להורות יחידנית יש הרבה מתנגדים, והרבה תומכים. גם בחברות פתוחות עדיין יש מי שירים גבה או יתמלא צער למשמע שלושת המילים: "אין לי אבא" מפיו של ילד בן 6. במאמר זה נביא בקצרה את הדעות הרווחות במגזר השמרני, והשמרני פחות, בנושא של הורות יחידנית.
נשים רבות מספרות סיפור חיים דומה שהביא אותן להיות חד הוריות, ובסופו של דבר, לחור שלא ללכת בתלם.
"הייתי בתחילת שנות הארבעים לחיי, הבנתי שהדלת אוטוטו נסגרת עליי, ויש סיכוי שלא אהיה אמא אלא אם אעשה צעד ואגשים את חלומי". ד' היא עוד אחת מיני רבות שהזריעה תרומת זרע אל רחמה והצליחה, לאחר ניסיונות רבים, להביא ילד לעולם בגפה. "היום עלמה בת שנתיים וחצי כמעט, והתגובות הן תמיד אותן תגובות; פליאה. חלק מביעים את דעתם בלי חשבון, אולי מחוסר מודעות, ואי הבנה של האפשרויות העומדות לרשות נשים ללא בן זוג, חלק דווקא מתעניינים ושואלים באין מפריע אודות התהליך ומבקשים פרטים (איפה יש בנק הזרע וכמה עולה תרומה כזו, מה ההליך המשפטי והחיסיון של התורם, וכו'). המשפחה והסביבה הקרובה למדו יחד איתי את ההליך ושקלו עמי את ההשלכות, והביעו תמיכה מלאה. אף אחת לא צריכה להתייאש, ולוותר על החלום להיות אם, ולהתפשר על בן זוג שלא יהיה שם ממילא לגדל את הילד, ולא יהיה שותף מלא".
מנגד, יש מי שיטען כי המעשה הוא אנוכי, הבאת ילד לעולם מבלי לקבל את הזכות לדעת מי אביו, ללא מודל גברי לחיקוי, ועם חשש כבד שיום יבוא ויפגוש אח/אחות למחצה, ויתרחש גילוי עריות, חס ושלום.
בארצות הברית התגלה לבחור צעיר, שביקש להעלות את הכנסותיו בתקופת לימודיו באמצעות תרומות זרע, שהוא אביהם הביולוגי של כ70 ילדים (!!!) שונים ברחבי המדינה.
מכוון שאין אפשרות לדלות מידע אודות זהות התורם, ועל אף ההגבלה של עד 10 תרומות זרע מאותו תורם בישראל, עדיין, מפאת רגישות הנושא, תרומת זרע והורות יחידנית בכלל, נשארת שנויה במחלוקת.
קידום אתרים וכתיבת מאמרים בנושא הורות אחרת , דיאטה וכל השאר.
