הילד שלי הוא הילד שלי 

הילד שלי הוא הילד שלי

כשה"הבייבי" שלנו עדיין בטיטולים, קשה לנו לתאר איך בעתיד הוא יצור קשרים? יתפתח? יגדל? ילמד - יהיה בעל ביטחון ודימוי עצמי גבוה? נמוך? האם יהיה ילד אתלטי? או אולי ילד שאוהב אומנות?לקרוא ספרים -  האם חברותי - או סגור ובישן? האם יאהב מאכלים בריאים , או אולי רק ממתקים וג'אנק ?

הרבה שאלות, שהתשובות להן מתגלות אט אט עם התפתחותו וגדילתו.

לעיתים אנו גאים לראות את מה שהתפתח ולעיתים, קשה לומר זאת, אנו מתאכזבים.לא לילד הזה ייחלנו....

ילדים רבים כיום מאובחנים עם בעיות קשב וריכוז, היפראקטיביות,ADD ,ADH . וכשזה הילד שלנו - כשהוא מאובחן - כיצד אנו מרגישים וחושבים?

הרבה שאלות, שהינן מנת חלקן של הרבה הורים בשנים האחרונות.

אז מה קורה פה - ואולי טעינו - מתחילות הרבה מחשבות ובעקבותם רגשות אשמה,כעס ודאגה.

מניסיוני הרב כאימא, ובעבודתי כמנחה קבוצות ומאמנת אישית הוליסטית באופן פרטני ילדים והורים, ההתנהגויות, השאלות והתחושות הן דומות אצל רובנו.

אז מה קרה פה - איך הילד החמוד והמתוק שלי, עכשיו, מפריע, דחוי, צועק ומתפרע. רב עם כולם, אלים - קשה לו מאוד בהכנת השיעורים, תזזיתי, או אולי שקט ומסתגר,   בוהה ו"בורח", לא מקשיב ולא קשוב.

הורים רבים חושבים "איך הילד שלי (והדגש הוא על שלי) "יצא " ככה ?" ובמחשבה זו הם מנתקים את עצמם מהתנהגותו של הילד ומעולמו. כאילו הילד "צנח" מהשמיים, ולא אנחנו גידלנו אותו מהיום הראשון שנוצר.

אנו מעניקים לילדנו הכול. אוהבים אותם . והוא, מתפתח למשהו בלתי צפוי. אנו מרגישים מעין סטירת לחי, אכזבה, לא מבינים . "למה זה קורה לנו - " שאלה בכאב,  לקוחה שלי באימון אישי הוליסטי, לילד עם בעיות קשב וריכוז, ילד אלים, וחסר שקט.

ולעיתים יש גם את הצד השני, "הילדה שלי, חולמת, בורחת למקום אחר, כל המורות שלה לא מרוצות מהציונים, קשה לה מאוד, אני לא מבינה, היא ילדה כל כך מדהימה...", סיפרה אימא דואגת לילדתה בת ה12 שאוטוטו עוברת לחטיבת הביניים ושם עומס הלימודים הוא רב יותר. "איך היא תסתדר - "

הורים רבים לא יאהבו לשמוע את מה שאכתוב כאן בשורות הבאות ,אם אתם מחפשים פיתרון קל, המאמר הזה לא בשבילכם  אך עם אתם מחפשים פתרון לאורך שנים ללא התערבות רבה מידי של תרופות, מוזמנים להמשיך ולקרוא.

ובכן ,הילד שלנו הוא אכן שלנו. אנו יצרנו אותו,תרתי משמע, אך יש לו גם את אישיותו שלו את האופי הבסיסי ועוד מרכיבים בדי.אן איי שלו איתם הוא  נולד .

בחמשת השנים הראשונות להתפתחותו של ילדנו אנו ההורים , והסביבה הקרובה ביותר אחראים לעיצובו. לאחר חמש שנים , אישיותו מתעצבת, ועם אישיות בסיסית זו הוא יוצא לעולם.

אנו כהורים לא מודעים תמיד להתנהגויות שלנו, למחשבות ולדיבור שלנו. מה הקשר אתם שואלים? ובכן ,הילד הרך שנולד "מרגיש" את ההורים , בעיקר בתחילה את אימא. הילד "יודע" את הוריו דרך הצלילים, טון הדיבור, דרך המגע, המילים שנאמרות בסביבתו.

ניקח לדוגמא ילד שנולד לזוג הורים ביקורתי, ציני, האבא מתלונן ורגזן, בעל דימוי עצמי נמוך. האימא, חסרת אמון בחיים, חסרת ביטחון עצמי, דאגנית, חרדתית, מנסה להיות בשליטה. ילד כזה בחמשת שנותיו הראשונות ,מרגיש את הלחץ והמתח של אימא, את חוסר השקט של אבא, את הדאגה. שומע חוסר מרוצות סביבו (גם אם זה לא נוגע בו אישית), מילות של ביקורת וציניות. השקט לא נמצא שם בשבילו, גם אם ההורים יחבקו וינשקו, ויאמרו כמה הם אוהבים, המסרים שהוא חווה – זה שהעולם הוא אחר ושונה.                                     בגיל 5,6,7 אנו מקבלים תוצאות ...

ניקח את אותו ילד וניתן לו לגדול מגיל אפס להורים אחרים במקצת. הורים שמקבלים את החיים יחד עם האתגרים והקשיים, הורים, שמחים, בעלי גישה חיובית לעולם. רגועים מן הסתם. אבא חי את היומיום, לא מסתכל כל הזמן אל העבר. אימא לא דואגת וחרדה לעתיד. נותנת אמון בתהליכי החיים. יחסי קרבה ואהבה בין ההורים, דיבור רגוע ושקט, מגע אוהב. הורים שיודעים שלא הכול בשליטתם. מתמודדים עם החיים, לוקחים אחראיות ולא מאשימים. מרגישים שביעות רצון. בגיל 5,6,7 אנו מקבלים תוצאות ...

אז נכון, אלו הם שתי קיצוניות . אך החיים לא רחוקים מזה. בואו נוסיף אלמנטים, של בעיות כלכליות, זוגיות לא טובה, תקשורת לא טובה עם החמות, גירושין, מחלה של אחד מבני הזוג פיטורין, והחיים שלנו מלאי הפתעות למיניהן...

איזה ילד לדעתכם יפתח  בעיות קשב וריכוז, היפראקטיביות,ADD ,ADH -  ?

תנסו לשאול את עצמכם איזה מין ילדים הייתם אתם? מי היו הדמויות של אבא ואימא שליוו וגידלו אתכם?

ובכן כמו שהכותרת  אומרת: הילד שלי הוא הילד שלי. אני הוא זה שמשפיע ומעצב אותו. אותי הוא שומע ומרגיש. אני המודל רגע רגע בחייו וכמובן שגם אחרי גיל 5. גם כשהילד בגן או בבית הספר אני מלווה אותו במחשבה שלו ,אני נמצא שם, מלווה אותו, אני המורה הרוחני שלו. אני המורה ההגיוני שלו. אני הישות שמלווה אותו. הילד ממשיך לדבר אל עצמו בקולה של אימא או בקולו של אבא . ולכן עלינו לדעת איזה סוג של מודל עומד לפני הילד שלנו. עם מי יש לו עסק ויהיה לו עסק למעשה עד יום מותנו. ותתפלאו גם כשההורה כבר לא בין החיים, הוא ממשיך לחיות בתוך עולמו הפנימי של הילד שגדל ובגר , חי ונושם...

הורים לילדים עם בעיות קשב וריכוז, היפראקטיביות,ADD ,ADH -  , אשר מטפלים בעצמם, משנים את גישתם לחיים, את המודעות שלהם להתנהגותם, דרכי החשיבה שלהם, מטפלים ברגשות כואבים מן העבר וההווה שלהם, מטפלים במערכות היחסים שלהם עם עצמם וסביבתם, מטפלים ולומדים כיצד להתמודד עם לחצים ומתחים, הם גם משנים את האווירה בבית ומצליחים בצורה פלאית לגרום לשינוי בהתנהגות ותפקוד ילדם. מה שנכון לעשות לפני שמחליטים להביא ילד לעולם, או כאשר הילד שלנו הוא עדיין רך בשנים.

בואו נראה כיצד נוכל לעזור לילדנו ולעצמנו במקרים שכאלה. (זה נכון דרך אגב, גם להורים שילדם לא סובל מבעיות קשב וריכוז, היפראקטיביות,ADD ,ADH -).

ההורה:

אמצו  גישה אוהבת וחיובית לחיים.

למדו טכניקות להרפיית מתחים.

נקו רגשות מעיקים מהעבר שלכם

למדו להקשיב בכל רמות חייכם

למדו לסלוח בקלות.

למדו לקחת אחראיות על מצבים בחייכם.

שאפו לבריאות גופנית ונפשית

אם קשה, היעזרו באנשי מקצוע

הילד :

למדו אותו טכניקות להרפיית מתחים.

רצוי לעסוק בפעילות גוף נפש (יוגה, אומנויות לחימה, ריקוד, רכיבה על סוסים)

התחברו יחד עם ילדכם לטבע.

העניקו לו שפע של מגע אוהב ורך.

הקדישו לו מזמנכם.

כשאתם מקשיבים לו . הקשיבו. אל תעסקו בדברים אחרים

אם קשה, היעזרו באנשי מקצוע

על המחברת: אסתי ברונר, הילרית, מתקשרת, מאמנת ,מנחה ומורה לשיפור איכות החיים 052-4580227 אתר הבית : www.shiloovim.net     email :eeeb@zahav.net.il