דוח סיור השרון ועתלית

דו"ח סיור השרון ועתלית

מוגש ע"י אייל קורן

6 ספטמבר 2011

אתרי הביקור בסיור: חירבת קרתא, מחנה המעפילים בעתלית, תחנת הכוח "אורות רבין", חוות חפציבה, נחל אלכסנדר ואפולוניה.

מוגש ע"י: אייל קורן.

ציוד עזר נדרש: מים, אוכל, לבוש בהתאמה למזג האוויר או אתר קדוש, כובע, נעלים, מפה של האזור, מצפן, כלי כתיבה, ספרים (תנ"ך).

הערות מיוחדות: יש לשים לב להגיע לאתרים, שפתוחים בשעות מוגדרות, בזמן או לפי שעת התאום וכן לא לפתוח פער גדול בקבוצה במסלול הליכה.

דוח סיור (טבלאות)

לוח זמנים

משעה עד שעה

פעילות

נסיעה/הליכה/אתר,עזרי הדרכה/ארגון מנהלות והערות

נושאי הדרכה

עמ'

06:45 עד 07:70

נסיעה מת"א לעתלית

(כביש 2)

יער פארק

רכסי הכורכר

07:50 עד 08:25

הפסקת בוקר בחניון "לימור"

08:25 עד 09:35

הליכה לתצפית על עתלית

עתלית, המצודה וחירבת קרתא

09:40 עד 11:30

נסיעה (קצרה), הליכה, סרט

מחנה המעפילים בעתלית

11:30 עד 11:50

נסיעה בכביש 2 דרומה ל"אורות רבין"

מצודת כפרלט

11:50 עד 12:25

הדרכת אוטובוס

תחנת הכוח "אורות רבין" ליד קסריה

12:40 עד 13:20

פרונטאלי+סרט

חוות חפציבה, התיישבות

13:40 עד 14:15

הפסקת צהרים בקניון M הדרך (מחלף בית ינאי, מזרחית לכביש 2)

14:25 עד 14:50

נסיעה לאפולוניה (כביש 2, מערבה במחלף כפר שמריהו)

חדרה, נתניה, נחלים בשרון

14:50 עד 16:50

הליכה רגלית במסלול עם תחנות

אפלוניה- מצודות וביצורים צלבנים, ביבר וממלוכים, אגירת מי נגר, שיטות בניה.

16:50

נסיעה לנחל אלכסנדר (כביש 2, מזרחה בצומת ביתן הארון, לכיוון כביש 4, כביש עוקף מדרום את ויתקין, בכיכר ישר לכיוון צפון מזרח עד הירידה לכביש עפר והגעה לגשר מעל הנחל)

17:25

18:30

19:00

תצפית מהגשר והליכה לאורך הנחל (מזרחה שהנחל מצד שמאל)

הדרכה פרונטאלית

סיום בחניון מערבית לכביש 2 (יציאה דרך הכביש הפנימי של מכמורת לכביש 2 דרך מחלף ינאי)

בע"ח במים-הצב הרך, שפמנון.

נחל אלכסנדר, חירבת סמארה

הדרכת דרך.

יער פארק: תצורת צומח בה גדלים עצים בחורש טבעי במרווחים גדולים יחסית וכמעט שווים (בעיקר סוגים של אלון ובשרון בעיקר אלון תבור) ולמרגלותיהם עישבונים חד שנתיים . יערות פארק אופייניים לשולי החבל הים תיכוני. זה בהשוואה ליער איקליפטוסים (ליד חדרה ובמקומות נוספים) שניטע ע"י המתיישבים היהודים בא"י מתוך מחשבה שעץ זה מתאים ליבוש ביצות, מה שהתברר כלא נכון.

על רכסי הכורכר: מישור החוף צעיר מאוד מבחינה גיאולוגית, מתחיל בגבול הלבנון (סולם צור, ר' הניקרה ומגיע עד מצרים) בארצנו מישור החוף מתחלק ל-5 יחידות נוף ומתאפיין בקו מעגלי כמעט ללא מפרצים (למעט-חיפה, עתלית ויפו) בגלל השקעת החול, הולך ומתרחב מצפון לדרום, בעל טופוגרפיה מישורית, מישור החוף גובל במזרחו-ברכסי הרים וגבעות וממערבו-בים. בדרום המינרל העיקרי שמרכיב את החול הינו הקוורץ (מינרל זה נוצר מהתפרקות סלע מגמתי) ובנוסף בדרום לצד הקוורץ יש אדמת לס. ככל שאנחנו מצפינים יש יותר סלעים ככלל ביחס לחול וסלע כורכר (סלע משקע יבשתי בפרט). נקודת המעבר בין אפיוני הדרום לצפון הינו (בערך) נחל תנינים/קסריה. מול חוף אכזיב, נחשולים ומעגן מיכאל יש מספר איים ולגונות שנוצרו משארית רכס הכורכר המערבי ביותר (שלאור שקיעת האזור ירד מתחת לקו המים) שהים שוחק בגליו, הורס את הרכס ומשאיר "טבלאות גידוד" ונוצר לוח סלע אופקי בעיקר במים (ראה בעתלית). בחוף הכרמל שתי רכסי כורכר ובשרון שלושה. היווצרות רכס הכורכר (או מסעו של גרגר חול והמפגש עם השותף): מבריאת העולם נוצרו סלעי מגמה שבתהליך מסוים התגלו מעל פני האדמה, כתוצאה מבליה/ ארוזיה של הסלע (שמורכב משלושה מינרלים-קוורץ, מיקה, פלדספר=גרניט) משתחרר הקוורץ ברמות אריתריאה (צפון אתיופיה בעבר) ומוסע ע"י הנילוס עד שפך/דלתא של הנילוס (בים התיכון) ומשם מוסע עם גלי הים התיכון (שנעים לאורך חופי הים התיכון נגד כיוון השעון) לחופי א"י מכיוון מערב, החול שוקע על החוף, כעת הרוח מסיעה את החול פנימה לתוך הארץ, כמה מאות מטרים ונוצרים טורים של דיונות מצפון לדרום בשיכוב שונה וצולב כל פעם, תלוי בכיוון הרוח. (כמויות גדולות של חול הגיעו ועלו על היבשה בתקופת המסת הקרחונים באירופה תופעה שהעלתה את גובה פני הים והציפה את החוף) כעת מצטרף לתהליך "השותף" תמיסות גיר (קלציום) שמגיעות מההרים עם המים (המים בארץ מכילים הרבה גיר מפני שהמסלע גירני, לכן בכביסה חייבים להוסיף מרכך) והרוח ובתהליכי קור/חום/ואחר הופכת הדיונה לסלע כורכר (תלכיד של קוורץ וגיר, סלע משקע יבשתי). במשך השנים פחתו כמויות החול שהגיעו בגלל: בנית סכר הסואן במצרים שחוסם את נתיב החול (כיום מעבירים במשאיות חול מעל הסכר לדלתא, אחרת הסכר היה מתכסה), אין המסה מסיבית של קרחונים, ובנית מרינות בחופים הדרומיים (אשקלון) שחוסמים את המשך הסעת החול ע"י הים נגד כיוון השעון. וכך תהליך ההרס עולה על תהליכי הבניה של רכסי הכורכר. בין רכסי הכורכר יש עמקי אורך שנקראים מרזבים/ אבוסים, קרקע המרזב עשירה בחרסית, במרזבים עוברות הרכבות והדרכים הראשיות, כולל בתקופה העתיקה, כביש 2/4.

הדרכת אתר- עתלית

הגענו מדרום בכביש 2, עלינו מערבה במחלף עתלית ומיד פנינו שמאלה ואחרי כ-100 מ' נכנסנו לחניון כורכר מימין (חניון לימור), בחלק המערבי של החניון בין העצים, יש שביל מסומן בכחול לבן, עלינו על הרכס לתצפית מסודרת על מגדל מים. מהתצפית רואים בצפון את מחנה המעפילים, במזרח-רכס הכרמל, במערב הים ומבצר עתלית ובדרום- חירבת קרתא ועתלית (לא ניתן להיכנס למקום מסיבות ביטחון שדה). עתלית: ישוב עירוני בחוף הכרמל, מערבית לכביש 2. נוסד כמושבה בשנת 1903 ע"י יק"א שהעבירו למקום חמש משפחות מזיכרון (החברה היהודית להתיישבות שהוקמה ע"י הברון הירש), לאחר קום המדינה הפך הישוב למועצה מקומית. במקום חקלאות, תעשיה ובריכות אידוי למלח עם מפעל ליצור מלח שהוקם בשנת 1922 ע"י מרדכי סודרין ולאחר מכן 1995 ע"י משפחת דנקנר. אהרון אהרונסון (לימים מחתרת ני"לי) מקבל להקים חווה חקלאית במקום, שהופכת למרכז ריגול. הישוב פרח בתקופה הפרסית ונחרב בתקופה ההלניסטית (167 לפנה"ס), פירוש השם "עתלית" אינו ידוע ומשויך לאותיות "ע" ו- "ת" שנמצאו חקוקות בסלע, בכתב פיניקי עתיק, ליד חרבת קרתה. מבצר עתלית ומצודת קרתה (בצרפתית-דטרוא): במקום הייתה מושבה פניקית מהמאה ה-8 לפנה"ס (הפניקים היו השותפים הימים של הפרסים) שתושביה הגיעו מצור וצידון והם כנראה בנו את הנמל (כיום מתחת לים) מצפון למבצר. ובתקופה מאוחרת יותר חירם מלך צור סחר עם המלך שלמה שקנה מהם עצים למקדש. כמו כן משלחת חפירות של המנדט הבריטי 1930 גילתה במקום שרידים מתקופת הברונזה (2000 לפנה"ס) ועד תקופת הברזל לא יאוחר מהפרסית (500 לפנה"ס). תקופת הפאר של עתלית הייתה בתקופת הצלבנים שבונים בשנת 1217 לספירה את מבצר קרתה (כדי להגן על עולי הרגל מעכו לירושלים) ומבצר בקיסריה. שנה אחרי בעזרת עולי הרגל הם בונים את מבצר עתלית (כדי לאפשר לטמפלרים להימלט מהחטאים של עכו) על הכף מצפון לישוב שנקרא "מבצר עולי הרגל" וקרתה הופכת לתצפית קידמית של המצודה . מסביב ניבנו חומות (חלקם באבני כורכר) אך עיקר הביצורים הושקעו בחיבור עם היבשה. וכמו ברוב המבצרים הצלבנים מאפיני הבניה הם: חפיר ומשני צידי החפיר חומות, עם מגדלים מרובעים, חומות נוספות ב"שיטת הבצל" ומגדל/ים מרכזים וגבוהים, יסודות החומות ניבנו בגובה פני הים כדי למנוע חפירת מנהרות ע"י הפולש. הקרב הראשון מול צבאו של אחינו של צלאח א-דין היה בשנת 1220, הצלבנים הורסים את מבצר קרתה וכונסים את לוחמיו למצודה, הצלבנים מקבלים תגבורות בדרך הים והקרב מוכרע. משך השנים ממזרח התפתחה עיר צלבנית גדולה מוקפת חומה עם מבני ציבור שחלקם נמצאו בחפירות. בשנת 1256, הממלוכים בראשות ביברס (ט'אהר א-דין) כובשים את העיר ותושבי העיר נסיים למבצר, שלא נכבש, לאחר 26 שנה נחתם הסכם לשביתת נשק בין הצלבנים לממלוכים, לאחר נפילת עכו (בירת הצלבנים) בשנת 1291 נותר מבצר זה אחרון בידי הצלבנים והם עוזבים בחשאי ע"ג ספינות לקפריסין ורק לאחר שישה שבועות הממלוכים נכנסים למבצר והורסים אותו. רעש אדמה בשנת 1837 ולקיחת חומרי בנין רבים ע"י העות'מאניים גרמו להרס רב במקום, כפי שהוא נראה היום מהתצפית.

מחנה המעפילים צפונית לעתלית: חוזרים לחניון לימור, חוזרים צפונה באותו כביש, לאחר 100 מ' בצומת ממשיכים ישר עד גדר המחנה. יש לתאם ביקור לקבוצה מראש,ניתן לתאם תוכניות והפעלות שונות, שעות ביקור : (א-ה) 9 עד 17, שישי עד 13, שבת בתאום. מחיר: מבוגר-30, ילד-25. המקום מוחזק ע"י המועצה לשימור אתרים, יש שירותים בכניסה, 600 מ' הליכה לספינה. משך הסיור כשעה וחצי (כולל שני סרטים של 10 דקות כל אחד במספר שפות).

העליות לא"י התחילו, תחת שלטון התורכים (עליה ראשונה 1881-עלו 25 אלף יהודים, עליה שניה 1904-עלו 35 אלף יהודים) והמשיכו תחת שלטון הבריטים, שקבעו מדיניות עליה משנות ה-20: עליה שלישית, עד 1918-עלו גם 35 אלף יהודים, עליה רבעית 1924- עלו 67 אלף יהודים, עליה חמישית 1929 ועד קום המדינה-עלו 250 אלף יהודים, סה"כ- מעל 400 אלף עולים. הישוב הערבי נעשה מתוסכל מול פריחת הישוב היהודי הארץ ומתעורר. החל משנת 1936/1229 ואילך הערבים נוקטים באלימות במטרה להבהיר לבריטים וליהודים את התנגדותם ודרישתם לעצור את העלייה, ההתיישבות וקנית האדמות ע"י היהודים, מפני שבריאת העולם ההיסטורית של הערבים (הנרטיב) היהודים לוקחים להם את האדמות, גם אם האמת הינה שהיהודים קונים את האדמות באופן חוקי. הבריטים שמנסים להיות מאוזנים ואובייקטיביים בין שתי הקבוצות (יהודים וערבים) אך גם פועלים ע"פ האינטרס של האימפריה באותה שנה, פועלים בשני מישורים, החל משנת 1939 (הספר הלבן של מקדולנד): 1) קובעים מכסות לעלית יהודים- 15 אלף בשנה. 2) פועלים לבלימת האלימות הערבית כולל סיוע בבניית כוח הגנה לישוב היהודי. וכך היהודי שמגיע לא"י יכול להגיע כעולה (התעלות, עולה "מבירא עמיקתא - לאיגרא רמה") באופן חוקי. או להגיע כמעפיל (עם התנגדות למדיניות הבריטית ובאופן לא חוקי) ובשני המצבים המשמעות שהיהודי מגיע ממקום נמוך למקום גבוה. בשנת 1939 מקימים הבריטים מחנה מעצר לשבויים איטלקים שיתפסו בקרבות מלחמת העולם השנייה. עם תום המלחמה והתגברות העפלה לארץ, הופכים הבריטים את המחנה למחנה מעצר למעפילים שנתפסו (עד בדיקת מכסת העליה של אותה שנה). שלבים בהעפלה: 1934 עד 1939- ראשית העפלה, העפילו 20 אלף יהודים, האוניה וואלוס מצליחה להגיע בלילה לכפר וויתקין אך לאחריה רוב האוניות נתפסות. 1939 עד 1945- העפילו 18 אלף יהודים. 1945 עד 1948- מספרי המעפילים עולים על המכסות, סה"כ מעפילים 90 אלף יהודים משך שלוש שנים. וכך משך 10 שנים עוברים במחנה 40 אלף מעפילים בעוד אחרים מעוברים למחנות מעצר מחוץ לארץ כמו קפריסין. לאחר המלחמה מגיעים מאירופה באוניות ניצולי מחנות ההשמדה, נתפסים ע"י הצי הבריטי, מעולים לרכבות ומוכנסים למחנה המעצר בעתלית, התחנה הראשונה הינה צריף החיטוי, הפרידו בין גברים לנשים והם נדרשו להתפשט לעבור במקלחות די.די.טי ולהעביר את הבגדים במתקן קיטור יבש (הבריטים רצו למנוע כניסת מחלות אך לניצולים זאת תזכורת כואבת למה שעברו במחנות ההשמדה). משם עברו לצריפי מגורים דחוסים עם גג פח (חם וקר מאוד) בשתי מחנות נפרדים, מימין גברים ומשמאל נשים ובניהם "הטיילת" שלאורכה ברושים וגדרות תיל (הבריטים הפרידו כדי שהאסירים לא יברחו ללא הבן זוג או המשפחה, לא היו מחיצות בצריפים וכן המעפיל שהגיע לא"י בחיים לא מעוניין לברוח, בלילה היה עוצר בצריפים, שעה ביום איפשרו לכולם לטייל בשדרה. הניצולים נהגו לחרוט את שמם על הקירות אולי כך ימצאו את קרוביהם או שימצאו אותם. הבריטים אפשרו בשלב מסוים לקיים איזה שהיא שיגרת חיים כמו: מכונות תפירה, מורים לעברית ועוד. בשנת 1945 נכלאים במחנה "מסתננים" יהודים מסוריה עד שהבריטים יחזירו אותם לידי הסורים (המשמעות הוצאה להורג בסוריה) הפלמ"ח מחדיר למחנה שבעה מורים לעברית ואח"כ פורץ למחנה ומשחרר אותם, סגן מפקד הפעולה הינו יצחק רבין. 1949 לאחר קום המדינה המחנה משמש לקליטת עליה מפני שבשלב ראשון אין לאן להעביר את משוחררי המחנה. 1967 לאחר מלחמת ששת הימים המחנה משמש כמחנה לשבויים ערבים. 1981 נפתח במקום מוזיאון העפלה לאחר שיפוץ ושיחזור חלק מהמחנה ע"י המועצה לשימור אתרי מורשת. המחנה המקורי הגיע עד מעבר לכביש 2 והיו בו 100 צריפים, מתוכם שוחזרו 4 צריפים, צריף החיטוי, רכבים, קרונות רכבת וגולת הכותרת משנת 2010, אונית המעפילים "גלינה" ששוחזרה ובתוכה נערך סיור מודרך כולל סרט.

הדרכת דרך (אורי)

מצודת כפרלט (הבונים):

מיקומו כ- 5 ק"מ דרומית לעתלית בין מושב הבונים לכביש 2 ממזרח על רכס הכורכר. תחילתה כמצודה שנבנתה במאה ה-8 ע"י הערבים, החליף לבית אומייה-השאם בן עבד אלמלכ, במקביל למצודות נוספות לאורך החוף עם מגדלים עגולים (הצלבנים בנו מגדלים מרובעים), כדי להגן על הארץ מחזרת הצלבנים. והמשכה כמצודה אותה שיפצו הצלבנים 1099 (בתוך מתחם כפר לאב העתיק ששימש את מלכי קסריה) והחזיקו בה במסגרת קו מצודות לאורך החוף, מצפון מבצר עתלית ומדרום קסריה. 1213 עובר המקום לידי מסדר האבירים ההוספיטלרי. 1265 נכבש המקום ע"י הסולטן הממלוכי בייברס. 1283 חזר חידי הצלבנים במסגרת הסכם שכלל את מבצר עתלית ובשנת 1291 חרב סופית. בתקופה הממלוכית עד 1516 הוקם על השרידים כפר ערבי בשם לאם שנכבש ע"י צה"ל במלחמת העצמאות.

הדרכת אתר

תחנת הכוח "אורות רבין":

מכביש 2 יורדים במחלף קסריה מערבה ומיד פונים ימינה לשער התחנה. המקום מוגדר כאתר ביטחוני ואסור לצלם, רק תיירות פנים יכולה לבקר במקום, ביקורים לקבוצה (20 איש) יש לתאם, יש מספר סוגי סיורים, הביקור ללא תשלום.

לחברת חשמל 2.5 מליון לקוחות, 20 אתרים ברחבי ישראל, 60 יחידות יצור,196 תחנות מיתוג, מאות שנאים, 30 אלף ק"מ של קווי מתח גובה, 20 אלף ק"מ של קווי מתח נמוך, רוב התחנות עובדות בעיקר על פחם וגז (ומוצרי נפט רק לשע"ח).

תחנת הכוח "אורות רבין"- בתחנה שתי מתחמים שונים (מאור דוד ואורות רבין, הארובה הגבוה, לזכר רבין שנרצח ב-1995) ובצמוד מתקן לטיהור מים. אתר זה ניבנה במקור ע"י האיטלקים והינו האתר הגדול ביותר ליצור חשמל, בכל אתר יש תחנות כוח קיטוריות. נוסעים על גבי מזח פריקת הפחם שנכנס שתי ק"מ לתוך הים בגובה 14 מ', כדי שהאוניות הענקיות יוכלו לעגון בעומק הדרוש, אוניה שוקלת 300 טון ומביאה איתה 150 טון פחם, הפחם נפרק ע"י מנופים ומוסע ע"ג מסוע לשטח איחסון הפחם (בשטח רואים גבעות פחם), הפחם מספיק למשך חודשים, משם מעובר הפחם לחימום המים בדודים, שמייצרים קיטור להנעת הטורבינות שמייצרות חשמל ("היהלום השחור מביא את האור"). הים מקרר את הקיטור ולכן באזור בדגש על שפך נחל חדרה המים חמים יותר והדגה משריצה יותר. הארובות משמשות לקליטת גזי הבעירה ומתקנים לספיחת הגופרית אשר בשילוב אבן גיר ומים משמשים ליצור גבס, כמו כן אבקת הפחם אחרי השריפה משמש לסלילת כבישים כמצע, לדישון ועוד.

חפציבה:

הכניסה מכביש 2, במחלף קסריה (אורות רבין) נפנה מזרחה לכביש 66, ברמזור ימינה לכביש 4 ושוב ימינה לשכונת חפציבה, ניפנה שוב ימינה בסוף הכביש לחניון כורכר (בחניון יש שירותים). הכניסה ללא עלות, הדרכה וסרט (14 ד') לקבוצה צריך לתאם מראש, 04-6348742. לבקר ללא הדרכה ניתן 7 ימים בשבוע.

ההתיישבות היהודית החדשה בארץ ישראל התחילה בשנת 1878 עם הקמת פתח-תיקווה. אחד מגואלי הקרקעות הידוע היה יהושע חנקין ואישתו אולגה (על שמה- גבעת אולגה שם בנה לה חנקין בית ובית זהה במעין חרוד בסגנון הבאוהאוס ) שהגיע בעליה הראשונה ובשנת 1890 רוכש לראשונה שטח אדמה עליה תקום העיר רחובות. 1891 הוא רוכש את אדמות חדרה (חלקם מערבי בשם סאלים חורי). אהרון אייזנברג עולה לארץ בשנת 1886 ושותף להקמת רחובות, לגידול פרדסים, להקמת אגודת קרן קיימת. אהרון מייסד את חברת "אגודת נטעים" (מאפשרת לנתינים זרים לרכוש אדמות בא"י) האגודה קונה אדמות במספר מקומות ובשנת 1906 שטח של 500 דונם בצפון חדרה מחנקין מתוך כוונה להקים במקום התיישבות יהודית, אולגה נותנת למקום את השם חפצי-בה (כדברי הנביא ישעיה פרק ס"ב, פסוק ד: "...לא יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי-בה ולארצך בעולה..."). אהרון מוכר בתשלומים מניות של האגודה ליהודים עשירים מרוסיה הצארית ומקים את המקום, ללא חומות או גדרות, תוך העסקת 60 פועלים- יהודים מחדרה (תימנים ואשכנזים) וערבים מהסביבה. בשנת 1908 כדי שהפועלים לא יצטרכו להגיע כל יום מחדרה, ניבנה במקום שני מבנה קבע, מאבני כורכר באורך 32 מ' וגובה 4מ', אחד ללינה והשני מבנה מרכזי (בו מוקרן הסרט) לאחסון כלים, דיר ורפת לבע"ח, משרד וכן נבנה בית משאבות (ששאב מים לשדות מנחל חדרה). בשנת 1912 ניבנה רחוב עם 8 בתים שבפועל היו מיועדים לבעלי המניות אך בשלב זה גרו בבתים הפועלים. שפנו לעבד את הקרקע מצאו אדמה זיבורית-אדמת חול (אדמה מסוג גרוע) בניגוד לאדמת עידית (קרקע משובחת) ומאחר שלא ידעו מה ניתן לגדל התחילו במטע קטן אותו השקו בדלי מים אותם סחבו מנחל חדרה (עד שהביאו את המשאבה הגדולה), לשמחתם המטע הצליח והם נטעו עצי זיתים, שקדים ופרדסים. 1914 מתחילה מלחמת העולם הראשונה, רוסיה מוכרזת כארץ אויב, התשלומים מהקונים לא מגיעים. 1915 מכת ארבה פוגעת במקום. 1917 מהפיכת הבולשביקים ברוסיה. האגודה מלווה כספים מבנק אפ"ק ובשנת 1922 האגודה פושטת את הרגל, השטח נמכר ע"י הבנק חלקות חלקות להקמת שכונה אך פורצת מלחמת העולם השניה והמקום נינטש ומעלה עזובה. בשנות ה-60, כחלק מהקמת תחנת "אורות רבין" חברת חשמל קונה את רוב האדמות ומקימה במקום מרכז מבקרים הכולל: ריאה ירוקה, משקמת בשיתוף המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות את הבתים, את הנחל ומקימה במקום את ביה"ס להדרכה של חברת חשמל. כיום המקום מטופל ע"י לוחמי צד"ל לשעבר. המשורר נתן יהונתן כתב במקום את השיר "חופים". זאת אחת החוות החקלאיות הבודדות שנשמרה בשלמותה. השם חפצי-בה נשמר בקיבוץ למרגלות הגלבוע מפני שגרעין הקיבוץ קיבל את הכשרתו בחווה.

הדרכת דרך

חדרה: השם נגזר מהשם הערבי (אלח'צ'ראא'-חדרה הירוקה) ע"ש צומח הביצות שמסביב, מיקום צפון השרון, האדמות ניקנו ע"י יהושע חנקין בשנת 1890 מלבנוני בשם סלים אלח'ורי, הישוב נוצר במטרה להימנע מתמיכת הברון, אך לבסוף פקידי הברון עוזרים רבות להתפתחות הישוב וזכרון משמשת בסיס עורפי לחדרה, בעת יבוש הביצות עברו זמנית התושבים לאזור ליד הים, לחדרה חורשת איקליפטוסים מהגדלות בארץ כעדות ליבוש הביצות, בעליה השניה גדלה העיר. בעיר אתרים רבים בניהם: החאן בו חיו המתיישבים משך 6 שנים עד שהשלטונות אישרו להם לבנות, כיום משמש המקום מוזיאון לתולדות המושבה. יער האיקליפטוסים הגדול, גלעד אבשלום- לזכר אבשלום פינברג שהיה תושב העיר, תחנת המכ"ם של הצבא הבריטי שהוקם במלחמת העולם השניה ושימש אח"כ בסיס משטרתי נגד העפלה, הפלמ"ח מפוצץ את המקום פעמים, כיום נמצא במקום כפר הנופש של האגודה למען החייל. דרומית לגבעת אולגה על הרכס סמוך לחוף נמצא תל גדור בו נמצאו שרדי ישוב יהודי "אוגדור" המוזכר בתלמוד הירושלמי (עבודה זרה ב ד,מד).

נתניה: בעיר נמצאו שרידים עוד מתקופת-האבן התיכונה (כלי צור) שרידי ישוב רומי ביזנטי (ריצפת פסיפס, שרידי מבנים, אמת מים ושרדי דרך) על גבעה בתחומי שכון דרום, ועד שרידי מצודת רוג'ר הלומברדי מהתקופה הצלבנית שנמצא בתחומי הכפר הערבי שממנו נותר רק שרדי חאן ועץ שקמה סמוך לבית הדואר המרכזי. הישוב היהודי נוסד בשנת 1928 ע"י בני המושבות הותיקות שהתאגדו על בסיס הון פרטי ונקרא ע"ש הנדבן נתן שטראוס. בראשיתו היה המקום מושבת מטעים חקלאי –הדרים וחשבו שבנחל אלכסנדר יבנה נמל ליצוא הדרים אך כיום עיקר העיסוק הינו תעשיה ויהלומים. מפורסמים היו שותפים לעיר ובניהם מאיר דיזינגוף (יש רחוב ראשי ע"ש), איתמר בן צבי ועוד.

סידנא עלי: נמצא דרומית וליד הכניסה לאפולוניה,לביקור במקום יש להגיע בלבוש צנוע, לא ביום שישי או ימים קדושים למוסלמים, לבקש מהקבוצה להמתין באוטובוס ולרדת לתאם עם איש הווקף במקום, הכניסה חינם.

לאחר הרס המצודות הצלבניות ע"י הממלוכים, כדי להשגיח על קו החוף מפני פלישה נוצרית, בונים המוסלמים על חוף הים נקודות שמושכות קהל, כמו מסגד. (כנ"ל נבי רובין ביבנה) המסגד בולט בחומות, הצריח והקירבה לישוב יהודי, המקום הינו קבר קדוש למוסלמים ע"ש סידנא עלי אבן עלים בגלל קירבתו המשפחתית לח'ליף השני עמר אבן אלח'טאב שכבש את א"י ונפל בקרב מול הנוצרים בשנת 1081 ועלה לדרגת קדוש. השומרונים מאמינים שכן נקבר עלי הכהן. המסגד ניבנה בשנת 1430. במקום נערכו מפגשים חברתיים וכן יש בקיר (ע"פ האמונה) אבן שמשמשת כגלי אמת, היו קושרים את עיניו של האדם והוא היה הולך לכיוון אם נגע באבן, סימן שהוא דובר אמת ואם נגע בקיר, שיקר.

השרון ונחליו בשרון חמישה נחלים: תנינים, חדרה, אלכסנדר, פולג וירקון. "כל הנחלים זורמים לים" הינו משפט נכון במקרה זה. למעט נחל פולג לכל הנחלים האחרים יש אגן ניקוז ארוך, שקו פרשת המים שלהם נמצאת בהרי שומרון, אגן הניקוז של נחל תנינים ובמיוחד נחל פולג הינו הקצר ביותר בין הנחלים ונחל פולג מתחיל ומסתיים בשרון. כיוון הנחלים היה מזרח- מערב אך בגלל רכסי הכורכר שכיוונם צפון דרום וחלקם חסמו את אפיקי הנחלים ניסו חלקם לעקוף מצפון או שהחסימה נפרצה ע"י האדם.

הדרכת אתר

אפולוניה (ארשוף/סוזוסה/ארסור) עיר ומצודה צלבנית

נוסעים בכביש 2 ופונים מערבה במחלף כפר שמריהו לתוך הרצלייה פיתוח- רח קרן היסוד, כיכר שניה ימינה לרח' ויניגט, ממשיכים לרח 'גולדה מאיר עד הסוף ולרח' יגאל ידין. המקום מוחזק ע"י רשות הטבע והגנים. פתוח משעה 8 עד 17, יון שישי עד 15, באוקטובר עד מרץ נסגר שעה לפני, אין כניסה שעה לפני הסגירה. משך הסיור כשעה.מותאם גם לנכים. עלות: מבוגר 21, נער 9, אזרח ותיק 11, לחיילים חינם. ממליץ ללכת ישר למבצר המרשים ומשם להתחיל בסיור.

במקום מצודה ועיר צלבנית (ראה גם עתלית) כחלק מקו המצודות הצלבניות לאורך החוף. כל כובש נתן למקום שם אחר בד"כ על שם אחד מהאלים שלו. צלבנים- אפולוניה – ע"ש האל אפולו, הפיניקים- ארשוף- ע"ש אל המלחמה והסערה- רשף. במאה ה- 6 לפנה"ס הוקם הישוב הראשון באתר, בתקופה הפרסית, ע"י הפיניקים שהיו הזרוע הימית של הפרסים, (ראה גם עתלית), הם השתמשו במעגן הטבעי כנמל למסחר עם העולם היווני והפיקו מחלזונות את "צבע הארגמן" לקסרים הרומאים ולכוהנים בבית המקדש. במאה ה-1 לפנה"ס, החשמונאים כובשים את מישור החוף כולל אפולוניה (קדמוניות היהודים, יג, טו, ד-395). במאה ה-1 עד 3 לספירה, בתקופה הרומית ועד התקופה הביזנטית מאות 5 עד 6 לספירה- התפתח המקום כעיר נמל (סוזוסה) עם כנסיה, גת, תעשיית זכוכית, העיר הייתה ללא ביצורים עם מערכת משוכללת לאיסוף מי-נגר בבורות, כמו כן הייתה במקום קהילה יהודית ושומרונית (השריד מתקופה זאת הווילה הרומאית). במאות 7 עד 11- התקופה המוסלמית שלטו במקום המוסלמים ובנו חומה כנגד הצי הביזנטי. בשנת 1101 נכבש המקום ע"י המלך הצלבני בלדווין הראשון וכינה את העיר (ארסור). במאה ה-12 המקום הפך לבירת האזור, והצלבנים חיזקו את החומות המוסלמיות של העיר והוסיפו חפיר יבש, הצלבנים המשיכו את הפקת הזכוכית כמו הפיניקים. בשנת 1187 הצלבנים מפסידים לצאלח א-דין בקרב קרני חיטים ולמשך 4 שנים העיר עוברת לשליטת המוסלמים. הצלבנים חוזרים בשנת 1191 לאחר ניצחון קרב ארסוף (הצלבנים בראשות ריצארד לב ארי מלך אנגליה נעים מעכו דרומה-לקשר לרובין הוד- בעוד הצבא הערבי בראשות צלאח א-דין שמנסה לזנב בהם לאורך כל הדרך ממזרח, בפאתי יער השרון העבות ליד אפולוניה הצלבנים עושים תנועת מלקחים כפולה ומכריעים את הקרב לטובתם). ובשנת 1241 מקמים הצלבנים את המבצר בחלקה הצפוני של העיר, בשנת 1258 שולט במקום בליאן הראשון (לא עומד בלחץ הממלוכים), שמעביר את השליטה למסדר האבירים ההוספיטאלרים. שנת 1265 (הסולטן הממלוכי בייברס ריכז צבא לבלימת המונגולים ולאחר שהקרב לא מתרחש מאחר שהמונגולים לא מגיעים, הוא מפנה את הצבא לכיבוש המצודות הצלבניות לאורך החוף) בייברס, לאחר 40 ימי לחימה (בהם השתמש באבני קלע רבות ושלח כוח "הנדסה" לעשות חורים בחומה, להבהיר אש כדי שיהיו סדקים והחומה תיפול), מקבל את כניעת המגינים ומבטיח לא לפגוע בהם, אך הוא מפר את אבטחתו דורש מהם לשורף את המקום (בטענה שאנשיו עייפים) ולאחר מכן הורג את חלקם. כחלק ממדיניות למנוע מהצלבנים לחזור לחוף בייברס הורס את המבצרים הצלבנים ומקים לידם נקודות מוסלמיות כגון מסגד סידנא עלי ומאז המקום הרוס ועזוב עד שרשות הטבע והגנים שיקמה את המקום.

נקודות להדרכה: (מומלץ ללכת במסלול הקצר והעליון למצודה וממנה להתחיל ולבקש מכולם להחזיק את המפה בפרוספקט פתוחה) בתחילת השביל הקצר רק להראות את החפיר והחומה המוסלמית ולהדגיש את ההבדל בין העיר למצודה, להמשיך ולעמוד מול שרידי הגשר הצלבני של הכניסה למצודה, לגשת לדגם כדי להסביר על המדליון שנמצא במקום (ע"י מנהל האתר) ותואם לדגם, על שלבי הביצורים, שיטת הבצל ומניעת רצף כניסה, להיכנס למצודה ולהתמקד במגדלים, בתצפית/ צורת הבניה (שכללה קיר חיצוני מלבני גזית ובתווך הרבה פסולת מהמקום כולל זכוכית)/ והמטבח הדל באירופה מול העושר הקולינארי שפגשו הצלבנים בא"י, מכאן לנקודת הספסלים והצל להסבר על התקופות, אם יש זמן ללכת במסלול הארוך חזרה כדי להראות את כיבשן הסיד- שנועד לטיוח הקירות (מאחר שהבניה נעשתה עם לבני כורכר/בוץ היו חייבים למרוח אותם בטייח כדי שלא יתפררו), הערבים היו לוקחים סלע גיר שמכיל קלציט וסיד, שורפים בכיבשן ומקבלים אבקת סיד שיחד עם מים חול וחצץ ייצרו טייח (במסכת סוטה בתלמוד כתוב שאנשי השרון היו מבקשים מהכהן הגדול ביום כיפור שיתפלל שלא יעשו בתיהם קבריהם). שיטות אגירת מי נגר עילי בדגש על הצורך לטייח את קירות המאגרים (שלא כמו באר חצובה שמגיעים עד מי התהום), צינורת זכר/נקבה שחוברו יחדיו להובלת המים מלמעלה למטה, תצפית על נקודת המשטרה הבריטית בתוך הפנימיה והסבר על מיקום המסגד סידנא עלי.

נחל אלכסנדר:

הגעה:צפונה בכביש 2, ימינה/ מזרחה בצומת ביתן הארון, לכיוון כביש 4, כביש עוקף מדרום את ויתקין, בכיכר ישר לכיוון צפון מזרח עד הירידה לכביש עפר והגעה לגשר מעל הנחל. עומדים מימין לגשר ונותנים הסבר על בע"ח, עוברים לצד השני ע"ג הגשר ומיד פונים שמאלה והולכים לאורך הנחל (עד האזור של המטע אותו עוקפים בצמוד לפסי הרכבת מימין) עד גבעת חירבת סמרה עליה עולים להסבר וחוזרים חזרה למסלול הנחל משמאל (?כאן מומלץ לתת הסבר על הצמחיה האופיינית לאזור) עד השפך, האוטובוס יחכה בחניון הכורכר מיד אחרי שעוברים מתחת לגשר של כביש 2.

יהושע חנקין גואל אדמות באזור, מעביר לקק"ל שמעבירים לגרעיני התיישבות: 1930-כפר ויתקין ובית חרות, 1933- ביתן אהרון. השם עמק חפר לאור התל הארכיאולוגי ליד תחנת הדלק של מעברות (חפר המקראית נמצאת בגליל התחתון, גת-חפר, ליד נצרת). הנחל נקרא ע"ש (היהודים-אלכסנדר ינאי, הערבים- אלכסנדר הגדול) בנחל נראה את הצב הרך שהוא גדול רחב עם גוף פחוס, נמצא הרבה מתחת למים ורוחבו מאפשר למשקל המים להתחלק היטב, חי במים עם הסוואה מושלמת לבית הגידול, הצב הינו בעל דם קר ומאזן את חום גופו ביחס לסביבה, אין לו מקום ליצירת חום גוף עצמי (כמו ליונק שהינו בעל חום קבוע ומייצר את החום משריפה איטית של אוכל ואנרגיה שהולכת לשרירים) ןלכן מתקשה לעמוד בתנאי קור/חום קיצונים ובחורף מסתתר ובקיץ פועל בלילה, בשע"ח הוא מוריד את חילוף החומרים שלו ל-0 ומשאיר מעט חמצן בגוף לאיזון טמפרטורה. לצב חרטום ארוך איתו הוא מתמצא מאחר ואינו רואה. במים יש גם נוטריה- סוג של מכרסם ודגי שפמנון גדולים שגם לא רואה ומתמצא בעזרת השפם הגדול.

חרבת סמארה (בית המכס התורכי): מהתצפית רואים את בתי חופית ואת תחילת הרי שומרון. משפחת סמרה (אסמר בערבית=שחור) מטול כרם, בקיץ היו יושבים במקום מגדלים אבטיחים ומשקים עם מי הנחל (סיפור: שיהודים התארחו אצלם הם שחטו כבש שהם הלכו להתארח אצל היהודים, היהודים שחטו סרדין) ושולחים את האבטיחים לעשירי לבנון דרך נמל האבטיחים שהיה בשפך הנחל (סיפור מצחיק- ה היה שייח ידוע אך היו לו רק בנות, האישה הלכה לקאדי קיבלה שיקוי ונכנסה להריון, נולד בן, בחגיגות השמחה שואלים אותו אך יש לו בן והוא אומר הרבה מאלוהים ואישתו מוסיפה וקצת מעבדלה "כתיר מן אללה ושווייה מן עבדללה") , בתקופת התורכים הם נאלצו לשלם מכס ("רק על דיבור אין מכס") ושיחדו את המוכס, בתקופת הבריטים הם נאלצו לעזוב חזרה לטול כרם והאדמה נקנתה ע"י היהודים שהמציאו אבטיחים יותר איכותיים.

ביבליוגרפיה

ספרות מחקר

v מדריך ישראל החדש, כרכים 5-הכרמל, 8-השרון, ספי בן יוסף, 2001.

v ארץ נהדרת, מדריך כרטא לא"י, עזריה אלון, 2001.

v היסטוריה של א"י-שלטון הממלוכים והעות'מאנים, יד יצחק בן צבי, 1983.

v תנ"ך מלא.

v פרוספקט של מחנה המעפילים ושל אפולוניה.

אתרי מידע

q ויקיפדיה

q שבעת פלאי ישראל

q אתר בי"ס לתיירות

q אתר מט"ח