פגמים בפומביות ההליך המשפטי בישראל 

בימי קדם היה מקובל לבצע את ההליך המשפטי בשער העיר כדי שכל אחד יוכל לראות את ההליך ולהתרשם ממנו. כיום במדינות המתוקנות משפטים מתנהלים בבתי המשפט באולמות אשר יכולים להכיל מספר מוגבל של אנשים. כתוצאה מכך נפגעת היכולת של הציבור להתרשם מההליך המשפטי בכלל ומהליך משפטי מענין במיוחד.

הערוץ הפתוח היחידי בישראל לקבלת מידע על מה שקורה באולם בית המשפט הוא דרך דווח של כתבי תקשורת שנכחו באולם בית משפט ( אם נכחו בכלל ודרך המשקפיים שלהם בלבד ). בבתי המשפט בישראל לא מתירים בצורה חפשית הקלטה של מה שנאמר בבית המשפט, והעדות היחידה שנשארת ממה שנאמר הוא רישום של קלדנית על פי הכתבת השופט. כמו כן  לא מתירים בצורה חפשית לצלם בוידיאו את ההליך המשפטי. בנושא הצילום יתכן שיש מקום להגבלות מסוימות, משום שתהליך הצילום ברמה הטכנולוגית של היום יכול להביא לתנועה באולם ( למשל כדי למצוא זוית צילום יעילה ) ותנועה כזאת עלולה להפריע להתנהלות המשפט. בנושא ההקלטה לא נראה שיש כל הצדקה לאיסור על כך, כיוון שכיום אמצעי הקלטת הקול הם קטנים ויעילים ועצם הפעלתם היא כמעט נסתרת לגמרי.

על פי הרושם המתקבל מדיווחים בתקשורת בתי המשפט אינם פתוחים לפרסום ההליך המשפטי ואולי הגיע הזמן ללחוץ עליהם לשינוי הגישה לנושא. דוגמא להעדר הפתיחות ניתן למצוא בהחלטה של נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, השופט מנחם בן דוד, שלא להתיר לפרסום חלקים מכתבת תחקיר של התכנית "מבט שני" שעסקה בחקירת המשטאה בפרשת רציחתה של תאיר ראדה ז"ל, על אף הענין הציבורי בנושא. חוסר הפתיחות של השופט לנושא פומביות ההליך המשפטי מתבטא בנימוקים להחלטתו, וכך כתב:

"פרסום הקטעים האמורים בטרם עת עשוי לפגוע בטוהר ההליך השיפוטי. מעשה השידור עשוי לגבש עמדה מסוימת בדעת הקהל, אשר לא תהיה זהה בהכרח להכרעה השיפוטית שתינתן בסופו של יום – וכך עשוי להיווצר יחס של חוסר אימון מצידו של הציבור במערכת המשפט, תופעה שתגרום לנזק חברתי בל ישוער" ( מעריב, 5.4.2007 ). השופט הנכבד מתעלם מכך שכל ניסיון להסתיר מהציבור את מה שקורה בהליך המשפטי באולם בית המשפט גורם מידית, ובצדק, להיווצרות חוסר אימון במערכת המשפט מצידו של הציבור. 

אין שום הצדקה בהידבקות לשיטות התנהלות אנכרוניסטיות של שימוש בשמיעה אנושית ותיעוד בניר בלבד של מהלך משפט, כאשר הטכנולוגיה כיום מאפשרת להתקרב למימוש מוצלח יותר של המודל הראשוני של "משפט בשער העיר". המחסום למימוש העקרון היפה הזה מופעל על ידי השופטים, המתנהלים בשמרנות, כי ככה פשוט יותר קל להם לנהל את המשפט. כמה מרענן היה למשל לצפות בטלביזיה בשידורי החדשות צילומים מאולם בית המשפט בניו יורק של הדיון בפרשת שטראוס-קאהן הצרפתי והכרזת השופט על שחרורו ממעצר.