כיצד להשתמש במילה 'אבל' באופן אפקטיבי ולא דפקטיבי. 

הקדמה קצרה לסדרת המאמרים: "מילים הן לא סתם מילים":
 
לא פעם בעודי מדבר עם אנשים, נאמר המשפט המבטל: "אה, זה רק סמנטיקה".  בואו נבדוק מה זה בעצם 'סמנטיקה', והאם בכלל אפשר לבטל משפטים שנאמרו על בסיס זה.
 
* סמנטיקה ע"פ בבילון: "משמעות מילים, סמליות מילים, בלשנות"
* סמנטיקה ע"פ ויקפידיה: "תת-תחום של בלשנות, שמוגדר באופן מסורתי כ"חקר המשמעות". סמנטיקה מתייחסת תמיד לסוג מסוים של משמעות, ובכך היא שונה מתחביר, שמתייחס לכללים הפורמליים שקובעים את מבנה המשפט (המתבטא באספקטים צורניים כמו סדר המילים)".
 
כלומר, סמנטיקה פירושה "משמעות המילים". האם אפשר לבטל משפט על בסיס סמנטיקה? האם הגיוני לומר "אה, זה רק משמעות"?
בעיני לא.

ועכשיו למאמר עצמו:
אנחנו משתמשים הרבה במילה 'אבל', על פי רוב לא בצורה אפקטיבית שתורמת לחיים שלנו.
בדיוק כמו נהג שיכור שיודע לנהוג אך לא שולט על רכבו באופן אפקטיבי.
השימוש הלא מושכל במילה קורה כי אנו לא יודעים ולא מבינים כיצד השימוש בה, משפיע על הי.ע.ן (=יחידת עיבוד נתונים =  Mind) שלנו.
בואו נבדוק מה קורה ביען שלנו כשאנו משתמשים במילה 'אבל'.
 
המילה 'אבל' משמשת לחבר בין שני משפטים, שני רעיונות, שתי תופעות וכד'.
ננסה, למשל, לחבר את שני המשפטים הבאים:
 
אני רוצה ללכת מחר לים.
ירד גשם מחר.
 
קראו את המשפט בקול ובדקו מהי החוויה שלכם ממנו, או מה אתם מבינים (משמעות) מהמשפט המורחב:
 
אני רוצה ללכת מחר לים אבל ירד גשם מחר.
 
מה שניתן להבין מהמשפט הוא: אני לא אלך מחר לים כי ירד גשם.
אך ניתן לשנות את מיקום המשפטים ולכתוב:                                                                              
 
ירד גשם מחר אבל אני רוצה ללכת לים מחר.
 
ואז, מה שניתן להבין מהמשפט הוא: אני אלך מחר לים למרות שירד גשם.
 
כלומר, דרך שינוי המיקום של שני המשפטים במשפט המורחב קיבלנו חוויה והבנה שונים לחלוטין.
וזהו בעצם תפקידה של המילה 'אבל' – לקחת את כל מה שבא לפניה ולשים את זה ברקע, בעוד שכל מה שבא אחריה לשים בפוקוס.
 
עד כאן תפקידה של המילה "אבל" במשפט והשפעתה על היען.
 
עכשיו בואו ונבחן את תפקידו של היען בסיפור:
הי.ע.ן, ה"מיינד", כשמו כן הוא – גולם שתפקידו לעבד את הנתונים... הוא פועל כפי שמורים לו לפעול.
הבעיה היא שרובנו לא ממש מורים לו כיצד לפעול! ואז הוא משול לצינור כבאים אשר פתוח בשיא העוצמה ואף אחד לא מחזיק אותו. הוא משפריץ לכל עבר...
 
מהיותו של היען מה שהוא, נוצרת תופעה מעניינת: ברגע שאנו מתמקדים בדבר ספציפי, אנו רואים יותר ממנו סביבנו.
מכירים את התופעה שכאשר אתם מצפים לילד, פתאום כל מה שאתם רואים ברחוב זה נשים בהריון.
או כאשר אתם מתכננים לנסוע לחו"ל לאיזו מדינה, פתאום אתם שומעים יותר על המדינה הזו בחדשות.
 
אני הבחנתי בתופעה המעניינת הזו כשהשתחררתי מצה"ל. קניתי ווספה עם סירה, ומספר ימים לאחר מכן נסעתי לתל אביב. באותו היום ראיתי לא פחות מתשע ווספות עם סירה. אני חושב שזו הייתה הכמות הגדולה ביותר של ווספות עם סירה שראיתי בחיי עד אותו היום...
 
היען פועל בצורה מאוד פשוטה. הוא "אומר": "זה מה שאתה רוצה? הנה קח"
כלומר, כאשר אנחנו מתמקדים בדבר מסויים, היען מסנן את שאר הדברים מסביב ודואג שנראה עוד מאותו הדבר.
הבנה מעמיקה של צורת העבודה של היען, תאפשר לנו ליצור מגנוט של שפע, הצלחות, כסף וכל דבר אחר שנרצה למגנט אלינו בחיים.
עד כאן צורת עבודתו של היען.
עכשיו, נחבר בין שני הרעיונות הללו.
 
רובנו רוצים הצלחות בחיינו. אולם כשיש לנו הצלחה קטנה מה אנחנו לרוב אומרים?
 
"הצלחתי ב-X אבל זה לא מה שבדיוק רציתי"
או         "הצלחתי ב-X אבל ב-Y לא הצלחתי"
או         "הצלחתי ב-X אבל זה יכל להיות יותר טוב אם" וכו'..
 
כך אנחנו הורסים את ההצלחות שלנו. אנחנו פשוט שולחים מסר ליען שכמו אומר: "תתמקד במה שלא", "תתמקד בשלילי". היען מקבל את הפקודה ואומר "זה מה שאתה רוצה? הנה קח". וכך רוב החוויות שלנו סובבות סביב טעויות, כשלונות, בעיות בפרט ונגטיביות בכלל.
אני מציע שתי אופציות חלופיות:
 
א. להפריד בין שני המשפטים (כי באמת אין ביניהם קשר)
-          הצלחתי ב X
-          זה לא בדיוק מה שרציתי/ ב-Y לא הצלחתי/ אם הייתי עושה A אז הייתי מקבל X יותר טוב.
 
ב. להחליף במקומות של המשפטים במשפט המורחב:
-          "זה לא מה שבדיוק רציתי אבל הצלחתי ב-X".
-          "ב-Y לא הצלחתי אבל הצלחתי ב-X".
-          "אם הייתי עושה A הייתי מצליח יותר ב-X אבל הצלחתי ב-X בצורה מספקת"
 
היען עדיין אומר את אותו המשפט: "זה מה שאתה רוצה? הנה קח!" רק שהפעם הוא מתחיל למקד אותנו בהצלחות שלו, דבר שמן הסתם מתדלק ומדרבן אותנו לפעול יותר בכיוון שאנו רוצים.
 
דוגמה קלאסית היא האופן שבו למדנו לרכב על אופניים:
כשהיינו קטנים, פידלנו 3 פעמים ונפלנו – מייד הסתכלנו על מה שהצלחנו לעשות ולא על הנפילה.
"נפלתי אבל הצלחתי לפדל 3 פעמים". לזה מייד מצטרפת ההתרגשות של "אולי אני אצליח יותר בפעם הבאה" ואז מייד מנסים שוב ושוב, וכך לומדים ומתקדמים.
לעומת זאת אם בתור ילדים היינו אומרים: "פידלתי 3 פעמים אבל נפלתי" - מייד הייתה מצטרפת האכזבה והאמונה המגבילה: "אופניים זה לא בשבילי".
 
בגלל זה רבים מאיתנו אומרים (גם לעצמנו) דברים כגון: "מכירות זה לא בשבילי", "ניהול זמן/אנשים/כסף זה לא בשבילי" ועוד כל מני אימרות שפר שהופכות מהר מאוד לאמונות מגבילות.
 
עכשיו, תחשבו על כל המקומות שבהם המאומנים שלכם משתמשים במילה 'אבל' והאם זה מכוון את היען שלהם בכיוון חיובי או בכיוון שלילי. יותר מזה, מעכשיו אתם תתחילו לשים לב גם למקומות שבהם אתם משתמשים במילה 'אבל', ואיך אתם משתמשים בה!!!
 
ריצ'ארד באנלר (ממייסדי ה - NLP) היה אומר באנגלית: Butt is where the shit comes from...
ובכל פעם שהוא היה שומע מישהו משתמש במילה 'אבל' בצורה לא מושכלת או פוגעת הוא היה סותם את אפו ביד אחת וביד השניה מנסה לפזר את הריח...
 
כך שבכל פעם שתשמעו את המילה 'אבל' בקונטקסט הרסני, יעלה באפיכם ריח מסריח של משהו נשרף ומייד תדעו שמישהו הורס כאן משהו.. ותהיה לכם ההזדמנות הנפלאה לתקן ולהעשיר.
 
 
התוספת שתופסת:
ניתן להחליף את המילה 'אבל' במילה 'למרות'.
המילה 'למרות' שמה את הפוקוס על כל מה שהיה לפניה, וכל מה שבא אחריה עובר לרקע.
 
ניתן גם להשתמש בצמד המילים: 'יחד עם זאת' – התפקיד שלהם הוא לשמור על אותה רמה של פוקוס על מה שבא לפניהם ומה שאחריהם.
 
לסיום, בואו נקשר את כל הסיפור הזה לאופטימיות:
אם המשפט שבא אחרי ה'אבל' יהיה משפט אופטימי ולא פסימי, היען יתחיל להתכוון לאופטימיות בחיים... ואז:
במקום צימצום ניצור התרחבות בחיינו,
במקום חוסר ניצור שפע,
במקום סגירות ניצור פתיחות,
במקום כשלונות ניקצור הצלחות,
במקום מוגבלות ניצור צמיחה,
ובמקום לדכא יצירתיות אנו נפריח אותה ונעשיר לנו ולאחרים את החיים...
איזה כיף זה, נכון?
 
אז תהנו לכם, צאו וצודו.
מיקי ברקל