הקשר בין חשיבה עצמאית ומנהיגות אצל ילדים 

הקשר בין חשיבה עצמאית ומנהיגות עצמית אצל ילדים.

אחד המופעים המופלאים ביותר שקיימים על הפלנטה בא לידי ביטוי בדרך שבא ילדים לומדים ומתקדמים בכל רגע ורגע, תהליך מדהים שמתרחש מול עינינו. הם לומדים לתקשר, לגעת, לטעום, להרגיש, ללכת, לדבר להגיב לכל הסובב אותם ולנו בעצם אין שום ידיעה על התהליכים הפנימיים שקורים בכל רגע נתון. אנו יכולים לשער מתי הם יתחילו ללכת או לדבר אך תהליך הלמידה הוא פנימי וניסתר מעינינו. אצל כל ילד או ילדה זה קורה באופן ייחודי ואישי. כל שנותר לנו זה להיות נוכחים אוהבים ותומכים ללא סייג. אז בעצם לא אנחנו מלמדים אותם לדבר וגם לא ללכת, הם למדים בעצמם במסגרת העיצוב האנושי שניתן לנו. האדם הקטן סקרן מטבעו ורוצה ללמוד כל הזמן דברים חדשים. דרך זו מאופיינת במתן התנגדות לכל הסובב אותו. זה מתחיל מהרצון להסתובב על הגב דרך הפעלת שריריי ידיים כלפי המזרון עד ההצלחה המיוחלת וזה ממשיך ברצון לעמוד תוך הפעלת התנגדות כלפי הקרקע ולתהות על העולם הסובב אותו ותוך כדי מחזק את עצמותיו שיוכלו לתמוך במשקלו העולה מידי יום. דוגמא נוספת הרצון לטעום מכל הבא ליד או השמעת קולות והתגובה שזה יוצר אצל הסובבים אותו. תהליך זה נשען על החוק שאומר: "אתה נישען כלפי מה שמתנגד אליך". המשקל שאנו מפעילים כלפי האדמה זהה למשקל שהאדמה מפעילה כלפינו וכוח הרצון שלנו שמגובה בהחלטה מאפשר תזוזה קדימה לאן שניבחר. תהליך זה, שבעצם מאפשר חיים, מאפשר לילד לגדול פיזית נפשית רגשית וכדומה. ולכן מטבע הדברים התנגדות זו בשלב די מוקדם תופנה להוריו כדי לברר את גבולותיו בתבנית העולם שהוא מכיר. כפועל יוצא מהבנה זו, לנו כהורים ניתנת הזדמנות פז אם ניבחר בה. לאפשר לילד או לילדה לפתח חשיבה עצמאית שמאפשרת שימוש בחופש הבחירה.

חופש בחירה חייב להיות במסגרת תבנית שמאפשרת ביטחון על כל גווניו, הן הפיזי, הרגשי והמנטלי. הרי לא נאפשר לילד בן שלוש להכין לעצמו תה, אך כן ניתן לו בחירה מראש בין תה לשוקו. בנוסף נשתף אותו בתהליך של העשייה ביחס ליכולתו המוטורית. כאשר ילד או ילדה מביעים התנגדות להתקלח בסופו של יום אם בגלל עייפות או עצבנות או פשוט לא מתחשק להם יש באפשרותנו להכריח אותם או לחילופין לאפשר להם לבחור שלא ואז להדגיש בפניהם שכל זמן שהם לא התקלחו קשה מאוד להיות בחברתם בגלל שהם לא נקיים וזה לא נעים לכם. דוגמאות כאלו יש למכביר והם מתבססים על העובדה שילדים ממש לא אוהבים להיות מחוץ למעגל המשפחתי. בדרך עדינה אבל נחושה הילד במבין בעצמו מה כדאי ומה לא כדאי ואיזה החלטות צריך לקחת. זה נכון לכל אספקט של החיים המשפחתיים למעט מצבים של סכנה פיזית, ריגשית , ומנטלית. בדרך זו הילדים יכולים להתחיל לעשות בעצמם שיקולים של רווח והפסד תוך פיתוח יכולות חברתיות והבנה של צרכים של שאר חברי המשפחה.