמד, כך שאוכל ליהנות גם במידה ויום אחד אתפוס טרמפ במושב האחורי של האודי הקטנה הזו, אך אנשים בעלי מידות גוף הגיוניות יותר, עלולים למצוא את עצמם מתקפלים בחוסר נינוחות. ככה זה – צריך לפעמים לסבול קצת כדי להיות יפים, ובתוך אודי A1 אתם בהחלט כאלו. בעיניי, היא אפילו יותר יפה ממכוניות הפאר הספינתיות לבית אודי דוגמת ה-A6 וה-A8. כל נמוך קומה מכיר את המשפט "דברים טובים באים באריזות קטנות", ואכן, על אף שמדובר במשפט ניחומים דודתי לאנשים שלא בורכו ברגליים ארוכות – באמת שיש משהו מקסים ברכב שיכול לשדר כל-כך הרבה חן וסטייל בלי לצעוק שיש לו הכי גדול, ובכלל – כמה פעמים בחייכם נאלצתם להסיע כל-כך הרבה אנשים גדולי מידות, אם אינכם עובדי הפקה של "לרדת בגדול"?
טוב, אז מה היה לנו עד עכשיו? המראה החיצוני לא פחות ממהמם מכל זווית, וגם את מבחן התחושה הפנימית הצליחה ה-A1 הזו לעבור בהצטיינות. אבל אני כמעט בטוח שנשאר לבחון כאן עוד משהו… אה, כן – הדבר הזה גם צריך לדעת לנסוע! אני מסובב את המפתח ומתניע. צליל ההתנעה שקט מאוד ואפילו לטעמי מעט אנמי (במיוחד לאדם כמוני שרגיל ל"וורווום וורווום" מדי בוקר), ולמרות שהחזות הקרבית והקיט הספורטיבי בו לבוש הרכב יכולים להטעות – אין מדובר כאן במכונית ספורט חורכת אספלט, אך היא גם לא מתיימרת להיות כזו – אודי A1, אשר נועדה להתחרות ברכבים כמו מיני, אלפא-מיטו וחברותיהן, היא לא מכונת קרב, אלא שליחת יד ראשונה (בשנים האחרונות) של היצרנית הגרמניה אל פלח הסופר-מיני-פרימיום אשר הולך ותופס תאוצה ביחד עם מצוקת החנייה, בשילוב עם הרצון להישאר יפים וממותגים קצת יותר גבוה מהשאר…
יהיו שיגידו עליה שהיא בסך הכל פולקסווגן פולו בבגדים קצת (או הרבה) יותר יקרים, אך אבחר להתעלם מטענות אלו גם מפני שטרם נהגתי על הפולו, וגם מפני שעם תחושות אסור להתווכח – והאודי A1 פשוט יודעת לתת הרגשה טובה. תא הנהג, כפי שציינתי, מאובזר בכל טוב ויודע לתת תחושת פינוק אמיתית גם במהלך הנסיעה, אותה ניתן להנעים עם שלל גאדג'טים שונים המצויים בגירסה הזו (למשל שליטה ברדיו היישר מההגה, שגרמה לי להשתעשע מעט עם קולו של פלאטו שרון). הנסיעה עצמה – נוחה, נעימה ושקטה. תיבת ההילוכים הרובוטית (DSG) לא מאכזבת, וכמעט שכחתי – המכונית הזו פשוט חזקה ומהירה באופן מפתיע: מנוע ה-1.4 טורבו המפיק 122 כ"ס גרם לי לא פעם רק ללטף את הדוושה בעדינות, ליטופים קטנים כאלה של תחילת קשר, ותוך כמה שניות – לשאול את עצמי איך כל שאר הרכבים שהיו צמודים אליי ברמזור, נשארו כ"כ הרחק מאחור. אגב, במכונית יש מערכת אשר מדוממת את המנוע עם כל עצירה למספר שניות ברמזור על מנת לחסוך בדלק וזיהום אוויר, ו"מעירה" אותו מחדש עם החזרה לנסיעה – דבר שלא הכרתי עד היום ממכוניות שנהגתי עליהן, ובהתחלה היה מעט מבהיל.
על מנת לראות כיצד ירגיש "יום בחיי" יואב מאור עם המקסימה הזו, החלטתי לנסוע איתה את הדרך השיגרתית שאני עושה כל יום מהרצליה לכפר-סבא. אין מה להגיד, היא פשוט יודעת לעשות את העבודה – להאיץ בדיוק כמו שצריך, לפנק אותך במקומות שצריך, ולתת לך גם ברמזור את התחושה הכיפית הזו של הבחור הכי חתיך במסיבה, הדבר הכי מיוחד בין כל פחיות השימורים הליסינגיות שמסביבך. אך האם זו סיבה מספקת להוציא את האשראי ולגהץ? ובכן, הדבר שהפריע לי באודי A1, הוא שבניגוד לאבארט 500 עליה נסעתי לפני שבועיים, ואפילו בניגוד למאזדה MX-5 היומיומית שלי – המכונית הזו, לאורך רוב הנסיעה, הרגישה לי לא מספיק עצבנית, לא מספיק אגרסיבית, וממש לא "שטותניקית". היא לא גרמה לי לחייך כמו ילד טיפש שהרגע קיבל לידיו רישיון נהיגה, ולמרות שזה המשפט הכי מטומטם וחסר אחריות חברתית שכתבתי פה, אני חושב שרבים יזדהו איתי לגבי התחושה הזו, שגורמת לנו פעמים רבות לשלם את האקסטרה מחיר על רכב ולא לחיות את החיים הכלכליים והאפרוריים על יונדאי i20.
כשאני מחפש את המכונית הבאה שלי – חשוב לי שהיא תצליח להוציא ממני חיוכים וקולות של הנאה, כאלו שיצליחו לעשות לי טוב על הנשמה גם אחרי יום עבודה לחוץ, דייט כושל או כל גורם ביאוס אחר. כשאני מחפש את המכונית הבאה שלי – אני לא מחפש רק מכונית, אני מחפש אסקפיזם, כמה דקות של בריחה מהמציאות. בניגוד לאבארט עליה נהגתי שבועיים קודם, אודי A1 לא ידעה לנתק אותי מהמציאות, אלא פשוט לעשות אותה נעימה וכיפית יותר, מנגד – אודי בכלל לא מתחרה ישירה בקטגוריה הזו (לפחות עד שתגיע ה-S1) והמחיר שלה הרבה, אבל הרבה יותר משתלם ושפוי, וזה רבותיי, שיקול חשוב מאוד במדינת הקוטג' שלנו. במידה וארכוש לעצמי אודי A1, אין ספק שאחד השיקולים הגדולים יהיו מחיריה המשתלמים ביחס לז'אנר והבית האשכנזי הטוב ממנו היא מגיעה.
לסיכום: חזרתי הביתה, העליתי לפייסבוק שלי כמה תמונות עם המכונית, והלכתי לישון. כשקמתי, גיליתי עשרות תגובות – חלק של בחורות נאות אשר שאלו "היא שלך??", וחלק של גברים אשר מתווכחים ביניהם האם מדובר ברכב יפה או מכוער (מסתבר שיש הטוענים ככה). השורה התחתונה היא שאי אפשר להישאר אדיש אליה. אודי A1 יודעת למשוך אליה את כל תשומת הלב, לתת לנהג תחושה איכותית, מהנה ונחשקת, לעשות את העבודה מצויין על הכביש ולעשות את זה בהמון סטייל וקסם אישי בלי לזנוח את תחושת היוקרה והפרימיום. אודי A1 היא גם יפה וגם חכמה – השאלה היא, האם לפעמים היא לא קצת יותר מדי חכמה, ופחות מדי טיפשית, אחת שלא לוקחת את עצמה כ"כ ברצינות, כמו שהייתי רוצה שהיא תהיה…
הבהרה: גירסת אודי A1 המופיעה בכתבה, היא המאובזרת והיקרה ביותר, אשר כדי להנות ממנה יש להוסיף עשרות אלפי שקלים מעל גירסאות הבסיס, אשר מתומחרות באופן יחסית שפוי, ומהוות כניסה נוחה לעולם של אודי – אך יכולות להיות יותר מדי בסיסיות (באופן כמעט מבאס). יש הטוענים שהדבר היחיד שדומה בין הגירסה הזולה לבין הדגם המצויין בכתבה, זו העובדה כי לשתיהן יש 4 גלגלים והגה. אם הגירסה המצויינת בכתבה, הייתה עולה בסביבות ה-140,000 ש"ח, אני נוטה להאמין שהיה לה מקום של כבוד בחנייה שלי ברגעים אלו.
