מגמות בגיוס הון מהמדען הראשי 

בשנת 1984 בתפקידו כשר התעשייה והמסחר, הניח גדעון פת על שולחן הכנסת את חוק עידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (חוק המו"פ). בכך הפך השר פת את ישראל לאחת המדינות הראשונות בעולם שמעודדת פעילות של המגזר הפרטי, פעילות אשר במקרים רבים עלותה גבוהה מדי בכדי לאפשר ליזם בודד לממנה בצורה עצמאית. מטרת החוק, כפי שהוצגה בוועדת הכנסת, הייתה פיתוח מוצרים עתירי ידע למען שיפור מאזן התשלומים של מדינת ישראל. בתקופה בה חוקק החוק עמדה האבטלה בישראל על 5% וקצב יצירת חברות חדשות במשק עמד על 50 חברות חדשות בשנה. החוב הלאומי של מדינת ישראל עמד על סכום דמיוני של 75% מהתוצר הלאומי.

חוק המו"פ הסדיר למעשה את צורת עידוד התעשייה על ידי הממשלה וזו כוננה ועדת מחקר בראשותו של המדען הראשי במשרד התעשייה. בשל החוב הלאומי ומאזן התשלומים השלילי של מדינת ישראל, קריטריון התמיכה של ועדת המחקר היה פיתוח פעילות אשר מטרתה יצוא תעשייתי.

בתחילת שנות ה-90, מדינת ישראל נאלצה להתמודד לראשונה עם גידול מדאיג באבטלה. גל העלייה ממדינות ברית המועצות שהחל ב-1989, הביא למשק למעלה מ-170 אלף עולים בשנה והעלה את אחוזי האבטלה ללמעלה מ-11%. ממשלת ישראל נלחמה באבטלה בשני מישורים. האחד בעידוד שילוב עולים בתעשייה וזאת בעזרת תיקון לחוק עידוד השקעות הון בתעשייה. המישור השני היה שינוי לא רשמי בועדת המחקר, כך שזו תיתן תמריצים גבוהים יותר לתוכניות בהן פוטנציאל ההעסקה גבוה יותר. כך נוצר מצב בו מטרה אשר בדיוני החוק בוועדות השונות לקראת אישור כלל לא אוזכרה, הפכה לקריטריון מרכזי באישור תוכניות המו"פ.

תקציב הסיוע למו"פ דרך המדען הראשי גדל ונהפך למשמעותי באמצע שנות ה-90. שנים אלו גילמו בתוכן מעבר מיצוא תעשייתי מסורתי ליצוא היי-טק. נתח ההיי-טק ביצוא הישראלי גדל מ-23% מכלל היצוא, בשנת 1991 ל49% בתחילת שנות ה-2000. יצוא תוכנה עלה בתקופה זו ביותר מ-700%. בתעשיות מסורתיות יותר כתעשיית הכימיקלים לא נרשם בשנים אלו גידול בקצב הצמיחה ביצוא. שינויים אלו הביאו לעידוד נוסף של הממשלה בתעשייה והביאו את תקציב המדען הראשי לשיא של 1.8 מיליארד ש"ח, מתוכם הוקצו 1.3 מיליארד ש"ח לסיוע תוכניות מו"פ על פי חוק עידוד מחקר ופיתוח בתעשייה.

כאשר אנו בוחנים את תקציב המדען הראשי, האלמנט המעניין אותנו הוא סעיף ההרשאה להתחייבות בתקציב המדען הראשי. חשיבות זו נובעת מכך שהמדען הראשי תומך בפעילות המתמשכת על פני שנים ואינה תואמת את השנה התקציבית. על כן, סעיף ההוצאה מציין למעשה סעיף שבו משולמות ההתחייבויות הקודמות של המדען הראשי. בבחינה של סעיף זה אנו למדים כי בחמש השנים האחרונות חל כרסום מתמשך בתקציבי התמיכה של המדען הראשי. כפי שמתואר בגרף המצורף, סעיף ההרשאה להתחייבות בתקציב המדען הראשי ירד מסכום הקרוב ל- 1.8 מיליארד ש"ח בשנת 2001 לסכום הנמוך בקצת מ 1.2 מיליארד ש"ח בשנת 2006. במסלול התחרותי המהווה 75% מבקשות התמיכה למדען הראשי, הסכום הפנוי לתמיכה נפל לכשמונה מאות מליון שקל.

בשנת 2005 נכנס שינוי מהותי בחוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה. שינוי זה מסדיר למעשה את אפשרויות הוצאת הידע ממחקר ופיתוח שמומן בחלקו על ידי מענקי המדען הראשי. עד לשלב זה נמנעו חברות אשר העריכו כי ישנו סיכוי כי הן יוכלו לבצע אקזיט על ידי מכירת הקניין הרוחני שלהם לחברה בחו"ל או שתכננו לייצר בחו"ל, לגשת לקבלת תמיכה מהמדען הראשי. חברות אלו העדיפו לרוב להצטמצם בהוצאות המו"פ ולפנות לאפיקי מימון אחרים עד להגעתן ליכולת הדגמה וגיוס מקרנות הון-סיכון.

שינוי חוק המו"פ העלה משמעותית את האטרקטיביות של מענקי המדען הראשי בעיני היזמים. ניתן לחשב ולומר כי כספי המענק לחברה המתכננת לפתח ולייצר בארץ שווים להלוואה בתנאי פריים +1, ללא ביטחונות ובתנאי החזר נוחים במיוחד. לחברה המבקשת לפתח בארץ ולייצר בהיקפים גדולים בחו"ל כספי המענק אטרקטיביים גם כן. אמנם נדרש החזר הגבוה במקצת או הסדר המעביר לישראל זכויות ייצור של מוצר חלופי, אך אין כל ספק כי מענק במקרה זה עדיף מאשר כמעט כל אפיק מימוני אחר. במקרה של אקזיט ומכירת ה-IP ניתן לפנות למספר חלופות אשר בתכנון נכון יובילו לכך שעלות השקעת המדען הראשי נמוכה מזו של כספים המושקעים על ידי משקיעים פרטים או שימוש בהון עצמי.
המצוקה התקציבית של המדען הראשי יחד עם העלייה באטרקטיביות המענק הביאו לכך כי בקשות של יותר מ-4.5 מיליארד שקל מתמודדות היום על מענקים בגובה של 1.2 מיליארד שקל (כ-75% ממנו במסלול המו"פ התחרותי). בשל כך ישנה חשיבות רבה כי תוכנית המו"פ המוגשת תתאים יותר לקריטריונים של המדען. בהתאם להתאמת התוכנית לקריטריונים הציון שהיא מקבלת בועדת המחקר עולה וסיכוייה להגיע לאישור גדלים. עם קבלת האישור ועדת המחקר קובעת גם את גובה התקציב המאושר. מעטים הם המקרים בהם גובה התקציב המאושר אינו קטן משמעותית מהיקף הבקשה המקורית. לאחרונה מתווסף לקיצוץ זה גם קיצוץ רוחבי (פרופורציוני) המתאים את נפח התקציב הכולל שאושר בבדיקה הראשונית, לצורך המדען לעמוד בתקציבו המקוצץ. בממוצע, המדען צפוי לקצץ כ-40% מהתקציב המוגש בתוכניות שיאושרו ב-2007.
בשנים האחרונות החליטה ועדת המחקר לעודד הגשת תוכניות בתחומים בהם היא מאמינה כי קיים פוטנציאל רב ויש חשיבות רבה בפיתוחם. תחומים אלו הינם הננו-והביוטכנולוגיה. על פי החלטת הועדה בקשות בתחומים אלו, באם יאושרו, יזכו להעדפה בדמות מענק מוגדל של 50% ולתנאים מועדפים אחרים.
לסיכום, בפני חברות עתירות טכנולוגיה פתוחים אפיקים רבים של מענקי מו"פ, המהווים מקור מצוין למימון פיתוחים ומאפשרים מינוף של ההון המושקע בחברה תוך הימנעות מדילול היזמים. ברוב האפיקים התקציבים מוגבלים והתחרות עליהם קשה ולכן רק התוכניות הטובות ביותר יזכו במענק. על מנת להבטיח קודם כל את אישור התוכנית ולאחר מכן את נפח התקציב הרצוי ואחוז התמיכה הרצוי יש לעלות את איכות הבקשה ולהתאים את התוכנית לקריטריונים על פיהם פועלות היום ועדות המחקר.