למי שלא רוצה להתעורר בוקר אחד ולהתגעגע לחדל האישים נתניהו, כי גם הוא יראה באור נגוהות של הנוסטלגיה, כחוויה רוחנית מתקנת, לעומת ראש הממשלה ברוך מרזל והנשיא, כבוד הרב עובדיה ואו יורשו הכסיל ממחנה ספרד ואו אשכנז. לפי התחשבנות סבוכה שרק תפגע עוד יותר בנו.
למי שרוצה שבנותיו ואשתו יהיו שווים לו.
למי שרוצה לא להיות אזרחית סוג ג', ל"התנדות" מרצון בכל חודש עד שהזיקנה תגאל אותה מכל זה והיא גאה במראה שהוענק לה, גם אם כמה דתיים מתחסדים לא מפסיקים לפנטז עליה – ושאלתן את עצמכן, למה אתן צריכות להתכסות, למה אי אפשר פשוט לסרס את החרמנים במקום זה, (סרוס כימי, בעולמנו התקין פוליטית, גם יעיל וגם הפיך, בטוח עדיף מלהפוך את כל הנשים לצלמי טקסטיל שחורים, עדות אילמת לשוביניזם הגברי שהוביל אותנו עד היום לעולם משוסע ועוין וקיומו העתידי מוטל בספק גם כן).
למי שרוצה להשלים מעגל חיים בלי שמונה מלחמות שמהן שתיים היו נחוצות ושש מיותרות לגמרי.
למי שרוצה שעמל כפיו יישא פירות אצלו בגן בחצרו ולא אצל תשובה, דנקנר, אריסון, נתניהו, ברק וברוך מרזל.
למי שרוצה להירדם עם מצפון נקי ולא עם מחשבות על בנו במחסום בגדה שעושק פלסטינים כדי שמרזל יוכל ללכת לישון עם חיוך מאוזן עד אוזן כל לילה.
למי שרוצה לחיות את חייו כבן חורין, שמה שמדריך אותו זה הגיונו ומצפונו ולא צווים שעסקנים דתיים רקחו עבורו במשך שלושת אלפי שנה - וחברים, הטיפוסים האלה היו בכל הדורות לגמרי היפראקטיביים.
למי שקץ באזעקות של מערכות מתוחכמות שבשמן לקחו לו את המעט שנשאר מחסכונותיו, אחרי הנתחים שהלכו לכל הנבחרת שהזכרתי קודם.
למי שמבין שעבדו עליו, כי המערכות האלה מטיבות בעיקר עם אנשי השיווק של התעשייה הביטחונית, אלופנו בעבר ובהווה, ומגינות, אם בכלל, על אחוז זניח של אוכלוסיית הארץ.
למי שיקפא מפחד וחרדה עם ילדיו בסלון ביתו בעת שתבוא האזעקה מכל הצופרים בעת ובעונה אחת, כי בביתו ובסביבה אין מקלט נגיש – אבל יש הר חצוב ומצויד היטב בשביל נתניהו, אשתו ושאריו מלמטה ומלמעלה – וכל זה כי נתניהו וברק החליטו לשחק במלחמה עם האייתולות או ארדואן, שיכולים ללמד גם אותם מה היא תאוות מלחמה והרס עצמי נניח.
למי שרוצה לחיות היום ולא למען האתמול ואו הנצח.
לכל אלה ולכל מי שקם עם מועקה בלתי מובנת באזור ששוכן המצפון – אי שם בין שתי אוזניו, סביר שבקדמת המצח - בכל בוקר ובוקר:
צריך לזעוק מחר, מוצאי שבת ה – 29/11/2011 בכיכר שבו נרצח יצחק רבין, את זעקת הישראלי העשוק, זה שמיום לידתו ועד יום מותו עושה פחות או יותר את מה שצריך, אבל מתעורר פתאום ומבין כי אין לו שום דבר והכל - ביטחון אישי, עד מערכת הבריאות ורשת הגנה סוציאלית וחיים סבירים לעת זקנה, (כי את הגמלה הוא הפקיד בידי אלה שהזכרתי למעלה בתווכו הנכלולי של נתניהו) – ומה שנשאר הולך לש"ס, נתיניו של הרב הישיש התורן מן המחנה האשכנזי, מרזל ולכביש עוקף את הכביש העוקף למעלה שדמונה.
זו צריכה להיות זעקה ענקית, קורעת לב, גם בשמם של שלושת הרבבות שנפלו במלחמות המיותרות ומאות האלפים בעתידית, שאותה חבורת החזויים שהזכרתי פה ושם, מנחילים בוודאות לכולנו.
ואחרי הזעקה, בכל שקט ובנחישות צריך להגיד כך:
אנחנו רוצים חוקה. (כי גם חוסנו של בית המשפט העליון נסדק לאחרונה, עם מיניו של מתנחל לשפוט שם)
אנחנו רוצים להפריד את הדת מן המדינה.
אנחנו רוצים בחופש דעה.
אנחנו רוצים בחופש עיתונות.
אנחנו רוצים משטר סוציאל דמוקרטי.
אנחנו רוצים לתת הזדמנות לפלסטינים למדינה שלהם, בדיוק כמו זו שאנחנו קבלנו.
אנחנו רוצים מנהיגים אחרים, שנבחרים בשיטת בחירות פחות כובלת שמאפשרת שיקולים אוניברסאליים ולא סקטוריאליים אשר בעקבותם הפסולת שמושלת בנו דורות תתחלף באנשים ראויים ויש כאלה בשפע - הסתכלו מסביב, על בטוח שבכל קהל מזדמן תמצאו כמה שעדיפים על אלה שמככבים בערוץ 99.
אנחנו רוצים בישראליות, היהדות היא מבחירה, הרי לא נרצה שיכפו עלינו את דתנו כמו שעשו לנו הגויים אלפי שנים.
אנחנו רוצים להיות חלק מן העולם המערבי, המשכיל והליבראלי. אם זה מקשה על רבבות בקרבנו, אין זה הבעיה שלנו. היו להם שלושה דורות ליישר קו והם יכולים לעשות זאת בעתיד, אם יחפצו בכך.
קצנו בפרימיטיביות, בבערות ובחוסר המוסריות שמי שכובל את עצמו למסורת ולדת מקבל על עצמו כעסקת חבילה מן השכינה או מי שלא יהיה באי שם, שדמיונם הקודח של בעלי עניין, של האידיאולוגים של הנוסטלגיה, רוקח.
ואת העצרת מחר הייתי מסיים בשירה של מגש הכסף לאלטרמן,
"עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע
ונוטפים טללי נעורים עבריים...
דם השניים יגשו ועמדו עד בלי נוע
ואין אות אם חיים הם או אם ירויים.
אז תשאל האומה שטופת דמע וקסם
ואמרה: "מי אתם?", והשניים שוקטים
יענו לה: "אנחנו מגש הכסף,
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים".
כי זו ההזדמנות האחרונה לפני שהשניים יעטו כפייה.
כותב, מבקר ומייחל.
