יש הסוברים כי בטבע שולט החוק "החזק שורד" שיש תחרות בין מינים שונים על משאבים טבעיים, ולכן יש מקום בחברה לתופעות כמו, "דרוויניזם חברתי", שאפשר להקביל את התפתחות המינים הביולוגיים, תוך מאבק בינהם כדי לשרוד, להתפתחותן של חברות, קהילות, אומות תוך תחרות ומאבק בינהם.
אולם ההיפך הוא הנכון, הקשר ההדדי שבין המינים השונים, מחייב אותם לדאוג זה לקיומו של זה, זואולוגים יודעים כי הקרבות הנוראים ביותר בין הפרטים בלהקה למשל מסתיימים בשלום, משום שמלכתחילה הם נועדו רק לברר את מעמדו של כל פרט בלהקה.
ממבט ראשון נראה היצור החי כאילו הוא נמצא בשליטת הטבע העיוור, כוחות עוינים מסובבים אותו, והוא נלחם על קיומו. אך מדענים מגלים, כי הכול מלא באיזון דינאמי, וההישרדות אינה מבוססת על מאבק, אלא על שיתוף פעולה הדדי של כל המינים.
למעשה, העזרה והמאבק משלימים ומאזנים זה את זה לצורך האיזון הכללי.
שורשים של צמחים שונים מתחברים תוך יצירת מערכת מאוחדת, וכתוצאה מכך צמח בעל שורש מפותח פחות מקבל הזנה נוספת מהחזק יותר. תחלופה של סוגי הצמחים באותו המיקום אינה "מלחמה על עמדה", אלא תהליך של התפתחות שרשרת החיים. שיתוף הפעולה בין צמחים וחרקים ידוע לכול: לדוגמה, הפרחים מספקים מזון לחרקים (צוף), והחרקים מעבירים את הפולן. אפילו גודל החרקים מותאם לצורת הפרחים לצורך נשיאת הפולן. הקשר בין צמחים ובעלי חיים כל כך הדוק, שאם נעלם מין מסוים של צמח, נעלם בעקבותיו גם מין של בעלי חיים. וזה מוביל למוות של צמחים ובעלי חיים אחרים נוספים, משום שכולם קשורים יחד במערכת הטבע הכללית.
מסתבר, שמלבד המאבק הקיומי בטבע, קיים גם סיוע הדדי, גם בקרב מין אחד, גם בין מינים שונים. ולא, זה לא בגלל הרווח הישיר, אלא פשוט משום, שההישרדות אפשרית רק בשיתוף הדדי.
אם נלמד מהטבע את "עיקרון החיים" החיים יהיו גן עדן כי כל הלחץ של הטבע עלינו שנובע מחוסר איזון שלנו איתו יעלם,
ללמוד את החוקים שאנחנו פועלים בתוכם
