מערכת ההתקשרות והטיפול הפסיכולוגי 

 מאת : נדב הריס. חבר צוות בנפשי.

הידעת? 66% מהפעוטות בגיל שנה-שנה וחצי יגיבו בחיוב למפגש מחודש עם אימם, 20% לא יגיבו  וכ-10%-15% יגיבו באופן שנע בתדירות גבוהה בין חיפוש קרבת האם לבין הפגנת מצוקה כאשר קרבה זו מושגת. נתונים יבשים אלה מגלמים סיפור מרתק אודות מערכות יחסים בין אנשים.

על כך ועוד במאמר הבא....

 בשנות ה-50 וה-60 פותחה ע"י ג'ון בולבי, פסיכיאטר ילדים באנגליה, אחת התיאוריות המשמעותיות בפסיכולוגיה כיום. בולבי הרבה לערוך תצפיות על ילדים במוסדות ומשפחות ועל סמך תצפיות אלה פיתח את המשגותיו.

הוא טען שאדם/תינוק נולד עם סט של מערכות התנהגותיות שנועדו להגביר את הישרדותו ואחת מהמשמעותיות שבהן היא מערכת ההתקשרות. לדבריו, האופן בו האם, או הדמות המטפלת,  מטפלת בתינוק מעצב את חוויות ההתקשרות של הילד ואת התבנית ליחסים מאוחרים יותר, כך יוכל להתאים עצמו בצורה המיטבית לסביבתו ולהגביר את שרידותו.

 טיפול רגיש וזמין באופן שוטף לצד פניות של הדמות המטפלת בעיתות מצוקה של התינוק מובילים לפיתוח דפוס התקשרות בטוח, בו התינוק ייתן אמון בקשרים ובדמויות שסביבו. מצד שני, חוסר עקביות מצד הדמות המטפלת אשר עשויה לנוע בין תגובות רגישות לאחרות יגביר את הסיכויים שהתינוק יפתח התקשרות לא בטוחה-אמביבלנטית. במסגרת התקשרות זו התינוק לא מאמין כי קיימת עקביות בתגובות כלפיו ולכן הוא יאמץ דפוס תגובה לא אחיד. חוסר במענה רגשי לתגובות התינוק מצד הדמות המטפלת עשוי להניב התקשרות לא בטוחה- נמנעת, במסגרתה התינוק סבור כי אין טעם להפגין סימני מצוקה מפני שלתפיסתו הם לא יזכו למענה.

בהמשך הגדילה, עקב ההתפתחות הרגשית-חברתית והבשלת היכולות הקוגניטיביות מוטמעות חוויות ההתקשרות של התינוק והופכות לחלק מהמודלים הפנימיים לעבודה. עוד נטען כי בבגרות מודלים אלה מתייצבים והופכים להיות בעלי מאפיינים של תכונות אישיות (1969,1971,1975,1980 Bowlby, ). הנחותיו של בולבי נבדקו מחקרית ואכן, כפי שצוין בפתח הדברים, נמצא הבדל בתגובותיהם של ילדים לניסיונות ההרגעה של אימם בסיטואציה מחקרית המכונה 'סיטואצית הזר' (Ainsworth et. Al., 1978).

כאמור, בולבי הניח שדפוס ההתקשרות המתפתח בינקות יהיה רלוונטי לחיים בוגרים מפני שהוא יהווה את התשתית לגבי האופן בו הילד תופס קשרים חברתיים בהמשך ההתפתחות שלו.

מחקרים אשר עקבו לאורך זמן אחרי פעוטות עד לבגרותם מצאו 68%-75% של התאמה בין דפוסי ההתקשרות בינקות לבין דפוסי ההתקשרות בבגרות (Fonagy,Target & Gergely,2000). המשמעות היא שמצד אחד ישנה עקביות אבל מצד שני הדבר מעיד בדבר פתח לשינוי . למעשה , כיום ההנחה היא שהאדם מחזיק בדפוסי התקשרות לגבי אנשים שונים וחוויות חיוביות ושליליות משפיעות על דפוסי ההתקשרות.

אחד המחקרים פורצי הדרך בתחום נערך על ידי Hazan & Shaver בשנת 1987, אשר מצאו כי בעלי דפוסי התקשרות שונים יוצרים סוגים שונים של קשרים רומנטיים. בעלי הסגנון הבטוח דיווחו על קשרי האהבה שלהם כשמחים, ידידותיים ובעלי אמון. הם הדגישו את היכולת להיות, לקבל ולתמוך בבני זוגם למרות מגרעות השותף, וקשריהם נמשכו יותר זמן מבעלי דפוסי התקשרות אחרים. בעלי הסגנון הנמנע תיארו את אהוביהם כבעלי פחד מאינטימיות, לביליים רגשית וקנאים. בעלי הסגנון החרד-האמביוולנטי תיארו את האהבה כמערבת אובססיה, שאיפה לקבלה ואיחוד, עליות ומורדות רגשיות, משיכה מינית עזה וקנאה. בעשורים שחלפו מאז מחקרים רבים תמכו בממצאים הללו אשר למעשה מציינים כי מערכות היחסים משקפות את עמדותיו הפנימיות של כל אחד ואחד מאיתנו אודות קשרים וקרבה.

אולם, איננו רק מוצאים השתקפות לדפוסי ההתקשרות שלנו במערכות היחסים אלא יש באפשרותנו גם לעצב אותם.  כאשר נבדקו דפוסי ההתקשרות של פעוטות לצד מערכות היחסים בין האמהות לבין הסבתות התגלה דבר מעניין. חלק מהאמהות הצעירות דיווחו על כך שבצעירותן התקיימו דפוסי תקשורת מרוחקים בינן ובין אימותיהן וכן שלא זכו לעידוד מספיק מאמותיהן. לרוע המזל, ובאופן הגיוני למדי, בקרב אמהות צעירות אלה נמצא שיעור גבוה של תינוקות בעלי התקשרות נמנעת. משמע, האמהות אשר זכו להתקשרות נמנעת יצרו סביבה אשר פיתחה התקשרות נמנעת בקרב ילדיהן. סביר להניח שאותן אמהות לא עשו זאת בזדון אלא פעלו על פי דפוסי הפעולה האוטומטיים שלהן. הבשורות הטובות ממחקר זה הן שכשם שניתן לעצב את דפוס ההתקשרות של הילד בכיוון מסוים, כך ניתן ללמוד כיצד לעצבו בכיוון רצוי יותר ( Krechmer & Jacobvitz, 2002).

בשנים האחרונות מתייחסים למערכת ההתקשרות כמאופיינת על ידי צירים, 'חרדה' ו'הימנעות'. ערכים שונים בצירים הללו יוצרים תמונות התקשרות שונות, כך אדם אשר יהיה נמוך בחרדה ובהימנעות, יוגדר כ'בטוח', ואדם אשר יהיה גבוה בהימנעות ונמוך בחרדה יסווג כ'נמנע' וכן הלאה..  גם בידיעה זו ישנן בשורות טובות, פירושו של דבר כי אין קטגוריות מוחלטות, אלא ישנם ערכים שונים על צירים. כלומר, כולנו מצויים על רמות שונות של חרדה והימנעות (Brennan, Clark and Shaver, 1998).

להנחה זו ניתן להוסיף גם את הממצאים שהזכרתי בדבר הבדלים בין אנשים בעלי דפוסי התקשרות שונים במערכות היחסים, הרומנטיות וההוריות. כך שניתן לומר כי בקשרים שונים, או באזורים שונים אנו פועלים ברמות שונות של חרדה והימנעות.

על פי רוב אנו פועלים בחיינו עם דפוסי ההתקשרות באופן יומיומי מבלי לתת תשומת לב ובצורה אשר פועלת לטובתנו. אולם, לעיתים נוצר קושי כזה או אחר בחיינו ואנו פונים לעזרתם של אנשי מקצוע. לצד ההתמודדות עם הסוגיה הספציפית שבעטיה פנינו, הרי שהתבוננות על דפוסי ההתקשרות שלנו,  על האופן בו אנו תופסים וחווים מערכות יחסים, יכולה להניב מידע מרתק שעשוי להיות שימושי לתחומים רבים בחיינו.