גירושין-חלוקת רכוש לא שווה בין בני זוג בשל בגידה או אלימות 

גירושין-חלוקת רכוש לא שווה בין בני זוג בשל בגידה או אלימות

האם התנהגות של אחד מבני הזוג שאינה התנהגות בעלת אופי כלכלי יכולה לעלות כדי "נסיבות מיוחדות" לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בני זוג המאפשרות לשלול מאותו בן הזוג זכות כספית הקבועה בחוק. 

 בגידה

האם בגידתו של אחד מבני הזוג בתקופת הנישואין היא בבחינת "נסיבות מיוחדות" המצדיקות סטייה מכלל איזון הנכסים השווה הקבוע בחוק יחסי ממון. בע"א ‎264/77 דרור נ' דרור, בית המשפט  הצהיר על שיתוף שווה בין בעלי-הדין בנכסים שנרכשו.  הבעל המערער כפר בזכות המשיבה לשיתוף בנכסים, וטענותיו נדחו. לדברי הבעל הלכו חיי המשפחה ונתערערו מחמת התנהגות האישה  אשר החלה מתרועעת עם גברים אחרים ומזניחה עקב כך את תפקידיה כרעיה וכאם. נקבע כי  הוכח שהמשיבה טיפלה במשך הבית וגידלה את שתי הבנות ובכך רואים תרומה מצדה, בצד עבודת הבעל.  בתקופות מסויימות גם הרוויחה מטיפול בילדים בתוך ביתה ומעבודות-חוץ והשתמשה בהכנסותיה אלה לצרכי המשפחה.  לעניין הבגידה קובעת כבוד' השופטת בן פורת: "אם כוונתו היא שבן-זוג בלתי-נאמן מקפח עקב כך, כשיקול בלעדי, את זכותו בנכסים, הרי אין לטענה מעין זו על מה שתסמוך. נטישת הבית או בגידה עשויות ליצור קרע בין בני-הזוג ובדרך זו לשים קץ לשיתוף, אך אין נענשים עליהן למפרע על-ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף. כלל מפורש ברוח  זו מצינו בארצות-הברית: 75 42 Corpus Juris Secundum".

 עמדתו של כבוד השופט בן ציון גרינברגר כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקה  בכל הנוגע  לשימוש בסעיף 8 2) בשל התנהגויות שאינן בעלות אשם כלכלי היתה כי  "למעט מקרים קיצוניים במיוחד, כגון אלימות או התעללות נמשכת וכדומה, אין לשיקולים כאלה כל אחיזה בלקסיקון של חוק יחסי ממון, והזכות לחלוקה שווה של מסת האיזון אינה מושפעת לרעה מהתנהגותו של צד זה או אחר גם אם ניתן היה לקבוע כי התנהגות זו (בגידה , למשל) היא הגורם הישיר לפירוד ולגירושים (רעיון ה– "no–fault")". וראה תמ"ש (ים) 20964/02.

 ·         אלימות

 בתמ"ש 26473/97  אשר נתן לפני התיקון לחוק  השאירה כבוד השופטת נילי מימון בצירך עיון את השאלה האם אלימות פיזית ונפשית יש בה כדי להשליך על יחסיהם הכלכליים והרכושיים של בני זוג ולקבוע עקב התנהגות זו חלוקה לא שוויונית של נכסי הצדדים.  בעניין אחר נקבע בהערת אגב על ידי כבוד השופט דרורי מבית המשפט המחוזי בירושלים כי "במקרים המתאימים, כאשר מוכחת אלימות פיזית ונפשית, ובמיוחד כאשר אינה חד פעמית אלא נמשכת, ניתן לעשות שימוש מושכל בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, באופן שייתן ביטוי לכך שמדובר באישה מוכה, והצדק מחייב כי במסגרת החלוקה של כלל הנכסים, החלק שינתן לה - יהיה גבוה יותר, בין אם מדובר בחלק יחסי גדול יותר ובין אם מדובר בחלוקת נכסים אחרת".  עם זאת במקרה דנן לא החיל בית המשפט את סעיף החוק.  וראה עמ"ש (ים) 638/04 פסקה 37 לפסק הדין.

 ·         נסיבות שונות נוספות העשויות להשפיע על חלוקה לא שווה

 נסיבות נוספות שנלקחו בחשבון בפסיקה היו:

 1.       על מי הוטלה האחריות ההורית לאחר הגירושין.

2.       גובה המזונות שנפסקו.

3.       אי עמידה בתשלום המזונות שנפסקו.

4.       סירוב למתן גט.

סעיף 8 לחוק יחסי ממון והלכת השיתוף

 נשאלת השאלה האם העקרונות של סעיף 8 2) יחולו גם על בני זוג שחזקת השיתוף חלה עליהם. מחד ברור שמי שנישא לפני תחולתו של חוק יחסי ממון, סעיף 8 אינו חל עליו. עם זאת בתי המשפט החילו את סעיף 8 גם על מקרים שנדונו לפי הלכת השיתוף מכוח היקש.

 בעמ"ש (ח"י)  363/06  החיל כבוד השופט עמית את העקרונות של חוק יחסי ממון על בני זוג עליהם חל המשטר של הלכת השיתוף. במקרה זה האישה יצאה לפנסיה מוקדמת באופן שחלוקת הזכויות הרכושיות של בני הזוג על פי חוות דעת אקטואר הביאה לתוצאה לפיה האישה נדרשה להעביר מחצית מהפנסיה שלה לבעל בעוד זה עבד והשתכר. תוצאת חלוקת הפנסיה של האישה הביאה לכך שהבעל זכה להכנסה חודשית של 16,000 ש"ח לאחר הגירושין (משכורתו של 13,000 נטו + פלוס מחצית הפנסיה של האישה בסך של 3,000 ש"ח ),  בעוד האישה אשר הפנסיה שלה עמדה על 6,000 ש"ח נטו נותרה  עם הכנסה של 3,000 ש"ח. על בסיס עקרונות של שוויון וצדק קובע בית המשפט כי במקרה דנן אין לאזן את הפנסיות של בני הזוג  וכל אחד יוותר עם הפנסיה אשר צבר לזכותו.  וכדברי בית המשפט "איני רואה מניעה מלהשתמש בכלי של סעיף 8 לחוק יחסי ממון, על מנת להשיג תוצאה ראויה המתחשבת בנכסי עתיד ובשוויון ההזדמנויות לכל אחד מבני הזוג היוצא לדרכו החדשה לאחר הגירושין.".

 לסיכום

האם רק התנהגויות בעלות אשמה כלכלית תוכלנה לבסס עילה לשימוש בסעיף 8 2) היא שאלה שטרם הובררה די צרכה אם כי ברור כי גם אם תתקבל טענה זו בעתיד הרי היא תוחל במקרים של התנהגויות קיצוניות בשל הניסיון והשאיפה ליישם משטר של no fault  בדיני המשפחה. עם זאת והיות ובפועל דיני הגירושין  בישראל נשלטים על ידי הדין האישי הדתי אשר הינו משטר של "אשם בגירושין", אזי יש להניח  שעדיין רבים המקרים בהם יתקלו בתי המשפט בדרישה ליישם את סעיף 8 2) על אשמות לא כלכליות.

בתי המשפט עושים שימוש בכלי של סעיף 8 2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג גם כאשר מדובר בבני זוג שחל עליהם המשטר של הלכת השיתוף מכוח היקש.