תחילה שעשעה אותו העובדה שיכול הוא לחלוף על פניהם של האנשים ואפילו לשוחח אתם למרות שנשמתו כבר עזבה את גופו ונדדה למקום אחר.
ברבות הימים הלכו והתקדרו ענני מחשבותיו בראותו באיזו קלות מוותרים הכול על קיומו הרוחני ומסתפקים בנוכחותו הפיזית.
פיטוריו מעבודתו נראו בעיניו כשלב טבעי למדי. מאז סיים את לימודיו האקדמיים בהצטיינות, החליף לא מעט תפקידים ומקומות עבודה, רובם ביוזמתו. חשב שלא יחלוף זמן רב עד שיחלו לחזר אחריו, כפי שהורגל, ולהציע לו תפקידים נחשקים לרוב.
תחילה סיפר לקומץ חבריו הקרובים על היותו פנוי לתפקיד חדש. אחר כך הרחיב את מעגל שותפי המידע וכלל בו גם את חבריו ומכריו מן העבר הרחוק והקרוב. כולם היו שותפים לאמונתו שזו רק שאלה של זמן עד שמינוי כלשהו יוגש לו על גבי צלחת נדיבה של מעמד והטבות.
שבועות אחדים חלפו בטרם החלה לחלחל לתודעתו האמת המרה. כמו ערפילים המתפוגגים כדי לחשוף את מראה האופק, טופטפו להכרתו העובדות הקשות אודות בני גילו והמבוגרים ממנו:
1. בגילאים אלה הופכים האנשים לחסרי זהות. הם נעים ונדים בין היותם בלתי רצויים לבין היותם מחוקים לחלוטין.
2. כל העוזב מקום עבודה או מפוטר ממנו, יוצא למדבר הצחיח של הבלתי נדרשים. סיכוייו למצוא מקום עבודה חליפי שואפים לאפס.
3. בשנים הקרובות יוחמר מצבו בעת שהמוסכמות הקיימות יעבירו אותו למחנה גדול אך בלתי מוערך של גימלאים, הנתפסים כמי שאינם תורמים עוד לכושר הייצור של המדינה, ובמקרה היותר גרוע כטפילים וכנצלנים ממש, החיים על כתפיו של הדור העובד והיוצר.
4. תארים חדשים מתווספים להווייתם של בני הגיל המבוגר. גם אם 'הזקן' אינו קיים עוד בשיח הציבורי, ירשו אותו 'הקשיש' גיל הזהב' ו'הישישים'. באותה עת ירד פלאים הגיל בו מתכנים האנשים בכינויים אלה, חרף היותם בריאים יותר, מעורים יותר במתרחש ובעלי חזות צעירה יותר מכל קודמיהם בעת שהם הגיעו לגילאים אלה.
למען הסקרנות בלבד החל א. לשלוח את קורות חייו המרשימים לאותם גופים שבעבר חיזרו אחריו. לאחר ימים רבים של המתנת שווא התקשר טלפונית כדי לשמוע תשובות שפעם שמע איך הן נאמרות לזולתו: "מצטערים, כבר מצאנו מישהו אחר", "צר לנו, אבל העניין כבר אינו אקטואלי", "אתה בעל כישורים רבים מדי והתפקיד יהיה 'קטן' עליך", ועוד כיוצא באלה.
מקום אחד נקט אפילו גישה מקורית יותר. הוא זומן לראיון עם המופקד על משאבי האנוש בארגון. בבואו, פגש א. בחור צעיר, מנומס אך פסקני בקביעותיו.
"אני שמח להכיר אותך, לכבוד הוא לי" פתח הבחור ואמר, כאילו דיקלם רפליקה משוננת היטב.
"גם אני שמח להכיר אותך" השיב א. כלאחר יד. "האם יש לדעתך משהו המתאים לכישורי ולניסיוני?" שאל בזהירות.
"מדיניות ההנהלה שלנו גורסת כעיקרון להצעיר את כוח האדם בחברה" אומר הבחור. "אתה מבין ודאי שההתפתחות הטכנולוגית רצה קדימה ולאנשים מבוגרים קשה להדביק אותה".
א. החל להבין מה מצפה לו. בפעם הראשונה כינה אותו מישהו 'אדם מבוגר'.
"בכל זאת?" הפריח שאלה לאוויר.
"זו פשוט טעות ביורוקרטית" השיב המראיין "כשהזמנו אותך לא שמנו לב לגילך. כפיצוי אזמין אותך לכוס קפה..."
א. החל פוסע לכיוון הדלת. את סוף המשפט לא שמע, אך יכול היה לנחש....
בעל תואר שני במינהל עסקים ובחינוך. עוסק במתן ייעוץ אסטרטגי ושיווקי.
בעל התמחות מיוחדת בשיווק ובתפעול דיור מוגן,ובסוגיות איכות החיים בגיל הזהב.
מרצה באוניברסיטת תל אביב ובמכללה האקדמית נתניה.
מפרסם בקביעות מאמרים, שירים, פליטונים וסיפורים.
מחבר הרומן "מריונטות".
בעל התמחות מיוחדת בשיווק ובתפעול דיור מוגן,ובסוגיות איכות החיים בגיל הזהב.
מרצה באוניברסיטת תל אביב ובמכללה האקדמית נתניה.
מפרסם בקביעות מאמרים, שירים, פליטונים וסיפורים.
מחבר הרומן "מריונטות".
