בהמשך לחלק הראשון של רשימתי עלי להשיב על טענה מהותית שהעלה אחד המגיבים. מדוע נעניק כיסוי לנהג חסר ביטוח ולעומת זאת נשלול כיסוי כזה ממי ששכח לבטח את עצמו בנסיבות אחרות ונקלע לנזקים כבדים עקב כך?
תשובתי לשאלה נובעת מהמעמד המיוחד שיש לביטוח החובה למשתמשים ברכב לעומת ביטוחים אחרים. מי שנוהג ברכב חייב בביטוח והחוק אינו מותיר כלל לשיקול דעתו אם לרכוש את הביטוח או לא. ביחס לנהג חסר ביטוח קיימות למעשה רק שתי הנחות, או שנהג במודע ללא ביטוח ואז אין לתת לו כל הקלה,או שמדובר בתקלה. כך או כך על-פי החוק נהג חסר ביטוח הוא עבריין הראוי לענישה.
ביחס לביטוחים אחרים הרי שבדרך כלל הם אינם בגדר חובה. לדוגמא, נהג אינו חייב לבטח את רכבו בביטוח מקיף ואף לא בביטוח צד שלישי. מאידך, הקף הנזק המרבי שהוא עלול להיות מחויב בו בדרך כלל נמוך בהרבה מהיקף הנזק שיכול לנבוע מפגיעת גוף, שם מדובר בסכומים שהם בדרך כלל גבוהים בהרבה.
ביחס לביטוח החובה הרי שהתקלות הנגרמות בתום לב נובעות משכחה. חלקן נובע מהעובדה שפוליסת ביטוח החובה אינה נכנסת לתוקפה לפני ביצוע התשלום ראשון, בעוד אשר פוליסות אחרות אינן מותנות בכך. ההסדר לפיו בטרם תבוטל פוליסה יש לשלוח התראה למבוטח לא נוהג בדרך כלל בביטוח חובה, שכן התשלום במזומן או באשראי הוא תנאי לתחילת הכיסוי הביטוחי. מצב זה אינו מתקיים ביחס להסדרי ביטוח אחרים.
ניתן היה למנוע חלק נכר מהתקלות לו היו חברות הביטוח רשאיות להוציא ביטוח חובה רב שנתי, או שהמחוקק היה קובע חזקה לפיה רואים מבוטח כמסכים לחידוש הביטוח אצל המבטחת במסגרתה היה מבוטח לאחרונה, בתנאים הנוהגים אצל אותה המבטחת. במקרה כזה ניתן היה לדרוש מהמבטחת לשלוח מכתב התראה למבוטח שלא שילם פרמיה בטרם ביטול הפוליסה. מבוטח שלא ישלם את הפרמיה למרות התראה יתקשה לטעון שפעל בחוסר מודעות ואז גם אין להעניק לו כיסוי ביטוחי.
בעיה מיוחדת נוגעת למי ששאלו את הרכב בו נהגו ללא שבדקו כהלכה אם לנוהג ברכב זה אכן הוצאה כדין תעודת ביטוח. בדרך כלל כאן מדובר בנוהגים שהתרשלו בבדיקת קיומו של ביטוח ולא בעבריינים. ברובם המכריע של המקרים נראה לי שיש לאפשר להם קבלת כיסוי ביטוחי בכפוף לסמכות בית המשפט לשלול מהם חלק מהפיצוי בגין אשם תורם. אכן כאן הסדרים של רכישת ביטוח שיורי למקרים של שכחה אם במסגרת ביטוח מקיף ואם כהרחבה לביטוח החובה הם רצויים, אך לא הייתי מתנה ברכישתם את הכיסוי הביטוחי.
אין לשלול אפשרות לפיה במקרה של מבוטח שלא חידש את פוליסת ביטוח החובה שלו יחויבו המבטחת, או מאגר המידע של המבטחות, לדווח על כך למשטרה. בכלל הייתי מחמיר מאוד בענישת נהגים שנסעו במודע ללא ביטוח וקובע לגביהם רף ענישה חמור מהנהוג כיום. יש לעשות הכול במישור העונשי וההסברתי על-מנת לצמצם את התופעה של נהיגה ללא ביטוח וניתן לעשות הרבה.
ענישה לחוד וחורבן כלכלי של העבריין ומשפחתו לחוד. מאחר שתאונות דרכים עלולות לגרום נזקים שיש בכוחם להמיט על אדם ועל משפחתו חורבן כלכלי בשל נהיגה ללא ביטוח, חורבן שאינו מתיישב לעתים עם חומרת ההתנהגות של המבוטח מבחינה מוסרית, מן הראוי ליצור עבור בתי המשפט מכשיר עדין יותר שיאפשר להבחין בין העבריין מדעת לעבריין התמים ולהחמיר רק במקרה הראשון. יש לתקן את החוק כך שקרנית תחויב בפיצוי במקרים המתאימים של נהגים חסרי ביטוח.
תשובתי לשאלה נובעת מהמעמד המיוחד שיש לביטוח החובה למשתמשים ברכב לעומת ביטוחים אחרים. מי שנוהג ברכב חייב בביטוח והחוק אינו מותיר כלל לשיקול דעתו אם לרכוש את הביטוח או לא. ביחס לנהג חסר ביטוח קיימות למעשה רק שתי הנחות, או שנהג במודע ללא ביטוח ואז אין לתת לו כל הקלה,או שמדובר בתקלה. כך או כך על-פי החוק נהג חסר ביטוח הוא עבריין הראוי לענישה.
ביחס לביטוחים אחרים הרי שבדרך כלל הם אינם בגדר חובה. לדוגמא, נהג אינו חייב לבטח את רכבו בביטוח מקיף ואף לא בביטוח צד שלישי. מאידך, הקף הנזק המרבי שהוא עלול להיות מחויב בו בדרך כלל נמוך בהרבה מהיקף הנזק שיכול לנבוע מפגיעת גוף, שם מדובר בסכומים שהם בדרך כלל גבוהים בהרבה.
ביחס לביטוח החובה הרי שהתקלות הנגרמות בתום לב נובעות משכחה. חלקן נובע מהעובדה שפוליסת ביטוח החובה אינה נכנסת לתוקפה לפני ביצוע התשלום ראשון, בעוד אשר פוליסות אחרות אינן מותנות בכך. ההסדר לפיו בטרם תבוטל פוליסה יש לשלוח התראה למבוטח לא נוהג בדרך כלל בביטוח חובה, שכן התשלום במזומן או באשראי הוא תנאי לתחילת הכיסוי הביטוחי. מצב זה אינו מתקיים ביחס להסדרי ביטוח אחרים.
ניתן היה למנוע חלק נכר מהתקלות לו היו חברות הביטוח רשאיות להוציא ביטוח חובה רב שנתי, או שהמחוקק היה קובע חזקה לפיה רואים מבוטח כמסכים לחידוש הביטוח אצל המבטחת במסגרתה היה מבוטח לאחרונה, בתנאים הנוהגים אצל אותה המבטחת. במקרה כזה ניתן היה לדרוש מהמבטחת לשלוח מכתב התראה למבוטח שלא שילם פרמיה בטרם ביטול הפוליסה. מבוטח שלא ישלם את הפרמיה למרות התראה יתקשה לטעון שפעל בחוסר מודעות ואז גם אין להעניק לו כיסוי ביטוחי.
בעיה מיוחדת נוגעת למי ששאלו את הרכב בו נהגו ללא שבדקו כהלכה אם לנוהג ברכב זה אכן הוצאה כדין תעודת ביטוח. בדרך כלל כאן מדובר בנוהגים שהתרשלו בבדיקת קיומו של ביטוח ולא בעבריינים. ברובם המכריע של המקרים נראה לי שיש לאפשר להם קבלת כיסוי ביטוחי בכפוף לסמכות בית המשפט לשלול מהם חלק מהפיצוי בגין אשם תורם. אכן כאן הסדרים של רכישת ביטוח שיורי למקרים של שכחה אם במסגרת ביטוח מקיף ואם כהרחבה לביטוח החובה הם רצויים, אך לא הייתי מתנה ברכישתם את הכיסוי הביטוחי.
אין לשלול אפשרות לפיה במקרה של מבוטח שלא חידש את פוליסת ביטוח החובה שלו יחויבו המבטחת, או מאגר המידע של המבטחות, לדווח על כך למשטרה. בכלל הייתי מחמיר מאוד בענישת נהגים שנסעו במודע ללא ביטוח וקובע לגביהם רף ענישה חמור מהנהוג כיום. יש לעשות הכול במישור העונשי וההסברתי על-מנת לצמצם את התופעה של נהיגה ללא ביטוח וניתן לעשות הרבה.
ענישה לחוד וחורבן כלכלי של העבריין ומשפחתו לחוד. מאחר שתאונות דרכים עלולות לגרום נזקים שיש בכוחם להמיט על אדם ועל משפחתו חורבן כלכלי בשל נהיגה ללא ביטוח, חורבן שאינו מתיישב לעתים עם חומרת ההתנהגות של המבוטח מבחינה מוסרית, מן הראוי ליצור עבור בתי המשפט מכשיר עדין יותר שיאפשר להבחין בין העבריין מדעת לעבריין התמים ולהחמיר רק במקרה הראשון. יש לתקן את החוק כך שקרנית תחויב בפיצוי במקרים המתאימים של נהגים חסרי ביטוח.
עו"ד משה גולדבלט
עוסק בתחום נזקי גוף,נפגעי תאונות ורשלנות רפואית, זכויות נכים וחולים
עוסק בתחום נזקי גוף,נפגעי תאונות ורשלנות רפואית, זכויות נכים וחולים