אורות הנביא יונה/ גדלי-הו רחמן
חזות פניו של נביא אמת לא עשתה רושם מיוחד באוניה שסער גדול עתיד לאיים עליה. אש קודש בוערת בקרבו, אך איש איננו דורש לו. להיפך, שבעים רצון על שהבין להצניע את עצמו בירכתי הספינה.הרי שם אין חשש שיטריד את אלה שאחזם הבולמוס לרדוף בבהלה מותרות ותענוגות...
האוניה חישבה להישבר. סכנת מות וכליה קיבוצית מרחפת בחלל ודאגת הצלת החיים דוחקת הצידה את כל דאגות הבצע והכבוד. אין אחיזה בכלום אם לא באלוקים בורא העולם ומנהיגו...
רב החובל בכבודו ובעצמו מחפש בנרות את הנביא וקובל "מה-לך נרדם? קום קרא אל-אלוהיך"... .
כך הועמדו זה מול זה : הנביא - זה שברח מעולם הדוחפו לקרן זווית והבז לו על "בטלנותו" במעשי חיי שעה - מול הקברניט המתעלם מחיי עולם. מי עוד - מלבד סכנת האבדון - יפגיש אותם לשיחת אזעקה?!...
מדוע בראשית הספר בורח יונה הנביא מלפני ה' משהוטלה עליו שליחותו?
מדוע גם בסוף הספר מבקש יונה למות דווקא אחרי ששליחותו הוכתרה בהצלחה מלאה?
אין כבני תקופת האנרגיה האטומית המסוגלים להבין פירוש נוסף כדלקמן: סירוב לקריאת הקריאה "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" הוא בריחה מתפקיד שלא נותר בו יעוד מוסרי. כל עוד אזהרת הנביא היא כדברי הנביא יחזקאל :"שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו..." - עדיין יש בה יעוד מוסרי נבואי, אולם נביא עם "פצצת אטום" ביד: "היו ישרים ולא - תוטל עליכם פצצת האטום!" - בנבואה מעין זו לא נותר עניין מוסרי...טעם זה נשאר בתוקפו גם אחרי שובם של אנשי נינוה מדרכם הרעה: - אם אמנם כאלה הם בני האדם שלהחזירם למוטב אפשר רק באיומי השימוש בפצצות אטומיות נגדם תוך ציון זמן מפורש -"עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת " - "טוב מותי מחיי". כך חשב יונה.
יונה לא רצה לשתף פעולה בתהליך שבו גאולת האדם באשר הוא אדם הברוא בצלם, תושג על ידי הריסת מהותו כבעל בחירה חופשית. יונה הוא טיפוס יהודי מהותי. הוא איננו בורח מפני ה', אלא מפני השליחות ("מלפני ה'). למעשה, כל מועדי ישראל הם אלטרנטיבה לאפשרות הגאולה על ידי שואה. מועדי ה' מציעים את הגאולה בדרך אחרת, של מאמץ בלתי פוסק בכיוון של התעלות והתקרבות אל הבורא יתברך מנהיגו של העולם. מתי ישכילו בני עמנו לבחור בגאולה שלא בדרך העינויים שהיא בבחינת "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"?
יחד עם זאת נדמה שיונה לא היה צריך למאוס בחייו אחרי ששליחותו הוכתרה בהצלחה. העיר הגדולה שעלתה רעתה ובכל זאת התעלו יושביה ("ויאמינו אנשי נינוה
בא-לקים ויקראו-צום..." ), עיר זו מסמלת פתח תקווה.
גדליהו רחמן: גדלי-הו רחמן השיב את נשמתו לבוראו בד' אלול תשס"ט. המאמר נלקח מעזבונו של גדליהו זצ"ל שהיה בוגר האוניברסיטה העברית במקצועות מתמטיקה ופילוסופיה. פרסם מאמרי הגות רבים וכן ערך בשנים תשכ"ח-תשל"א ביטאון להגות יהודית בשם מ.ת.ת (מציון תצא תורה).בשנת תשס"ה יצא לאור ספרו "פרוזדור הקליטה בעולם של חמישה ממדים" בהוצאת ספרים "מ. מזרחי".
